איזנקוט: "בראש הגוש יעמוד בעל הסיכוי הגבוה ביותר לניצחון בבחירות"

גדי איזנקוט עצבני. על איך שמנוהלת המלחמה באיראן, על איך שמנוהלת המלחמה בלבנון, על איך שבוזבזו הישגי המלחמה בעזה, על המצב ביהודה ושומרון, על הממשלה, על הפוליטיקה, ובעצם על מה לא.

אני מכיר את איזנקוט 30 שנה, ומעולם לא שמעתי אותו מדבר כך. ואכן, הוא מעולם לא דיבר כך. הוא בוער מבפנים על מה שקורה כאן, ומשתגע מדאגה על מה שעוד עלול לקרות כאן. כדרכו, הוא מדבר בענייניות מנומקת, אבל אסור לטעות בטון הדברים: הראיון הזה הוא הערת אזהרה אחת ארוכה.

איזנקוט אומר שהמלחמה באיראן מוצדקת, אבל מאשים שהממשלה נטעה תקוות שווא כאילו ניתן להשיג את כל יעדיה: הפלת המשטר, חיסול תוכנית הגרעין, עצירת פיתוח מערך הטילים הבליסטיים והפסקת הסיוע לפרוקסי. חלק מהמטרות, הוא אומר, סותרות זו את זו כי אין משטר שיסכים לקבל עליו את שלוש המטרות האחרות, וממילא גם אי אפשר לשים אותן בנשימה אחת כי הן לא חשובות באותה המידה.

"הגרעין מעל הכל"

ביקשתי שידרג את סדר המטרות מבחינת ישראל במלחמה - והוא השיב שהגרעין מעל הכל. שבמקום להתפזר, העיניים צריכות להיות על הכדור, תרתי משמע. לעשות הכל כדי לקחת מאיראן את האורניום המועשר – לרוסיה או לכל מקום אחר – רק שלא יהיה בידיהם. בכל השאר אפשר לטפל גם בדרכים אחרות, לאורך זמן. בגרעין לא. הוא תעודת החסינות של המשטר: הוא הסכנה הקיומית של ישראל.

איזנקוט אומר שהשיחות עם האיראנים, שמתנהלות מאחורי הקלעים, צריכות לעסוק רק בגרעין. כך יידע העולם אם הם מתכוונים ברצינות או משקרים. אם הם יסכימו למסור רק חלק מהחומר, הם משקרים. ואם הם יגידו שחלקו הושמד בתקיפות, הם משקרים. ואם הם יגידו שחלק מהחומר לא נגיש, הם משקרים. ואם הם משקרים, זה ילמד שהם מבקשים להשאיר את החומר בידיהם כדי להגיע באמצעותו לפצצה אחרי המלחמה, אולי בדרך חשאית, בתקווה שיכולת גרעינית תעניק להם חסינות: השילוב הזה של גרעין עם משטר קיצוני ותאב נקמה - מסוכן יותר מכל דבר אחר.

הוא מזהיר מפני הפיתוי של פעולה קרקעית באיראן. איראן היא מדינה עצומה, עם 92 מיליון אזרחים, שלעומתה וייטנאם, עיראק ואפגניסטן ייראו כמו פיקניק. אז מה כן יפיל את המשטר? רק העם האיראני. ישראל צריכה להתמקד במה שהיא כן יכולה להשיג. את השאר היא צריכה להשאיר לאיראנים עצמם.

איזנקוט מטיל על נתניהו את האחריות על הבלבול במטרות המלחמה. הוא משבח אותו על היוזמה לפתוח במערכה שאותה הוא מכנה "מאוד צודקת", וגם על הקואליציה עם האמריקנים, אבל בה בעת תוקף אותו על כך ש"אין הבנה עד הסוף של מה זה איראן ומה ניתן להשיג. מרגע שהוצגו מטרות סותרות נכנסנו למרחב מאוד בעייתי של לחימה, שקשה לראות כיצד מתרגמים אותה להישג מדיני ולסיום המלחמה מתוך עמדה של כוח".

כל זה, הוא אומר, נובע מהעובדה שנתניהו מונע משיקולים אישיים ופוליטיים. "הגישה שלו סובלת מהיעדר מציאותיות", מטיח איזנקוט. "ראינו את זה בכל השנתיים האחרונות, בהבטחות שהוא לא מקיים ובסיסמאות לדברים מוחלטים. במקום למצוא את נקודת האיזון, את מפגש האינטרסים, לחתור להשגת המטרות, אנחנו עומדים אחרי שנתיים וחצי עם הישגים צבאיים ראויים לציון בכל הזירות, כשאף אחת מהן לא נסגרה – וזה תפקידו של הדרג המדיני לסגור אותן. ההצלחות המרשימות של צה"ל ומערכת הביטחון לא תורגמו להישגים מדיניים, ולהבנה של מה זה ניצחון: שיפור מצבה האסטרטגי של ישראל לאורך זמן".

נתניהו, הוא מוסיף, מוביל "דיבור של שיווק במקום דיבור אסטרטגי. חוסר הרצון לדבר על 'היום שאחרי' בעזה נבע גם ממצוקה פוליטית עם השותפים שלו, ולכן לא ראינו סגירת מעגל שהיתה מפילה באמת את שלטון חמאס. יש הידרדרות ביהודה ושומרון, בלבנון זה תקוע. מה שנדרש בהקדם זה יוזמה כוללת כדי לנסות ולמצוא אותו מפגש אינטרסים מתוך עמדת כוח שיביא למימוש מטרות המלחמה ולסיומה של המלחמה מעמדת כוח".

"כתם שלא יימחה"

איזנקוט מאשים את נתניהו בניסיונות "להנדס את ההיסטוריה". כך, המאמץ של הממשלה לתחזק את תיאוריית הבגידה בנוגע ל־7 באוקטובר. "הם לא בוחלים באמצעים במאמץ להתנער מאחריות ולנסות להסיר את הכתם הזה מעליהם, אבל הוא לא יימחה לעולם".

הוא טוען שנתניהו משקר כשהוא אומר שקיבל את רוב ההחלטות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. "הייתי שם (בקבינט - י"ל) בחלק מהמקרים שהוא ציין (בהרצאה שבה סיפר כי קיבל שמונה החלטות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון - י"ל). התקיפה הראשונה באיראן, באפריל 2024, היתה דרישה חד־משמעית שלי. צה"ל הניח על השולחן שלוש מדרגות תגובה עוצמתיות, ואני דרשתי לתקוף את כולן. נתניהו בחר לתקוף רק כלי אחד.

"גם את כיבוש רפיח הצעתי להעלות בהצבעה בקבינט, שעברה פה אחד", מוסיף איזנקוט. "והתמרון בעזה, בתחילת המלחמה, בוצע בהמלצת צה"ל, כששרי ליכוד בקבינט כמו מירי רגב, אלי כהן ויריב לוין מתנגדים, ונתניהו מאוד היסס. היום הוא מנסה להנדס את המציאות, בדיוק כפי שהוא עושה בסוגיית הכסף הקטארי והתמיכה בחמאס".

שאלתי אותו על לבנון, בעקבות קרב הגרסאות בין צה"ל לדרג המדיני על מטרות המלחמה. הוא השיב שהמלחמה חייבת להסתיים בתוצאה ברורה וחד־משמעית: פירוק ארגון חיזבאללה מנשקו והסרת האיום על התושבים. "כל דבר אחר יהיה החמצה היסטורית ותוצאה של אי־מימוש ההישגים הצבאיים להסדרים מדיניים".

הוא הוסיף שישראל מתנהלת כיום בלבנון "באלתורים וסיפורים", במקום להתמקד בהשגת היעדים שלה. את אלה אי אפשר להשיג רק בכוח. לצד השמדת יכולת חיזבאללה בביירות, בבקעת הלבנון ובדרום לבנון, צריך לחפש פרטנר ולפעול לחיזוק צבא לבנון, למשל באמצעות כמות נכבדה של גדודים בינלאומיים – לא מפיג'י כמו שהיה בעבר אלא ממדינות רציניות ממערב אירופה כמו צרפת ואיטליה.

איזנקוט תוקף את הממשלה על הטיפול הכושל ביישובי ובתושבי הצפון, ובעיקר על כך שלא אומרים להם את האמת. היחידים שמתייצבים מול התושבים וראשי הרשויות הם מפקדי הצבא, אבל צה"ל שחוק ומותש, ומושקע כולו באיראן.

"ישראל נמצאת כיום במלחמה כוללת, ותנאי היסוד של מלחמה כוללת הוא שהמדינה מגייסת את כל המשאבים שלה לטובת המלחמה, קודם כל באנשים. האם ישראל באמת עושה את זה? נדמה לי שהתשובה ברורה. אין כמו השבוע שעבר כדי להבהיר עד כמה אנחנו נמצאים בהטיה ענקית, בהעברת תקציב מופקר עם סדר עדיפות קלוקל

"הם באמת מקריסים את הצבא פנימה", הוא מזהיר. "ישראל נמצאת כיום במלחמה כוללת, ותנאי היסוד של מלחמה כוללת הוא שהמדינה מגייסת את כל המשאבים שלה לטובת המלחמה, קודם כל באנשים. האם ישראל באמת עושה את זה? נדמה לי שהתשובה ברורה. אין כמו השבוע שעבר כדי להבהיר עד כמה אנחנו נמצאים בהטיה ענקית, בהעברת תקציב מופקר עם סדר עדיפות קלוקל. במקום להעביר לצפון, לשיקום, למקומות שנמצאים היום במבחן הקשה, נתניהו מעביר את התקציבים לשותפיו הפוליטיים. במקום לגייס עשרות אלפי משתמטים ועריקים בשעה הקשה הזאת - הוא מעביר להם תקציבי ענק".

"איבדה כל רסן"

מאכזב מכולם מבחינתו הוא אריה דרעי, ש"פעם היתה לו גישה ממלכתית וראיתי את תרומתו בעבר בקבינטים. בסוגיית החטופים ידעתי מה הוא חושב בזמן אמת והיתה לו אפשרות לפעול אחרת - להטיל את מלוא כובד משקלו בחדר ומחוצה לו אל מול ההתנגדות של סמוטריץ' ובן גביר, ולהחזיר אזרחים ישראלים חיים. בחוק הגיוס, כשהוא שותף לדיוני הקבינט ולשליחת הכוחות למלחמה, הוא פועל כאחרון העסקנים המגזריים נגד האינטרס הלאומי. הדבר העצוב הוא ש־30 שנים אחרי הקמת ש"ס יש לנו 2.8 מיליון עניים שהם הציבור שהוא מתיימר לייצג, וזה מלמד הכל על האיש, על התנועה ועל ההסתכלות המאוד סקטוריאלית שלו".

שאלתי אם יפעל לגיוס של כולם. הוא השיב שכל צעיר, יהודי או ערבי, יעשה שירות צבאי או לאומי. במקביל תהיה ועדה שתחריג בכל מחזור 3%, כ־4,500 איש, שיקבלו אישור להמשיך ללמוד תורה. במקביל תבוצע רפורמה במערכת החינוך, כשמי שלא יסכים ללמוד לפי חוקי ישראל יקבל תקצוב מופחת משמעותית. "רק כך לא יגדל פה דור שימשיך להגיד 'נמות ולא נתגייס'".

צה"ל, הוא אומר, זקוק לצעירים האלה לא רק בשם השוויון: זה צורך קיומי כיום. הממשלה יצרה קו צהוב בעזה, וקו צהוב בסוריה, והיא יוצרת קו צהוב בלבנון, והמצב ביהודה ושומרון מורכב בהרבה מבעבר עם עשרות מאחזים חדשים שדורשים אבטחה, וצה"ל לא יכול לבצע את כל זה עם כוח האדם הנוכחי. ממשלה שלא מבינה זאת ופועלת כדי לתקן את זה מועלת בתפקידה. "נתניהו הוא אדם בעל תודעה היסטורית. כשהוא מדבר על ישראל כספרטה רצוי שיזכור שספרטה נפלה בגלל ירידה בהיקף הלוחמים ואחוזי גיוס, פגיעה פנימית כלכלית ושליטה על רוב גדול. הוא מוביל את ישראל בגלל הקואליציה הפוליטית שלו למקום מאוד מורכב ובעייתי".

חלק מזה, הוא אומר, נובע מהחולשה המסוכנת של החשיבה האסטרטגית בישראל. ישראל, הוא מזהיר, נמצאת במצוקה מנהיגותית. נתניהו החליש במשך שנים במכוון את המערכות כדי שלא יאתגרו אותו: הדיח בכירים, פגע בהם, לא אייש תפקידים מרכזיים. אין כיום יועץ לביטחון לאומי, והמל"ל אינו מתפקד באמת. אין אגף מדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. אגף התכנון בצה"ל נחלש מאוד. הקבינט חלש מבחינת הידע והיכולת. ועדת החוץ והביטחון מנוהלת בידי אדם שזה גדול עליו במאה מספרים - איש נחמד, אבל הוא לא מסוגל לנהל שם שום דבר ולמעשה הוא מריונטה של נתניהו. וסמלי מכל, שבעת מלחמה משותפת של ישראל וארה"ב אין כיום נספח צבאי בוושינגטון, ונתניהו מנהל את האירוע עם מעט מאוד יועצים ועם סביבה קרובה בעייתית מאוד שאותה הוא מגדיר עבריינית.

אמרתי לו שבעבר הוא נהג להשתמש בביטוי "תת־עבריינית", ותהיתי מה השתנה. "נמצא אצלו אדם קרוב שנחשד באונס. היה לו מנכ"ל שגם הוא נראה פלילי עמוק. יש לו יועץ שקיבל עשרות אלפי דולרים ממדינה עוינת. זאת סביבה עבריינית שאיבדה כל רסן".

"הקואליציה שלו נשענת על חרדים וקיצונים. רוב ראשי הקואליציה שלו תומכים בהשתמטות או משתמטים בעצמם. הם מעבירים חוקים כמו גנבים בלילה שפוגעים באוכלוסייה המשרתת, זאת שמסכנת את עצמה במלחמה ואז חוזרת לעבוד ולשלם מיסים שיממנו את המשתמטים

וכן, הוא מוטרד שהם עלולים לחבל בתוצאות הבחירות, והוא מקווה שאם זה יקרה "נתניהו ימצא מולו את ה־70 אחוזים שרוצים לחיות בדמוקרטיה".

"פועל לחידוש השיחות"

איזנקוט אומר שההסתכלות על הסקרים מטעה. הגוש שניצב נגד נתניהו הוא ציוני, משרת, עובד. הגוש של נתניהו נשען בחלקו על ציבור שאינו ציוני, שלא משרת, שלא עובד. "הקואליציה שלו נשענת על חרדים וקיצונים. רוב ראשי הקואליציה שלו תומכים בהשתמטות או משתמטים בעצמם. הם מעבירים חוקים כמו גנבים בלילה שפוגעים באוכלוסייה המשרתת, זאת שמסכנת את עצמה במלחמה ואז חוזרת לעבוד ולשלם מיסים שיממנו את המשתמטים. רק בשבוע שעבר ראינו גניבה של 800 מיליון שקלים על חשבון המשרתים".

הוא מזהיר שהמציאות הזאת שומטת את הבסיס שעליו בנויה מדינת ישראל. "הפער בין בוחרי הליכוד, המשרתים, הציונים, העובדים, לבין מי שמייצגים אותם בכנסת הוא בלתי נתפס. אני רואה בחודשים האחרונים בכל רחבי הארץ, גם באזורים בפריפריה שנחשבו למעוזי ליכוד וסופגים את הפער הזה, את הכמיהה למנהיגות מאחדת שתסתכל לאנשים בעיניים ותאמר אמת. התיקון הזה הוא משימת חיי".

אמרתי לו שלפי הסקרים האחרונים אין לו רוב להקים ממשלה. הוא ענה שהמצב בדיוק הפוך: שלנתניהו אין רוב בלי המפלגות הלא ציוניות. "לנו יש בכל רגע נתון רוב ציוני מוחלט שלו אין". השבתי לו שהמחנה שמתנגד לנתניהו מפוצל: אפילו להיפגש ולדבר הם לא מצליחים. הוא השיב שיזם את התיאום והמפגשים בין ראשי מפלגות האופוזיציה. "לצערי הם פסקו לפני חודשיים. אני חושב שזאת היתה טעות ופועל לחדש אותם. יש כאן נבחרת של אנשים מעולים שיכלו לעבוד כממשלת צללים ולהציג אלטרנטיבה ראויה של ממשלה ציונית וממלכתית שתוביל את ישראל קדימה".

"האגו לא יקבע"

הוא אומר שמערכת הבחירות הקרובה תהיה הגורלית בתולדות המדינה, שאין הפעם מקום לטעויות. "השקעתי מאות שעות בלימוד העבר והחלופות, ואני קובע שיש כמה חלופות לניצחון. את החלופה שתהיה זאת שתביא לניצחון חובה לממש בעיתוי הנכון. לעשות זאת כעת זו טעות שלא ניתן יהיה לתקן".

שאלתי אם זאת הסיבה שהוא לא חובר כבר עתה לנפתלי בנט, והוא השיב שחיבורים פוליטיים הם רק האמצעי - המטרה היא ניצחון.

"יהיו איחודים אם זה מה שיביא לניצחון, אבל בזמן הנכון", הוא אומר. "מי שיקבע את זהות ראש המחנה זה לא אגו של מועמד כזה או אחר אלא רק ציבור המצביעים והסיכוי לניצחון בבחירות".

לדבריו, הסיפור הוא לא החיבור בין המפלגות הגדולות אלא "איך מונעים מהמפלגות הקטנות לאבד קולות ולסכן את הניצחון".

חזרתי לשאלת החיבורים, והוא השיב שאת האחריות שלו לשים את טובת המדינה לפני טובתו האישית כבר הוכיח בעבר, כשסירב להצעה להיות רמטכ"ל משום שסבר שנכון לבחור במי שכבר כיהן כסגן רמטכ"ל. "עלי אי אפשר לטעון שיש לי שיקולים אישיים מלבד ניצחון בבחירות והקמת ממשלה שתיתן בשורה לאזרחי ישראל הציונים, המשרתים והעובדים", הוא מדגיש.

הוא מבטיח שכך יהיה גם הפעם: טובת המדינה לפני הכל.

"אני מתחייב לכך, ומקווה שכך יהיה גם אצל השותפים שלי", הוא מסכם. "אני קם בבוקר בשביל לעשות מדינה טובה יותר, לא בשביל גדי איזנקוט. אני לא אהיה מי שיסכן את זה".