השרה אורית סטרוק ממפלגת הציונות הדתית לא מוכנה לעמוד מנגד אל מול טענותיו האחרונות של ראש מפקדת השבויים והנעדרים ניצן אלון לפיהן הדרג המדיני סרב לעסקאות שהיו מחזירות את החטופים קודם לכן, חלקם כשהם עוד בחיים.
"כדי להבין מה באמת קרה במלחמה בעזה, ועל מה באמת ניטש הויכוח, צריך לחזור לטבח ולמחיר הנורא שלו" אומרת סטרוק בריאיון ל"היום". "מחיר הטבח בשמיני עצרת לא הסתכם רק במספר הנורא של ההרוגים, במצבם המזוויע של הפצועים, ושל האנשים שחייהם התרסקו, ואלה שנחטפו לעזה, וגם לא רק במספר הישובים שנחרבו, התושבים שנאלצו לגלות מבתיהם, והטראומה הנוראה שכל מדינת ישראל עברה".
"המחיר היה גם בהרתעה הישראלית שקרסה ונרמסה תחת רגלי הנוחבות, ובהבנה של החמאס בעזה, שהיה שיכור-ניצחון, וגם של כל שאר אויבי ישראל בכל הגזרות, שדמנו הותר, שאפשר לפגוע בנו באופן כל כך אכזרי, לפלוש לתוכנו, להפיל אותנו, להחריב את הישובים שלנו, ושבעצם 'חזון השמדת ישראל' שלהם הוא חזון ריאלי, בר מימוש" אומרת סטרוק.
"זה היה המצב האמיתי, זו הסיבה המרכזית שבגללה יצאנו להילחם בעזה, זו הסיבה שבגללה הגדרנו כיעד את השמדת חמאס והסרת כל איום ממנו כלפי ישראל, יצירת חיץ בין ישראל ובין עזה, וכמובן גם את הצלת החטופים שלנו, וזו גם הסיבה וגם המטרה הקריטית שעבורה יצאו החיילים להילחם: אנשים עזבו הכל מאחור והשליכו את חייהם מנגד כי הם היו חדורי מטרה ברורה - לנצח את החמאס, לרסק אותו, להביא אותו למצב שלא יוכל לפגוע בנו עוד, שיהיה ברור לו, לכל תושבי עזה, ולכל שאר האויבים שלנו, שמבול אל אקצא הביא חורבן על יוזמיו ועל מבצעיו ושממש לא כדאי להם להתחיל לחשוב על מבול נוסף כזה".
סטרוק חוזרת להגדרת מטרות המלחמה רגעים אחרי הטבח ומספרת "כשהגדרנו כך את מטרות המלחמה, ביטאנו גם את הצורך הקריטי הזה, וגם את התחושות והתובנות של כל, או לפחות רוב, מי שיצאו להילחם בה. יצאנו בעצם להילחם גם על הצלת החטופים, וגם על הצלת קורבנות הטבח הבא, שיגיע בוודאות אם לא נרסק את חמאס ונרחיק אותו לתמיד מגבולנו. לאורך כל המלחמה נאלצנו להתמודד עם קמפיין עתיר משאבים שדרש מאתנו להתעלם, או להעלים עין, מהסכנה הקיומית המאיימת עלינו, לוותר לחלוטין ולתמיד על ריסוק חמאס והרחקתו מגבולנו, ועל הצלת מדינת ישראל ותושביה מהטבח הבא, ולהשתעבד על מלא לדרישות חמאס כדי לקבל 'את כולם, עכשיו'".
"הציגו אותנו כמי שליבם גס בחטופים ובמשפחותיהם"
דבריו של אלון הזכירו לסטרוק את הקמפיין שהעמיד לפרקים אותה במרכזו. "הנורא מכל בקמפיין הזה היתה הדה לגיטימציה, ואפילו דמוניזציה, של כל מי שסרב להיכנע ל'ראיית המנהרה' הזו, לפיה הבעיה היחידה היא בעיית החטופים. הציגו אותנו כמי שליבם גס בחטופים ובמשפחותיהם, בזמן שאנחנו בסך הכל עמדנו על חובתנו לראות את התמונה הרחבה על כל הסיכונים הקריטיים שבה. כמובן בתמונה הרחבה מדובר גם על חיי אדם, הרבה יותר חיי אדם, אבל זה לא הפריע למובילי הקמפיין להציג אותנו כ'אוכלי מוות'".
וכאן נוקבת סטרוק גם בשמו של אלון מפורשות כמי שהוביל את המאמצים באופן ממוקד עבור החטופים ללא התחשבות ביתר יעדי המלחמה. "מי שאימץ את אותה גישה של 'ראיית מנהרה' ואיפשר לה להוביל בפועל, או בעצם לחסום בפועל את המערכה הצבאית בעזה היה האלוף ניצן אלון".
