שינוי הכיוון של בנט, והמלכודת שמחכה לאיזנקוט

עוף גוזל

עם בוא הקיץ הטיעונים נודדים. הם נישאים באוויר אל הדובר שמעוניין להשתמש בהם באותו רגע, ממש עונת "נדידת הנרטיב".

קחו את הטיעון "כולם צריכים להתייצב מאחורי מועמד אחד" שהיה עד לא מזמן הרכוש הבלעדי של נפתלי בנט. באפריל הוא הצהיר בוואלה: "אני פי שניים מאייזנקוט בסקרים, והדרך היחידה לנצח היא שכולם יתייצבו מאחוריי".

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

וכמובן הוסיף משל מהצבא: "נניח שאתה מחלקת חי״ר שמתארגנת ליציאה למלחמה. אבל יש שלושה חיילים שכל אחד מהם רוצה להיות המ״מ והם מסוכסכים ורבים בתוכם. אתה לא יכול לנצח ככה".

רק שבינתיים הם החליפו תפקידים. בנט הוא הקטן יותר בקרב הדו-ראשי באופוזיציה, והטיעון נדד לגדי. עכשיו אייזנקוט הוא זה שמזהיר: "ראש המפלגה הגדולה בגוש צריך להיות המועמד לראשות הממשלה. מי שחושב שאפשר להיות ראש ממשלה עם שישה או עשרה מנדטים טועה, ויכול להביא לזה שהמנדט יוטל על נתניהו", לא פחות.

וזה לא הטיעון היחיד שעשה רילוקיישן: בנט וליברמן, כפי שנחשף כאן בשבוע שעבר, מתכננים לדרוש את ראשות הממשלה כמפלגה טכנית מאוחדת לאחר הבחירות. לשם כך הם צריכים לדאוג שהקואליציה תישאר תלויה בהם.

נבחרת הכותבים של "היום" | קראו עוד

• המתקפה באיראן שטראמפ בלם: "עמדנו להשמיד את שאריות המשטר" | עמית סגל
  
  
• הרכבת הזו יצאה מזמן, וכל המדינה עלולה לרדת מהפסים | יואב לימור
  
  
• למה באמת יאיר גולן הפר את הבטחתו לעינב צנגאוקר? | עירית לינור

כדי לוודא שזה יקרה הם נועלים את שערי הקואליציה בפני החרדים וזורקים את המפתח לים. "הדלת נעולה למי שבעד השתמטות ", אמר בנט והוסיף "אצלי בקבינט לא יהיה אף משתמט", וליברמן הוסיף השבוע "או שתקום ממשלה שתגייס את כולם – או שלא תקום ממשלה בכלל". חוסר הגמישות היא יותר מאמירה ערכית - היא כלי הנדסי לפילוס הדרך לבלפור.

את המשפט המוכר: "זמנים טובים מצמיחים אנשים חלשים, ואנשים חלשים מצמיחים זמנים קשים", אפשר להגיד גם על סקרים טובים מדי: מספרים טובים מצמיחים קמפיינים רל"ביים, וקמפיינים רל"ביים מצמיחים זמנים קשים.

אבל אייזנקוט לא יכול ממש לבוא בטענות. כשעזב את גנץ הוא אמר: "הפריימריז לא מאפשרים התמודדות אמיתית, ואינם מבטאים עקרונות דמוקרטיזציה שנדרשים למפלגת שלטון". מאז הוא הקים את ישר ומקיים את הפריימריז בין שתי האוזניים שלו.

אם תרימו עיניים לשמיים תראו את הטיעונים ממשיכים לעוף, מי יודע איפה יקננו מחר.

הכל דבש

את המשפט המוכר: "זמנים טובים מצמיחים אנשים חלשים, ואנשים חלשים מצמיחים זמנים קשים", אפשר להגיד גם על סקרים טובים מדי: מספרים טובים מצמיחים קמפיינים רל"ביים, וקמפיינים רל"ביים מצמיחים זמנים קשים.

אז בני גנץ כבר ראה בסקרים 40 מנדטים ביום טוב, ולא השכיל להתבדל בזמן אמת מעבר להיותו לא-ביבי, עד שהגיעו זמנים קשים. באותו אופן הגיע אחריו בנט, נסק במנדטים עם קמפיין "אני לא ביבי" משולב בטיעון "ראש ממשלה ימני", ורק כשצנח הגיע למהלך המדוייק עבורו, קמפיין הניהול.

התוכניות שהשיק בנט לחיים עצמם, השיח חסר פילטרים של AI ברחובות וכן, גם החולצה השחורה – הביאו את הקמפיין שלו למקום המדוייק ביותר עבורו. ייתכן שזה לא מאוחר מדי.

בינתיים גדי אייזנקוט הוא כבר השלישי שעלול לטבוע במלכודת הדבש של קמפיין "אני לא ביבי". הוא ניהל עד כה הסברה "משעממת" במובן החיובי, שבידלה אותו מנתניהו. אמיתי, פגיע, טבעי. הבעיה היא שבנט לקח את מהלך ה"עממיות" לאקסטרים ושדרג אותו לדרגת מריבות עם אנשים בקיוסק. דווקא כשמספרים שלו בסקרים עוד טובים, אייזנקוט צריך לחזור אל שולחן השרטוטים לפני שיחווה מה שקרה לקודמיו. מי יודע, אולי חולצה אפורה תעזור.

להתערבב ולא להיבלע

כזה דבר לא היה מקום המדינה - בכל המפלגות היהודיות בבחירות הקרובות יהיו חובשי כיפה בצמרת המפלגה. מדגם מייצג: נפתלי בנט הוא יו"ר "ביחד", יורם כהן ומתן כהנא אצל אייזנקוט. שרון שרעבי, רפי בן שטרית, דן אילוז ויוסי ברודני אצל ליברמן, יולי אדלשטיין ועליזה בלוך ב"האחדות" של ארדן, חילי טרופר, אליסף פרץ ושירה שפירא ב"בית ציוני", גלעד קריב בדמוקרטים, שלל ח"כים חובשי כיפה בליכוד, ועוד לא דיברנו על עופר וינטר. אה, וגם סמוטריץ' ובן גביר.

בכנסת היוצאת נרשם שיא במספר הח"כים הדתיים מקום המדינה, וגם לראשונה רובם כיהנו במפלגות שאינן דתיות. פעם הציונות הדתית היתה בית קטן עם מפתח אחד, היום יש לה חדר בכל בית אבל בלי המפתח. זהו המבחן האמיתי.

התהליך הזה לא התחיל היום. בכנסת היוצאת נרשם שיא במספר הח"כים הדתיים מקום המדינה, 27 סה"כ. אבל הנתון הזה מקפל בתוכו תופעה מעניינת יותר: לראשונה רוב הח"כים חובשי הכיפה או בוגרי החינוך הדתי היו במפלגות שאינן דתיות. במילים אחרות: עד לכנסת האחרונה הדתיים חיו בשמורה, ב-2022 הם יצאו לטבע.

יש רגע אחד שכל הורה בציונות הדתית מכיר, כשהילד יוצא מהישיבה לאוויר העולם. שנים הוא חי בחממה הרמטית של אנשים כמוהו. ואז, ביום אחד, הוא נזרק לפלוגה שבה אף אחד לא היה בבני עקיבא ולא יודע אם יש דבר כזה צום גדליה.

בנקודה הזאת, עם כל הכבוד לבגרויות בתיכון, מגיע המבחן האמיתי: האם ידע להתמודד עם העולם החדש שסביבו. האם ישתנה או ישתלב. ישפיע או יושפע. יתערבב או יבלע. 

שבעים שנה הציונות הדתית ניהלה את עצמה לפי דוקטרינה אחת: להיות מפלגה קומפקטית שיושבת על צירים גדולים, מחזיקים בגרעין שליטה ומרימים מנופים. דואגים לציבור מתוך יכולת בכל רגע להפיל את הממשלה. הציונות הדתית היתה בית קטן עם מפתח אחד, היום יש לה חדר בכל בית - ובלי מפתח לאף אחד מהם. וזהו המבחן האמיתי.

גם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מבינים את זה מצויין. עוצמה יהודית לא מגדירה את עצמה כמפלגה דתית, בן גביר בכלל מקפיד לציין שאינו מגזרי בכל רגע. אפילו הציונות הדתית, שקראו לברנד שלהם על שם קהל היעד, עושים קמפיין שמדבר על הישגים לכלל הציבור. כן, סמוטריץ'.

הרב יהודה עמיטל אמר שבבית המדרש צריך הרבה חלונות, "כדי להרגיש מתי המשיח מגיע". החזון התגשם, וזהו ההבדל הדרמטי בין הציבור החרדי שהפך לדמון הגדול של הבחירות האלה לבין הציונות הדתית שמבוקשת בכל מקום מהדמוקרטים וימינה. כי בסוף, זה הפרדוקס של כל חינוך שהצליח: הוא מייצר אנשים שלא צריכים אותו.

בבחירות הקרובות המסורת היהודית תעבור לקדמת הבמה. עם כיפה או בלי, ישראל היא מדינה מאמינה יותר, מחוברת יותר, יהודית יותר. דווקא בשל כך קשה להמעיט בחשיבות הצומת הסרוגה: הציונות הדתית הגיעה לרגע שאליו חינכה שלושה דורות. היא נמצאת כבר שנים בצמתים הבכירים ביותר באקדמיה, רפואה, בצבא, לאחרונה גם בתרבות. עכשיו הגיע הזמן שגם הפוליטיקאים שלה יהפכו להיות מאברהם פריד לחנן בן ארי.

ואני ראיתי ברוש

אורן סמדג'ה הצטרף השבוע לפוליטיקה במפלגת "האחדות" של ארדן. הוא שייך לז'אנר מצטרפי ההשראה בבחירות: אלה אנשים שהם לא פוליטיקאים וממש לא צריכים את זה, אנחנו אלה שצריכים אותם.

רס"ל עומר סמדג'ה נפל ביום ההולדת של אביו. מאז האסון הוריו הקימו מכינה קדם צבאית על שמו. הוא היה מתנדב במד"א ואחרי מותו נתרמה ניידת טיפול נמרץ לזכרו. המסר של הוריו היה ברור: "אלה לא רק דרכים לזכור את עומר. אלה דרכים להמשיך אותו. להפוך את הכאב לעשייה". אורן הוא סמל להשראה להורים השכולים להתעקשות להמשיך הלאה וריגש מדינה שלמה כשטס אחרי האסון והביא עם פיטר פלצ'יק את המדליה בפריז - לוחם גידל לוחם.

בהלוויית בנו אמר סמדג'ה: "המסר שלי לחיילים - אל תעצרו עד שננצח. עם ישראל חי". כן, בדיוק אלה צריכים להיות נבחרי הציבור שלנו

אבל מעל הכל, אסור שנשכח את שאמר בהלוויית בנו: "המסר שלי לחיילים - אל תעצרו עד שננצח. עם ישראל חי". כן, בדיוק אלה צריכים להיות נבחרי הציבור שלנו.