פילוג וקטטות: כך משחזר הימין את טעויות השמאל

הצד הימני של המפה הפוליטית מזכיר כיום את מה שקרה בשמאל-מרכז בבחירות הקודמות. פילוגים, קטטות רחוב בין העבודה לבין מרצ, בין לפיד לגנץ, ורשימות קיקיוניות שמטרתן יחידה - להיות על המפה. התוצאה הייתה שהפסידו את הבחירות.

זה מה שקורה כיום בצד הימני של המפה הפוליטית. אתמול (שישי) הודיע יולי אדלשטיין שהוא עוזב את הליכוד, לאחר כמעט עשור של עמידה עצמאית מול נתניהו ולהקתו. זה החל ב-2018 כשסירב לתת לנתניהו לנאום בטקס המשואות, לא התייצב לצד נתניהו בפתח משפטו, ב-2021 הודיע על התמודדות מולו על ראשות הליכוד וכיו"ר ועדת חוץ ובטחון מנע את חקיקת חוק ההשתמטות עד שהודח. בשבועיים האחרונים ריננו עליו שהוא מנהל שיחות עם איילת שקד, גלעד ארדן, גנץ, דדי שמחי ויועז הנדל, שבינתיים אפילו לא מצליחים להסכים על עקרונות משותפים. המטרה של כולם לדוג קולות של ימין רך, שעל פי הסקרים מחפשים בית פוליטי.

פעם אחר פעם, ההיסטוריה מוכיחה שזה לא עובד ובעיקר לא בימין. זה לא עבד לכחלון, לסער ובקושי לליברמן שלא מתרומם מעבר ל-10 מנדטים, או לבנט שמתחיל גבוה ומסיים נמוך. בעוד במרכז-שמאל המצביעים עושים הצבעה אסטרטגית ומסוגלים להעביר את קולם מהעבודה לאיזנקוט או לבנט, אם יחשבו שהם יכולים לנצח את נתניהו בקלפי, בימין הרבה יותר שמרנים.

הם יבקשו לדעת אם ארדן, שקד, אדלשטיין או גנץ ילכו לממשלה עם נתניהו או עם הצד השני. אם יגידו שיילכו עם נתניהו רוב המתלבטים יאמרו לעצמם - אם גם הם חושבים שנתניהו מתאים, נצביע ישר עבורו. אף אחד מהם לא יעז לומר שיילך עם הצד השני, כי אז יקבלו בקושי את קולות בני משפחתם. כנראה שכולם יגידו שיכריחו את שני הצדדים להקים ממשלת אחדות רחבה. בהצלחה עם זה. הציבור לא מטומטם וכבר לא מוכן לשלם.

חודש לפריימריז בליכוד

בינתיים, חודש מהיום יתקיימו הפריימריז בליכוד. כללי המשחק או כמה שיריונים יבקש נתניהו לשפצור סיעת הליכוד, לא ידועים. אבל, בשטח כללי הפריימריז מתקיימים כרגיל. משמע השתתפות בכל ברית, בר או בת מצווה, חתונה וחגיגת יום הולדת ובניחומי אבלים. הכל מלווה בצילומים שמופצים ברשתות.

בחגיגת יום הולדת לסגן ראש עירית נס ציונה, עומרי רווח, נצפו והצטלמו: יו"ר הכנסת אוחנה, שר המשפטים לוין, שר הביטחון כ״ץ, שר החוץ סער, שרת התחבורה רגב, שר החקלאות דיכטר, שר החינוך קיש, שרת הגנת הסביבה סילמן, ח"כ ביטן, ח"כ ביסמוט וח"כ בוארון. מעייף לרוץ בפריימריז שבהם הסיכוי להיבחר לא משהו.

אירועי הפריימריז משמשים במה לתקיפת יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט. מאשימים אותו בשמאלנות, משל היתה זו מחלה מדבקת. מקטינים את מה שמסתמן כיתרון, מוצאו המרוקאי. הוריו עלו ממרוקו, הוא גדל בפריפריה והגיע להיות רמטכ"ל וכעת מוביל על נתניהו בהתאמה לראשות הממשלה. זה מספיק כדי להפוך אותו לשק חבטות ולמרוקאי מזויף. איזנקוט, לזכותו ייאמר, מעולם לא הניף את הדגל העדתי. בדרכו האפורה ובחתירה מתמדת למצוינות, השיג את מטרותיו. ואולי, דווקא בגלל זה, ראוי שיבליט את מוצאו והבית שבו גדל. לציבור המזרחי מגיע שייבחר ראש ממשלה שיהיה גאוות העדה. ייתכן שכך יוכל להעביר אליו ימין מזרחי רך.