"הגישה הזו תורגמה על ידו בשטח, בתוך רצועת עזה, לאזורים שלמים בהם נאסר על צה"ל להילחם ולתקוף. פוליגונים נרחבים מאד שלגביהם ידי החיילים היו כבולות, באופן שגם סיכן אותם, וחמור יותר: גם מנע כל סיכוי להביא את חמאס למצב של כניעה, או אפילו איבוד שיווי משקל. אזורי-הבטחון האלה מנעו בעצם כל סיכוי להשבת החטופים כולם כמקשה אחת, אלא אם כן ישראל תיכנע על מלא לדרישות האויב, תצא מרצועת עזה עד הסנטימטר האחרון בליווי החלטת מועצת הבטחון שאוסרת עליה לחזור להילחם בחמאס, ותאפשר לחמאס להשתקם על גבולנו ממש. זו היתה דרישת חמאס, ולהפקרה והפקרות כזו לא יכולנו להסכים. מי שמסכים לה מזמין במו ידיו את הטבח הבא, וזה עוד לפני שדיברנו על החטופים הבאים ש"עסקאות" כאלה מזמינות את חטיפתם".
"ניהול המלחמה תחת מגבלות ניצן אלון כמעט והובילה אותנו לדרך ללא מוצא"
ומה ביחס לאחריות שלהם השרים בניהול המלחמה? על כך משיבה סטרוק "לנו היתה, כמובן, אחריות עצומה להצלת החטופים, אבל ניהול המלחמה תחת מגבלות ניצן אלון כמעט והובילה אותנו לדרך ללא מוצא: אזורי הבטחון שניתנו לחמאס הובילו למצב בו הוא יכול היה לשלוט בעסקאות, ולדרוש את אותה עסקה מלאה נוראה, מופקרת ומסוכנת, או עסקאות חלקיות שיאפשרו לו להמשיך להתעלל בחלק מהחטופים שלנו, שכבר הגיעו למצב איום ונורא. את תקופות המשא ומתן חמאס ניצל כדי להשתקם, להתעצם ולהתארגן, בזמן שעבור החטופים שלנו כל יום של משא ומתן היה יום של הידרדרות במצבם".
סטרוק חוזרת לימים של לפני העסקאות. "אני זוכרת את עצמי צופה בסרטון הנורא של אביתר דוד, שלד מהלך ממש, ואומרת לעצמי: חייבים לשים לזה סוף! חייבים לצאת מהדשדוש המסוכן, ובעיקר להוציא את חמאס משיווי משקל, ואסור בשום אופן להשאיר אצלו אף חטוף נוסף. אי אפשר ואסור להמשיך עם השיטה הזו".
"החלטנו, בצלאל ואני, להפעיל את כל הלחץ
סטרוק מתארת את שהתרחש אז מאחורי הקלעים כשהחליטה עם השר סמוטריץ' להגביר לחץ אל מול אותה גישה שלטענתה הוביל ניצן אלון. "החלטנו, בצלאל ואני, להפעיל את כל הלחץ על שתי דרישות: הראשונה, להיכנס ולתקוף דווקא באזורי הכובד של חמאס, שעד אז היו אזורי בטחון שלו ונאסרו בתקיפה. והשנייה - לא לעצור בשום אופן את המתקפה לטובת עסקה חלקית. רק עסקה כוללת. היה קשה מאד להתעקש על שתי הדרישות האלה, גם אל מול קמפיין הדה לגיטימציה והדמוניזציה בחוץ, וגם אל מול דרישות ניצן אלון ואחרים בפנים. בשלב הזה עשיתי סקר כדי להבין איפה עומד הציבור, ולהפתעתי גיליתי שרוב מובהק של מצביעי הימין וכמחצית מכלל הציבור בישראל תומך בעמדתנו".
"הבנתי שבמאבק הזה אנחנו מייצגים ציבור ענק, אבל מושתק. ציבור שהתנגד לשיטת אזורי הבטחון לחמאס, והבין שתוצאותיה הרסניות גם לביטחון ישראל וגם לחטופים עצמם, אבל כל עוד נמשך קמפיין ההשתקה והדה לגיטימציה, אין מי שמעז להילחם נגד השיטה הזו, והיא תימשך ותוביל לאסון. נאבקנו על הדרישות האלה, עד שהן אומצו ע"י הקבינט. וזה בדיוק מה ששינה את המשוואה".
לסיום היא מתייחסת לעסקה לשחרור כל החטופים שהביא טראמפ אך נוקבת בתשתית הנדרשת הצבאית: "רק הכניסה לתוככי העיר עזה אפשרה לנו, לראשונה, לשים רגל על הצוואר של חמאס, ולהביא אותו לכניעה ולהשבת כל החטופים. גם הידיעה הברורה של כל מי שעסק במשא ומתן, שלא תהיה שום עסקה חלקית - גם היא חייבה את העסקה המלאה. כך הגענו למצב בו כל החטופים החיים שוחררו ביום אחד, ואנחנו נשארנו בשליטה על רוב שטח רצועת עזה, כשבידינו גם הסכם שנותן לגיטימציה בינלאומית לפירוק חמאס מנשקו ומשלטונו ברצועה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו