מצביעי האופוזיציה משחקים חבילה עוברת. כשהמוזיקה הפסיקה אחרי המלחמה, בין דפי העיתונים המגולגלים התגלה בני גנץ. המנגינה המשיכה ונעצרה בבנט. בימים הקרובים החבילה תיעצר שוב, וגדי איזנקוט מבקש להיות הבא בתור, לא בטוח שזה סוף המשחק.
>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<
בחירות נזכרות לפי קרב הראש בראש. בגין־פרס, שמיר־רבין, נתניהו־בוז'י, נתניהו־גנץ. מי יבוא אחרי המקף בפעם הזאת? ברוכים הבאים להכרעה איך ייראו בחירות 2026.
אז למה גדי?
בואו לא נשקר לעצמנו - הסיבה הראשונה היא פשוט המיאוס מהקיים והצימאון לחדש. האופי האנושי הביא לכך שכנסת 2022 נפתחה עם מחנה בראשות לפיד, מרב מיכאלי ובני גנץ, ומסתיימת עם בנט, איזנקוט ויאיר גולן. גדי הוא האחרון שהצטרף, עד הודעה חדשה.
הסיבה השנייה היא אנושית. יש לו סיפור. אובדן בנו במלחמה הוא מסוג האירועים שהופכים את הפוליטיקאי שמולנו ממכונה צינית לבן אנוש פגיע. סיפורים חזקים מטיעונים, וכל מועמד צריך להביא לשולחן את מה שיש לו, או את מי שאין לו. תשאלו את נתניהו שהתחיל את הקריירה שלו דרך הנצחת יוני ז"ל.
עכשיו הגענו לפיל העדתי בחדר. התזה שמקודמת באגרסיביות מתוחכמת היא שמנהיג מרוקאי יביא את בוחרי הליכוד, יהיה חביב על נשות הפריפריה, יכניס יד לצנצנת הממתקים הצרה של בוחרי נתניהו וייצא משם עם קולות. זה טיעון שבפני עצמו חוטא בגזענות, אבל בוודאי כזה שמתעלם מהמציאות.
עמיר פרץ, עמרם מצנע, אבי גבאי, פואד בן אליעזר ושאול מופז - כולם הגיעו כ"מביאי הליכודניקים" והפסידו. היחידים שניצחו את נתניהו ב־30 השנה האחרונות היו אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט, בנט ולפיד, לא בדיוק יוצאי מרקש.
עכשיו לרשימה. יורם כהן, מתן כהנא ושאול מרידור – שני חובשי כיפה ואחד בן למותג ליכודי הם הברקה ליהוקית של איזנקוט, מול לפיד, קרן טרנר, יונתן שלו ולירן אבישר של בנט. הנבחרת של איזנקוט מתאימה למה שבנט רצה להיות, הרשימה של בנט נראית כמו מה שיש עתיד היתה. פרט שולי: אף אחד לא באמת בוחר ברשימה. בישראל מצביעים ליושב ראש, והרשימה רק משתדלת לא להזיק. זה לא מעט, תשאלו את בנט.
נבחרת הכותבים של "היום" | קראו עוד
- עשינו הכל באיראן – חוץ ממה שהיה יכול לסיים את הסיפור | עמית סגל
- בצה"ל הגיבו בהלם: מה היה הערך של התקיפה הישראלית באיראן? | יואב לימור
- עוד רמטכ"ל מסומן כתקוות השמאל. אפשר לנחש איך זה יסתיים | עירית לינור
ואם יעמוד בראש הגוש - איך גדי יוכל לנצח את נתניהו בבחירות? התשובה: להרדים אותן. לדאוג שבוחרי הליכוד לא ירגישו סכנה. לסיים את המתקפות על נתניהו כשייגמר חצי הגמר הפנימי ולהפוך להיות הציפרלקס הלאומי, זה שייתן תחושה שיעצור את הקומפרסור. במדבר מוכנים לשלם הון על מים, בישראל 2026 מוכנים לתת הכל עבור תקווה לשלווה.
ולמה בנט?
כי הוא כבר הצליח להדיח את נתניהו. זה לא פונקציה של מנדטים, אלא של ניסיון פוליטי וקילריות. עובדה. אמביציה לראשות ממשלה היא לא מגונה, היא תנאי יסוד לניצחון.
כי הוא נתפס כימני. בכל מחקר בשנים האחרונות כ־67%(!) מהציבור בישראל מגדיר את עצמו בטווח הימין. מי שלא נתפס ככזה יתקשה מאוד לצלוח את המרוץ. בציר בין 1 ל־5 (1 שמאל, 5 ימין) האמצע הוא 3, אבל הציבור נמצא ב־3.4 (ימינה מהמרכז). בין שני האדונים בנט הוא 3.2 (קרוב לרוב הציבור). גדי הרחק ב־2.6, שמאלה מהמרכז. ברוכים הבאים למשיכת החבל: האם גדי יצליח לזוז ימינה, או שנתניהו יגרור אותו שמאלה.
רוצה יריב
השבוע נתניהו החליט רשמית שהוא רוצה באיזנקוט כיריב שלו, ועשה את המעשה הרומנטי ביותר כדי לעזור לו: הוא תקף אותו, וכך הגדיר את קרב הראש בראש בעצמו. ייתכן שהוא עושה את זה משנאה אישית לבנט, ייתכן שהוא יודע שאת העמדות המדיניות של בנט קשה להפוך ללא ימניות.
מה שבטוח - עם גדי הוא עוד לא התחיל. בבוא הרגע ישלפו לו פלירטוט עם מדינה פלסטינית, ההצבעה למפלגת העבודה, ההתנגדות לכניסה לרפיח וההסבר ש"הזכות להפסיק להתנדב אינה סרבנות". לבנט אין ציטוטים כאלה.
ואם יעמוד בראש הגוש - איך בנט יוכל לנצח את נתניהו? התשובה: להיות מנהיג חילופי הדורות, עדכון הגרסה שלא עשינו לאייפון כבר 30 שנה. רק בישראל מנהיג צעיר זוהי קללה, הגיע הזמן להבין שבדור ה־AI גיל יכול להיות יתרון קיומי.
ה"מזרחיות" של בנט היא המשפחה הדתית־חילונית וסיפור ההצלחה הישראלי שהוא מייצג מהסיירת ועד האקזיט. הוא יהיה חייב להתחבר לצעירים שמחפשים מוצא כלכלי לצד מוכנות להקריב את הנפש עבור המדינה, שילוב שאין כמוהו בעולם, ולהבטיח להם, ובכן, שיש עתיד.
חדירה לעורף האויב
קרב בנט־גדי הוא סיפור על אופוזיציה שלא נותנת למנהיג שלה לנשום, שצריך לצאת לקרב ולהסתכל אחורה כדי לוודא שחייליו לא מכוונים לו את הנשק לגב, בעוד שנתניהו תמיד יכול לעשות כל העולה על רוחו והגוש משתרך אחריו בצייתנות. הדבר הכי גרוע למחנה האופוזיציה זוהי ריצה מפוצלת. האנרגיה המושקעת אחד נגד השני כרגע היא המתנה הגדולה ביותר שנתניהו יכול לבקש.
ניצחון בבחירות הוא חדירה לעורף האויב, ולא דאגה יומית לתנאי הת"ש של החיילים. תיעוב נתניהו על ידי מנהיגי האופוזיציה לא עוזרת להביא קולות מהליכוד, הנאצות כלפיו מרחיקות אותם, המתלבטים יבואו מחיבוק דב לנתניהו עד שיישמע הקנאק. כשחילי טרופר, לדוגמה, עושה קולות של הצטרפות למרוץ מסבירים שהוא נחמד מדי, במקום להבין שזאת בדיוק הטקטיקה.
הקרב הפנימי באופוזיציה הופך כל מועמד ימין רך לרוטוויילר זועם כאילו הוא צריך לרצות את בוחרי יאיר גולן ולא את אלה שהצביעו עד לפני רגע לגוש נתניהו. מי שיודע להסביר כל היום שלליכוד יש מכונת רעל שמנצחת בשנאה צריך להביא אלטרנטיבה. חושך לא מנצחים בחושך, אלא בלהדליק פנס. תנו לשמש לעלות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו