מעצר של צעיר חרדי, תלמיד ישיבה ספרדית, לפני כשנה, נתן את האות לשינוי עמוק במגזר: הקיצוניים תפסו את ההובלה, בעוד הנציגים הפוליטיים נעלמו מהשטח.
כשהוא מאחורי סורג ובריח, מי שנחלץ לעזרתו לא היו נציגי הציבור המוכרים שלו. להפתעת רבים, היו אלה דווקא פעילי הארגונים של הפלגים הקיצוניים שלקחו את המושכות, ליוו אותו, הפעילו לחצים ופעלו לשחרורו מהכלא.
מחזור גיוס של חטיבת החשמונאים פוגשים מפגינים חרדים בבקו"ם (ארכיון) // משה בן שמחון, יעקב הרשקוביץ
האירועים הללו הציתו זעם רב ברחובות. התחושה שחברי הכנסת החרדים נעלמו בשעת מבחן, בעוד הקיצוניים מושיטים יד לעריקים, חלחלה במהירות. אך לא היה זה מקרה נקודתי – אלא סימן לשבר עמוק בהרבה. המגזר החרדי המיינסטרימי התנפץ אל מציאות חדשה וחסרת תקדים של חלוקת צווים, מעצרים וסנקציות כלכליות, ואינו יודע כיצד להתמודד עמה.
בוואקום שנוצר, ובהיעדר מענה ממוסד, ציבור גדול מצא את עצמו, בלית ברירה, פונה לארגוני הפלגים הקיצוניים ו"העדה החרדית". גופים אלה, שצברו ניסיון של שנים במאבקים מול שלטונות הצבא, הפכו לכתובת המרכזית עבור בחורי ישיבות המחפשים פטורים או סיוע משפטי.
התופעה הזו אילצה את חברי הכנסת החרדים להתעורר. הם זיהו במהירות את המגמה: הרחוב החרדי מקצין, בעוד הפלגים הקיצוניים מובילים בפועל את המאבק ומכתיבים את הנרטיב הציבורי. ההנהגה המרכזית הבינה כי עליה להפגין נוכחות, רצינות ומעורבות בשטח.
כך החלו לקום ארגוני סיוע, ליווי וייעוץ מתוך המיינסטרים החרדי עצמו. "עצרת המיליון" שימשה דוגמה מובהקת להבנה הזו – מפגן כוח אדיר שנועד להבהיר כי ההנהגה המרכזית ניצבת בחזית ואינה מותירה את הזירה לקיצוניים.
אלא שהמציאות החדשה יצרה דינמיקה אחרת בשטח. ארגוני המיינסטרים החדשים חשו לא פעם כי הם נמצאים צעד אחד מאחור. "הפלג הירושלמי", בניסיון לשמור על ההגמוניה, הקצין עוד יותר את פעולותיו ומסריו. כדי לא לאבד את הרחוב ולהישאר רלוונטיים, נאלצו גם הארגונים הממסדיים להיגרר אחר הקו הנוקשה ולהקצין בהדרגה את עמדותיהם ופעולותיהם.
הגוף שקבע את כללי המשחק הוא "הוועדה להצלת עולם התורה", שהוקמה לפני כעשור על ידי מנהיג "הפלג הירושלמי", הרב שמואל אוירבך. עם תחילת הפגיעה בפטורים לבחורי הישיבות, הורתה הוועדה על ניתוק מגע מהמדינה, והפכה את ההתנגדות לממוסדת – עם טיפול מיידי בכל עריק והפיכת ההפגנות לכלי שגרתי.
לצידה פועלים כיום גופים ממוקדים יותר. ארגון "נותנים גב", המזוהה אף הוא עם הפלג הירושלמי, צמח משמעותית עם תחילת חלוקת הצווים לפני כשנתיים. מטרתו לנרמל את חוויית המעצר במגזר באמצעות סיוע משפטי, ליווי משפחות, קבלות פנים לעריקים משוחררים והסברה בישיבות.
מנגד, קבוצות מיליטנטיות יותר, כדוגמת "עם קדוש" (ה"רצפניקים", תלמידי הרב צבי פרידמן), מאתגרות את הפלג המרכזי מימין. הן מעודדות מעצרים יזומים, עורכות "כנסי הכנה" למעצר, ולעיתים מובילות חסימות כבישים בעקבות כל מעצר של עריק. במישור המניעה פועל ארגון "צבע שחור", המפעיל מערכת התרעה טלפונית חכמה שמקפיצה פעילים לזירות מעצר בניסיון לסכלם – ולעיתים אף מצליחה בכך.
חוצה קהילות: ההשתמטות, חוק הגיוס והמחיר האלקטורלי
תעשיית ההשתמטות נשענת בראש ובראשונה על מומחיות משפטית. במרכז הזירה פועל עו"ד מנחם שטאובר, יוצא הפרקליטות הצבאית, המייצג גופים רבים, בהם "אגודת בני הישיבות". במקביל פועל העסקן שמעון שישא. לצידם בולט משרדם של עורכי הדין שלמה חדד ואיתי כהן, המספקים הגנה משפטית לשורת ארגונים, בהם "עם קדוש", "עזרם ומגינם" ו"חיי עולם".
לצד עורכי הדין פועלים "קבלני ביצוע" אסטרטגיים. "מרכז ההצלה" של "העדה החרדית" (מאה שערים) מוביל קו נוקשה, מגיש בג"צים ומייצר מהלכים משפטיים לעיכוב גיוסים. במקביל פועל העסקן שמעון שישא, המשמש מעין קמב"צ לענייני מאה שערים, ופועל במיומנות להשגת פטורים ולפתרון בעיות שונות בקהילה – כשרות, צניעות, חילולי שבת, חילולי קברים, ניתוחי מתים ועוד.
הנוכחות הדומיננטית של הפלג הירושלמי אילצה גם את ההנהגה המרכזית לפעול. ארגון "עזרם ומגינם", המזוהה עם הרב משה הלל הירש מ"דגל התורה", מסמל את ההתפכחות הליטאית. הארגון מפעיל קו חם לתמיכה נפשית וסיוע משפטי וזוכה לתמיכת רבנים בכירים מהמיינסטרים החרדי.
במקביל, תנועת ש"ס, שזיהתה את הנזק הציבורי והאלקטורלי, הקימה את ארגון "חיי עולם". הארגון מספק מענה משפטי ורגשי, תוך מעורבות ישירה של הנהגת התנועה בביקורים בבתי הכלא ובקבלות פנים לעריקים.
מחוץ למסגרת הפוליטית המפלגתית פועלים ארגונים נוספים. לא כולם מזוהים פוליטית, אך כולם מכוונים לקהלי יעד שונים. כך למשל "אגודת בני הישיבות", מבית מדרשו של הרב משה צדקה, מספק סיוע משפטי מחמיר ללומדי תורה במשרה מלאה ומתמקד בשמירה על המורל בקרב בני הישיבות הספרדים.
מאבקי השליטה הביאו לפיצול נרחב, שבו כמעט כל קהילה מגזרית דואגת לנציגות משלה. "ועד הפועל", שהוקם על ידי רבני אגודת ישראל, מתמקד בהכוונת הנרטיב ובהפצת חומרי הסברה.
מנגד, סיעת "שלומי אמונים" הקימה את ארגון "מגן ומושיע", המתמקד בסיוע משפטי לעצורים חסידיים. בישיבות החסידיות פועל ארגון "תנו עוז", שמטרתו "לנהל את האירוע", כהגדרת הפעילים, בתוך הקהילות ולהתיר סבכים בירוקרטיים.
הנישתיות מגיעה עד לקהילות הספציפיות ביותר: "דרך תמים" של חב"ד מתמקד בהסברה פנימית ובהסדרת מעמדם של הטסים לחצר הרבי; "הפקדתי שומרים" של קהילות ברסלב מפעיל מערך הסברה ארצי ומוקד טלפוני; "גב חזק" מבית "שובו בנים" דואג טכנית לטיסות לאומן; ואפילו העולים מארצות הברית זכו לייצוג עם ארגון "אגודים", שנועד לתת הסברה ייעודית מול "האיום הציוני" בקרב דוברי האנגלית.
התארגנות צעירים בשם "ת"ת בית ליד" פועלת להעלאת המורל בשטח – מחלוקת סטיקרים בישיבות ועד "הפינה החמה", שמציעה בלילות שישי מנות חמין לעריקים.
אבל לא מספר הארגונים הוא הסיפור, אלא הלחץ האדיר שהם מפעילים על נבחרי הציבור. אם בעבר השתעשעו במסדרונות הכנסת ברעיון של חוק גיוס הכולל יעדים וסנקציות, הרחוב החרדי הבהיר היטב: כל סטייה מהקו הנוקשה תעלה מחיר אלקטורלי.
הקמתם המואצת של ארגוני המיינסטרים נועדה אמנם לשדר לבחורי הישיבות "אנחנו כאן", אך כלפי חוץ המסר ברור יותר: הפוליטיקאים החרדים מיושרים עם השטח, ולמעשה נטולי מרחב תמרון. מי שעדיין מדבר על הסדר מוסכם – מוטב שיבחן מי באמת מחזיק במושכות.
מאיפה מגיע הכסף?
כיצד מממנים סוללות של עורכי דין, קווי חירום טלפוניים, קמפיינים, כנסי ענק ומענקים לעריקים? אף שחלק מהארגונים פועלים בתקציבים צנועים ועל בסיס התנדבותי, התמונה המלאה של תזרים המזומנים בארגונים הגדולים לוטה בערפל. ובכל זאת, נתיב הכסף נשען על שני עורקים מרכזיים.
הראשון – קמפיינים של מימון המונים והתרמות רחוב בתוך המגזר החרדי ("מגביות"). אך הכסף הגדול באמת מגיע מעבר לים. קהילת סאטמר והפלגים הקנאיים זיהו את שעת הכושר: נגידים, פילנתרופים וקהילות אמידות בארצות הברית ובאירופה, הרואים במשבר הגיוס הנוכחי לא פחות מ"גזירת שמד", מזרימים הון כדי לממן את מה שהם תופסים כחזית ההגנה על הישיבות.
הזרמת ההון הזו, המתבצעת הרחק מעין הרשויות, מבטיחה דבר אחד: תעשיית העריקות לא תסבול ממצוקת אשראי בזמן הקרוב. המכונה משומנת – והיא כאן כדי להישאר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו