כשנפתלי בנט נדרש בתקופה האחרונה שוב ושוב לשאלה מדוע הוא המתאים ביותר להוביל את גוש האופוזיציה, אותה תשובה חזרה על עצמה: ״אני איש ימין, ואת נתניהו אפשר לנצח רק עם קולות מהימין". מבחינה אלקטורלית בנט ככל הנראה צדק, כי לא נראית אלטרנטיבה אחרת לממשלת הימין שנבחרה ברוב של 64 מנדטים.
לפיד: "בנט הוא חבר שלי, אבל גם אני וגם הוא לא בטוחים שהיא לא ילך עם נתניהו"
אלא שהאיחוד הערב עם לפיד טומן בחובו סיכון משמעותי לבנט: הוא אמנם קיבע את מעמדו כראש גוש השינוי, לפחות לחודשים הקרובים, אבל הוא עלול לעלות לבנט במה שהפך אותו לטוען לכתר - קולות מאוכזבי הימין.
במובן הזה, בגוש השינוי אין כמעט מי שמרוצה יותר מהאיחוד מאשר אביגדור ליברמן. מבחינתו הוא נותר האלטרנטיבה הימנית היחידה במפה הפוליטית כולה (לדבריו, כולל מפלגות הקואליציה הנוכחית). מי שיכולה לעזור לו להפוך לכזה היא שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד - אולי המנהיגה האחרונה בימין העמוק שנותרה על הגדר.
הציר הימני החדש?
שקד עוד לא החליטה אם תחזור למערכת הפוליטית, אבל ברור מה תביא לליברמן: מפלגה ימנית על מלא, כזו שאין בה "כאבי בטן" למצביעי ימין אידאולוגיים. היא תוכל למשוך את אותם מנדטים שמהווים את לשון המאזניים בין הגושים. שקד גם עוד לא לגמרי "נשרפה" בימין הליכודי המסורתי, ותוכל למשוך את מאוכזבי נתניהו.
הפיל שבחדר הוא כמובן שאלת השותפות עם בנט: האיש שהכניס את שקד לפוליטיקה, והלך איתה יד ביד במשך עשור במערכת הפוליטית. רבות כבר דובר על שקד ובנט מאז החליט ראש הממשלה לשעבר לחזור למערכת הפוליטית. ההנחה הייתה שבנט ייאלץ לבחור בין אותם מנדטים ממאוכזבי הימין - שיסכימו ללכת איתו בתנאי שירוץ גם עם שקד ודמויות ימניות נוספות; ובין מצביעי המרכז-שמאל שרואים בו כאלטרנטיבה הריאלית ביותר לנתניהו. נדמה שהאיחוד עם לפיד מבהיר שבנט בחר באופציה השנייה - מה שמרחיק את שקד ממנו.
כאן ליברמן נכנס לתמונה: אם ישכיל לשלב את שקד ברשימה, אולי הוא יוכל להיות בעצמו האלטרנטיבה החדשה-ישנה מימין, ולמשוך אליו עוד דמויות בימין הלא-ביביסטי: יולי אדלשטיין, משה כחלון, ושרן השכל - שעל המגעים המתקדמים להקמת מפלגה משותפת לשלושתם דיווחנו כאן לפני כחודש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו