רומסים את כבוד הכנסת: האופוזיציה לא רצתה הצבעה הוגנת - ובג"ץ שוב גיבה אותה

בשתי פסיקות שונות בשבוע אחד הדגימו שופטי בג"ץ ולא בפעם הראשונה כיצד הם מעדיפים עיקרון מדומיין של מציאות חלופית על פני האינטרס הציבורי הרחב.

בפעם הראשונה השבוע, כאשר פסקו נגד מבקר המדינה ובפועל נגד אזרחי ישראל שמחכים כבר למעלה משנתיים להבין את ליבת הכשל של אותו יום ארור בשבעה באוקטובר. בג"ץ גנז ארבעה דוחות ודחה את פרסומם של ארבעה נוספים, כי יום אחד תקום ועדת חקירה ותעשה את עבודתה באופן המדויק ביותר (לכאורה כמובן). היום (חמישי) רמסו שופטי בג"ץ את כבודה של הכנסת ולא בפעם הראשונה ופסלו את הליך ההצבעה לתפקיד מבקר הכנסת.

למעשה, בתחילת שבוע הטילו דופי בעבודת המבקר שתפקידו לצלצל בפעמוני האזהרה המדינתיים ובסוף השבוע הטילו דופי בחברי הכנסת שתפקידם לבחור בו. לא בהליך מושלם, לא בהליך סטרילי אבל בהליך דמוקרטי שנהוג מזה 6 עשורים.

היטפלות השופטים לעניין הצילום בסטילס או בווידאו הדגימו את הניתוק שלהם מהלך הרוח בבית הנבחרים. שם לא בפעם הראשונה צילמו חברי הכנסת את הצבעתם למרות שמדובר בהליך חשאי ועם זאת מעולם לא חש בית המשפט העליון לפסול את עבודתם. הם הזדרזו להציע סעד לחברי האופוזיציה שפעם אחר פעם מכניסים את בג"ץ בדלת הראשית כשהם לא מקבלים את מבוקשם בהליך הדמוקרטי הנהוג בבית הזה.

אבל הנה העובדות למי שעדיין נוהג לעשות בהן שימוש: ביום ההצבעה לדרישת חברי הכנסת הכריז ח"כ יבגני סובה שניהל את הישיבה בשמה של היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק כי רצוי שלא להכניס טלפונים מאחורי הפרגוד למרות שאין חובה כזו בחוק. אלא שלחברי האופוזיציה זה לא הספיק.

בהתייעצות שהתקיימה בחדרו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, השתתפו: יו"ר הקואליציה אופיר כץ, יו"ר האופוזיציה מירב בן ארי, שני חברי כנסת המשקיפים מטעם הקואליציה ושניים מטעם האופוזיציה. ושם נבחר המתווה הבא לדרישתה של בן ארי: סבב הצבעה חוזר, עם המלצה ללא טלפונים. לא או-או אלא גם וגם.

ההצבעה החוזרת הייתה הדרישה המרכזית של האופוזיציה - בחדר התקבלה הסכמה של מאה אחוז מהנוכחים. עד כמה ההסכמה הייתה ברורה? אמר בצאתו מהחדר מזכיר הכנסת (מינוי של הממשלה הקודמת) - "הסכמה ברזל".

האופוזיציה רצתה משהו אחר

ההצבעה החוזרת התקיימה, חברי ליכוד נצפו מצטלמים והשופט סולברג מנה בפסיקה את הדוגמאות אליהם התייחס: שלמה קרעי, מאי גולן וגילה גמליאל - בדיוק אותם השלושה שאפשר לנחש שהיו מצביעים לעו"ד ראבלו עם מצלמה או בלעדיה. האם להצטלם בהליך חשאי זה פאר החכמה הפרלמנטרית? ממש לא. האם השלישיה הזו המציאה את הפרקטיקה? ממש ממש לא. ראבילו נבחר. או אז התברר שחברי האופוזיציה אותם ייצגה בן ארי לא באמת רצו הצבעה חוזרת, אלא לנצח.

הפנייה לבג"ץ הייתה ברורה מאליה. אם אי אפשר להביס את הקואליציה בהיעדר רוב, תמיד יימצאו שופטי בג"ץ שישמחו להתערב בהליך הפרלמנטרי.

היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד אפיק החליטה להתייצב להגנת ההליך בבית המשפט. אמנם לא מדובר בפרקטיקה מוכרת של ייעוץ משפטי. בכל זאת מקבילתה בממשלה לא נוהגת לפעול להגנת לקוחותיה. אבל אפיק עם ניסיון של עשרות שנים בכנסת הסבירה בתשובתה שגם אם ההליך הפרלמנטרי לא מושלם הוא נשען על בסיס הסכמות ובלעדיהן לכנסת אין קיום. ההסבר לא הובן במקום שבו אין כל מקום להסכמות רחבות והאופוזיציה שוב ניצחה בבית המשפט העליון.

ועכשיו תרגיל מחשבתי: אם השופט בדימוס אלרון היה נבחר בסופו של יום ואחרי כל הצילומים האם מישהו היה עותר לבג"ץ? יותר מזה, אם השופט בדימוס אלרון היה נבחר בסופו של יום האם העתירה הייתה מתקבלת? את התשובות תשמרו אצלכם עד לדיון הבא בבג"ץ.