השריונים, הדילים והח"כים שבדרך החוצה: סופה של הדמוקרטיה בליכוד?

בנובמבר 2025, כשנראה שקואליציית הימין בדרך לקרוס בעקבות משבר חוק הפטור מגיוס, ראש הממשלה נתניהו ספג מהלומה מכיוון לא צפוי - מהמפלגה שלו. שבועות לפני מה שהיה נראה כמו הקדמת פיזור הכנסת, התקיימו בליכוד, לראשונה זה עשור, בחירות למרכז המפלגה.

כשנספרו התוצאות, חשכו עיניו של נתניהו. דוד ביטן, אולי חבר הכנסת היחיד - ולבטח הכי לעומתי שנותר לנתניהו בליכוד - הצליח לצבור כוח אדיר במפלגה ולהפוך לאיש החזק במרכז.

בדיעבד, זה אולי היה הרגע שבו נתניהו הבין שהוא לא יכול לאפשר את קיום הפריימריז במתכונת הרגילה. בבחירות כל כך צמודות כמו אלו, כשגוש הימין זקוק לכל מנדט אפילו בשביל גוש חוסם - נתניהו הבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו כיסי התנגדות בתוך המפלגה.

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

"סעיף המחוזות" המפורסם, שיאפשר לחברי כנסת מכהנים להתמודד על השריונים השמורים למחוזות הגיאוגרפיים, החל להתגלגל כבר אז. לפי חוקת המפלגה, מי שבוחר את נציגי המחוזות הם חברי המרכז. הכוח הרב שביטן צבר בבחירות הפנימיות לפני שנה יכול לאפשר לו לבחור 5-4 מועמדים במקומות ריאליים - שיהיו נאמנים לו ולא לנתניהו. רה"מ לא יכול היה להסכים לזה.

סקרים לא מחמיאים

בינתיים הקואליציה הצליחה לשרוד פחות או יותר, והפריימריז התקרבו. אלא שאז הגיעו הסקרים הלא מחמיאים לליכוד, בייחוד אחרי הכישלון באיראן. נתניהו החל יותר ויותר, בשיחות פנימיות ולעיתים גם בפומבי, לתלות את חוסר הפופולריות של הליכוד ברשימה הנוכחית.

לגישתו, הפנים הנוכחיות של הליכוד - שמתבטאות בקו קיצוני וגס נגד מערכת המשפט ופחות בערכים הקלאסיים של התנועה - פוגעות באפשרות לנצח בבחירות. היה גם חשש מהתבטאויות ומהכרזות קיצוניות של חלק מחברי הרשימה, שיובילו גם הן לפגיעה בקמפיין.

כאן נולדה לראשונה תוכנית "הוועדה המסדרת". אחרי שנים שנתניהו והליכוד התגאו והתהדרו בכך שהם "המפלגה הדמוקרטית היחידה בישראל" - כל זה נזרק לפתע לפח. נתניהו כינס את בכירי התנועה והחל במסע שכנועים כדי לאפשר לו לבצע את השינויים הנדרשים בחוקת המפלגה.

כשהיה ברור שחברי הכנסת המכהנים לא יעברו על זה בשקט, נשלפה מהכובע אפשרות השריונים. פתאום, אחרי שהשריונים היו אירוע נדיר שנועד בעיקר לתגמל עריקים (דוגמת אורלי לוי־אבקסיס, עידית סילמן ועמיחי שיקלי), נתניהו החליט שהדמוקרטיה הפנימית בליכוד לא מספיק טובה וצריך לשדרג את הרשימה מבחוץ.

מסע ייסורי הפריימריז

גם זה כמובן לא עבר חלק ודרש מנתניהו שינויים רבים. קצרה היריעה מלפרט את מסע הייסורים שעברה שיטת הפריימריז בחודש האחרון: החל מהערעורים נגד סעיף המחוזות המפורסם, העתירות נגד השריונים והדרישה לקיצורי פז"ם.

רה"מ רצה לפייס את חברי הכנסת המכהנים, בין היתר מתוך חשש (מוצדק) שהשארת מספר נכבד של חברי כנסת מאוכזבים שסיימו הלכה למעשה את הקריירה הפוליטית שלהם עלולה להוביל להפתעות לא נעימות. למשל, באמצעות אי־אמון קונסטרוקטיבי והחלפת ראש הממשלה עוד לפני הבחירות.

אלא שגם הניסיון הזה כשל, לאחר שהתברר בכמה וכמה ערכאות משפטיות (החל מבית הדין של הליכוד ועד לבית המשפט העליון) שהוא נוגד את חוקת המפלגה.

בכירים בליכוד התחילו להאשים, חצי בצחוק וחצי ברצינות, שהמפלגה עוברת "משפטיזציית יתר" ו"אקטיביזם שיפוטי". בשלב הזה התמונה התחילה להתבהר: מחצית מהרשימה לפחות - כולל בכירים מאוד בהווה ובעבר - צפויה לסיים את הקריירה הפוליטית שלה וללכת הביתה.

קרש קפיצה לכ"ץ

חברי הכנסת הצליחו להשלים עם זה במידה מסוימת. היתה תקווה שהסקרים ישתפרו, שהליכוד יהיה חלק מהממשלה הבאה ושבזכות החוק הנורבגי הם יצליחו לשוב לכנסת. אבל השריונים שנתניהו בחר בשבוע שעבר היו אלו ששברו את גב הגמל.

השריון לגדעון סער עוד היה נסבל. זה היה צפוי במסגרת הסכם החזרה של שר החוץ לליכוד, וכך גם השריון שצפוי לקבל חבר נוסף מהרשימה של סער (ככל הנראה מישל בוסקילה).

אבל סיפור ה"כצים" לא עבר בשקט. בכירי הליכוד התקשו להבין מדוע שר הביטחון זקוק לקרש הקפיצה הזה, וגם לא הצליחו להבין איך זה שהשר חיים כץ מצליח להפעיל לחץ על נתניהו במשך כל כך הרבה זמן. הרי כל הבלגן של סעיף המחוזות החל בעקבות דרישה של כץ "לדאוג" למקורבותיו חברות הכנסת אתי עטיה וקטי שטרית - ובסוף גם הוא זוכה לשריון?

כך, מהלך אחרי מהלך, קלף אחרי קלף, נתניהו ובכירי הליכוד הקריסו את מפעל הפריימריז המפואר שהתגאו בו כל כך הרבה שנים. מחר, כש-140 אלף מתפקדי הליכוד ילכו לקלפיות, הדמוקרטיה שלהם תהיה רק "חצי דמוקרטיה". הרי בסקרים הליכוד מגיע לפחות מ-25 מנדטים, גם אם איכשהו יפתיע ויגיע ל-30 - רק כ-16 מקומות ריאליים יישארו פתוחים ברשימה. המחצית השנייה תהיה שמורה לשריונים.

סופה של מסורת?

האם זה סופה של שיטת הפריימריז בליכוד ובכלל? במפלגה שבקצה השני של המפה, הדמוקרטים, קיימו פריימריז פתוחים שבמפלגה מחשיבים למוצלחים מאוד, כל כך מוצלחים עד שהיו"ר יאיר גולן ויתר על השריונים שהוקנו לו מראש.

נדמה שתוצאות הבחירות הקרובות ילמדו אם שיטת הפריימריז תישאר איתנו בפוליטיקה הישראלית, או שכל המפלגות תיאלצנה לחשב מסלול מחדש. בליכוד, המפלגה עם מסורת הבחירות המקדימות המפוארת ביותר - הפריימריז ייבחנו.