שאלת פיזור הכנסת שתאושר השבוע היא שאלה שולית. בחירות בספטמבר (חודש אלול שבו מתקיימות עצרות תפילה רבות) או באוקטובר (יום השנה לטבח שבעה באוקטובר) בהחלט יכולות להשפיע על יכולת הנעת הבוחרים, אבל גם זה לא דרמטי. הדרמה החרדית-אשכנזית נובעת מזווית אחרת בכישלון להעמיד חוק גיוס.
ההכבדות היוצאות משולחנה של היועמ"שית בהרב-מיארה קשות מאוד. כישלון והפרת הבטחה של נתניהו? ייתכן. אבל הבוחר החרדי-אשכנזי, שחי ונושם תקשורת ורשתות חברתיות, לא יפנה את טענותיו לעבר נתניהו אלא לעבר נציגיו החרדים – החסידים והליטאים. בכעסו, ישקול הבוחר החרדי לתקוף את נציגיו או פשוט לא ללכת להצביע. אך החשש האמיתי הוא שמא ישקלו חרדים מהזרם המרכזי, ולא רק מהחרדיות המודרנית, לבחור בחלופת הגיוס. הבחירה בגיוס תחליש את "חברת הלומדים" החרדית ותעמעם את חוויית המובלעת החרדית, המוקפת על ידי ישראליות מאיימת.
באחרונה ראינו מהלכים חסידיים וליטאיים המבקשים בכל דרך לאלץ את הליכוד ונתניהו לקחת אחריות על ההתחייבות המופרת מיום כינון הממשלה. פורסם כי חסידות גור מנסה להתערב בפריימריז בליכוד, ושבכיר החסידות, מוטי בבצ'יק, פוקד חרדים לליכוד – פרסום שהוכחש על ידו. מכתבו של הרב לנדוי הוא שיא חדש במיקוד האחריות בראש הממשלה.
לא במקרה פותח מכתבו של הרב לנדוי במשפט המופנה לנציגים החרדים: "אתם עשיתם מעל ומעבר". זהו מסר שנועד להבהיר לכל מצביע פוטנציאלי שהבעיה לא טמונה בנציגות החרדית, ושהם עשו כל שביכולתם לפעול למען חוק הגיוס – בעוד האשם הבלעדי הוא נתניהו. גם בימים שלאחר מכתבו של הרב לנדוי, מתייצבים חברי הכנסת של דגל התורה וצמודים לקו של מנהיגם: "קצה נפשנו מפעולות סרק... ועל פי הוראת מרן מנהיג הדור אנו פועלים לפיזור הכנסת".
לפני כל מערכת בחירות בעשור האחרון עולה שאלת תאוריית ההתפרקות של המחנה החרדי. עם התרחבות קהילת החרדים המודרניים, צפה ועולה התהייה האם תם זמנן של המפלגות החרדיות ואנו צפויים לראות התפזרות מאסיבית של הקולות החרדים בין מפלגות כלליות. ראוי לציין שתאוריית ההתפרקות אינה עומדת במבחן המציאות, ובכל מערכות הבחירות האחרונות הקולות החרדים חזרו הביתה.
אלא שכל זה היה נכון טרום טבח שבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". הציבור החרדי שבחר להשתלב בישראליות – בין אם באמצעות גיוס (מילואים, מלא או חלקי) ובין אם בפעולות אזרחיות נוספות – זכה לחיבוק וחיזוק מהציבוריות הישראלית. היחידות הקרביות והפרויקטים השונים שבהם משרתים חרדים זכו ליחסי ציבור אוהדים. ואולי החרדי, איש הזרם המרכזי, יחשוב שהשד לא כל כך נורא?
הבידול בתגובות למשבר הנוכחי בין יהדות התורה לבין ש"ס מתיישב היטב עם החשש החברתי-פנימי מחוסר ההצלחה להשיג חוק. עיתון "הדרך" של ש"ס, ביום למחרת פרסום מכתבו של הרב לנדוי, התעלם לחלוטין מן המשבר; קולם של יו"ר ש"ס ושל חברי הכנסת של התנועה לא נשמע בתקשורת. וביום לאחר מכן, הכותרת הראשית ב"הדרך" הייתה: "כאב גדול ואכזבה עמוקה" – לא ראינו זעם ובוודאי לא גט כריתות. במקביל לכותרת, וכגורם מאזן, פורסם טור של דובר ש"ס שאמר: "אבל מי שסבור שממשלת שמאל תיתן לנו הכל – חי בדמיונות. המכנה המשותף היחיד של אוסף הדמויות שם – שנאת חרדים".
הדיסוננס הזה אינו עריכתי, הוא זהותי. אין ספק שיו"ר ש"ס אריה דרעי הוביל את הפעילות החרדית מול נתניהו לטובת חוק הגיוס, אבל הוא הראשון שזוכר היטב כמה מנדטים ש"ס מקבלת בקרב חיילי צה"ל.
הרב שך, בנאום הידוע כ'נאום השפנים', אמר: "מערך? מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור, אז במה הוא יהודי?" הרב שך קבע מסמרות שהמפלגות החרדיות הולכות snow עם הימין בגלל Identity. והנה מגיע הרב לנדוי ובמשפט אחד – "כל מיני דיבורים על גוש – אינם קיימים עוד" – סותר, ויש שיאמרו אף מבטל לכאורה, את קביעתו של הרב שך. זוהי עוד מחלוקת בין גדולי דור המבטאת קשב אקטואלי לשטח, ספק אם היינו רואים כדוגמתה בעבר.
מסקרנת השאלה האם בחדרו של הרב לנדוי לא היה מי ששאל בקרב הנוכחים: חברים, מה האפשרויות שלנו? מדגל התורה יצאו תדרוכים על תיאום מלא עם ש"ס. מנגד, דרעי אמר באחרונה על אייזנקוט: "אתה צועד בדרכו של לפיד ואתה גם תסיים כמוהו". אז עם מי בדיוק הבלוק החרדי ישתף פעולה?
היעדר היכולת החרדית-אשכנזית לפעול באמת כלשון מאזניים מחדד שהדאגה האמיתית היא מפני משבר חברתי-פנימי, הרבה יותר מאשר מהפרת הבטחה פוליטית והשלכותיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו