המלחמה שוחקת את הליכוד - ומי הפוליטיקאי שזינק באופוזיציה? סקר מנדטים

יותר משבוע חלף מאז הפסקת האש במלחמה נגד איראן, והנתונים לא מספקים לנתניהו בשורה של ממש: בסקר "היום" הליכוד יורד מ-28 ל-26 מנדטים, וגוש הקואליציה כולו נחלש מ-53 ל-52. אפשר להעריך שזו תוצאה של האכזבה מאי-קיום ההבטחות להפלת המשטר בטהרן, ואפשר לומר גם כי נמאס לציבור מהכניסה והיציאה מהמקלטים.

תמונת מצב הגושים

בתוך הגוש התמונה די יציבה: ש"ס ויהדות התורה שומרות על כוחן (9 ו-7 מנדטים), עוצמה יהודית מתחזקת ל-10, ואילו בצלאל סמוטריץ' והציונות הדתית ממשיכים להתרחק מאחוז החסימה עם 2.5% בלבד.

גם באופוזיציה התמונה מורכבת: אמנם יחד הם מגיעים ל-68 מנדטים, אך ללא המפלגות הערביות גוש השינוי עומד על 57 בלבד - רחוק מהרכבת ממשלה.

בחלוקה הפנימית מתחילה להסתמן מגמה מעניינת יותר: נפתלי בנט אמנם ממשיך להוביל כמועמד המועדף להחליף את נתניהו, אך היתרון הזה כבר אינו מובהק כפי שהיה.

היתרון של בנט פוחת

הסיבה לכך ברורה: גדי איזנקוט מתחזק בעקביות והופך לשחקן מרכזי בזירה. מפלגתו עלתה מ-12 ל-14 מנדטים, והוא מצמצם את הפער מבנט. מעבר לנתונים, איזנקוט נהנה מתדמית ביטחונית יציבה, ממלכתיות וניסיון שמדברים לקהלים רחבים, גם מעבר לבייס המסורתי של גוש השינוי. זו גם הסיבה שאיזנקוט סייר השבוע, והתקבל בחמימות, ביישובי יהודה ושומרון.

מנגד, אצל בנט נרשמת סטגנציה מדאיגה. למרות מהלכים פוליטיים שנועדו לייצר תנופה, כמו הצגת מועמדים חדשים (קרן טרנר ולירן אבישר) והצטרפותו של יונתן שלו, המספרים לא זזים. 20 מנדטים, כמו בסקר הקודם, נשמעים טוב על הנייר, אבל בפועל מדובר בדריכה במקום בזמן שאחרים מתקדמים.

בנט בוודאי שואב תקווה מהאירועים בהונגריה, ומקווי הדמיון שלו לפטר מדיאר, שהדיח השבוע את ויקטור אורבן אחרי 16 שנה בשלטון: ימני, צעיר, שכל מפלגות האופוזיציה מתאחדות סביבו - גם אם הזהות האידאולוגית לא בהכרח קרובה.

לפיד צונח

מי שנמצא במצב המורכב ביותר הוא יאיר לפיד. עם 6 מנדטים בלבד, רבע מכוחו בכנסת הנוכחית, הוא מתקרב לאזורי הסיכון של אחוז החסימה. גם מבחינת התאמה להובלת הגוש מצבו חלש, והוא מתקשה לבסס מחדש את מעמדו כמנהיג מרכזי.

הציבור לא משתכנע מהטיעון של לפיד, שמציג את עצמו כאדם האחרון שנותר במערכה בכנסת מבין אנשי האופוזיציה, ושאף מאוכזב מאי-הפלת הממשלה, שמתקרבת להשלמת כהונתה כנגד כל הסיכויים.

לכן, הציר שיכריע את התמונה הוא איזנקוט. ככל שכוחו ימשיך לעלות, כך תגדל השפעתו על מבנה הגוש כולו. האפשרויות שעל הפרק, חיבור לבנט כמספר 2 או איחוד עם לפיד, יקבעו לא רק את עתידם האישי של השחקנים, אלא גם את יכולת האופוזיציה להוות אלטרנטיבה שלטונית אמיתית.

נכון לעכשיו, איזנקוט במגמת התחזקות וקורא תיגר על הובלת גוש השינוי. בשלב זה, למרות מה שבנט קיווה לו, עוד אין הכרעה ברורה בקרב על הנהגת האופוזיציה.