מדד הפחד: למהמרים בפולימרקט ברור מי יהיה רה"מ הבא - אבל מה הסיבה?

עוף מוזר

מאז הרפורמה המשפטית ב־2023 רוב הסקרים מספרים סיפור פשוט: לנתניהו אין רוב להרכבת הממשלה הבאה. הקואליציה הנוכחית מביאה יותר מ־50 מנדטים, לפעמים אפילו פחות, אבל משום מה המספרים הללו לא מתורגמים לתחושה ציבורית. רוצים דוגמה? היכנסו לפולימרקט, הזירה שבה אנשים שמים את הכסף שלהם על מה שהם מצפים שיקרה, לא על מה שהם רוצים שיקרה.

התחזית שם מאוד ברורה: נתניהו עם 45%, בנט עם 25%, איזנקוט אחריהם עם 14%. במילים אחרות: אם תשימו 100 דולר על כך שבנט יהיה ראש הממשלה הבא והוא אכן ייבחר - תקבלו 416 דולר. על נתניהו תרוויחו רק חצי מהסכום, משום מה הוא הימור פופולרי יותר.

במחקר חדש של TrendZone שנערך השבוע נשאל הציבור שאלה פשוטה: "עד כמה אתה חושש שיזייפו את תוצאות הבחירות הקרובות?" - התשובות מדברות בעד עצמן: בזמן שבקרב מצביעי הקואליציה הרוב המוחלט ישן בשקט (63.2% לא חוששים מזיופים), בקרב מצביעי האופוזיציה רוב עצום של 70.4% משוכנעים שתוצאות הבחירות יזויפו. ברוכים הבאים לרוסיה.

כמו בית משוגעים

הדיבור על עיוות תוצאות הבחירות הוא לא התופעה היחידה שמאפיינת את גוש השינוי. תוסיפו לכך את הקרבות הבלתי נגמרים על ראשות גוש האלטרנטיבה בין בנט, איזנקוט, לפיד, גולן וליברמן - ותקבלו את האנומליה בהתגלמותה: אם הם כל כך מנצחים, למה הם לא מפסיקים להתנהג כמו מפסידים?

נבחרת הכותבים של "היום" | קראו עוד

• "זה לא עובד ככה": נתניהו מצנן את חלום קריסת המשטר | עמית סגל
  
  
• גיא פלג עשה שגיאה חמורה. מה שקרה אחר כך היה עוד יותר חמור | עירית לינור
  
  
• במלחמה הזאת יש הרבה יותר שאלות מתשובות. אתם כבר יודעים למה | יואב לימור
  

אז אם נשים בצד רגע את מתודולוגיית הסקרים, הקולות מתחת לאחוז החסימה ויכולות הקמפיין של נתניהו, הסיפור פה הוא אחר לגמרי: דמורליזציה.

האם הייתם הולכים למשחק כדורגל כשאומרים לכם שהשופט מכור והתוצאה תהיה 3:2 ליריבה? האם הייתם מהמרים בקזינו על שחור כשמספרים לכם שבעל הבית בעניין של אדום?

מחנה השינוי יורה לעצמו ברגל. הדיבורים על דיקטטורה, זיופים, ביטול הבחירות ושאר נבואות זעם - לא רק שלא משכנעים אף אחד לעבור צד, אלא יכולים גם לייצר תודעת תבוסתנות מסוכנת, שיכולה להיות מנוע מרכזי להימנעות מהצבעה.

כי זהו טבע האדם: אנשים עולים על עגלה מנצחת. תחושת ניצחון היא בסיס ליצירת מומנטום. קמפיין געוואלד טרם זמנו לא משכנע איש להצביע, אלא בעיקר יכול להכניס אנשים לאפאטיות, השלמה עם הגורל, או פשוט לשכנע את המתלבטים שבעצם נתניהו הוא לא אופציה כל כך רעה. 

הניצחון של נתניהו לא יבוא מזיופים בקלפי - אבל הוא יכול להגיע מייאוש תוצרת בית של המחנה שמולו, שטרם השכיל להחליף את נרטיב ה"גונבים לנו" בנרטיב של "אנחנו באים לקחת".

חודש לפני בחירות 2022 נערך בחדשות 12 סקר מטלטל, ובו נשאל הציבור מי להערכתו יהיה ראש הממשלה הבא. 46% צפו אז, בלי קשר לבחירתם, כי נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, לעומת 14% בלבד ליאיר לפיד. יתרה מכך - אפילו מצביעי גוש השינוי עצמו חשבו שרוב הסיכויים הם שנתניהו ינצח את לפיד (27% לעומת 25%). בזמן שיו"ר יש עתיד היה ראש הממשלה (!), המחנה שלו התייחס להנהגת המדינה כפיקדון שעוד רגע צריך להחזיר.

ואיך זה נגמר? קניבליזציה פנימית, מלחמות על פירורי מנדטים בין מרצ לעבודה, ונתניהו שצוחק כל הדרך ל־64 מנדטים. נשמע מוכר מאיפשהו? אולי הגיע הזמן לפתוח הימורים בפולימרקט מתי תקום בישראל אופוזיציה.

לב חופשי

חג החירות 2026, זמן מצוין לדבר על החופש שלנו. פעם חיינו הפרטיים לא היו נפגשים עם הממלכה. ניתן היה להעביר תקופות חיים שלמות בניתוק מוחלט מהאקטואליה, אם לא התעניינת בחדשות הן גם לא התעניינו בך והיית חופשי לעשות כרצונך.

זה נגמר. מהקורונה ועד איראן - החופש כפי שהכרנו אותו נפגע. בתחילה, מי זוכר, היינו מוגבלים אפילו ליציאה מהבית או בהליכה בפנים גלויות. בגלל וירוס או טילים, האפשרות להיפגש אחד עם השני הצטמצמה. גם ללכת לים, למסעדות, לבית כנסת, לטוס לחו"ל או לחזור לארץ. אם העסק שלך לא ניזוק בגלל עובדים במילואים, הוא בקושי יתפקד בגלל הורים עובדים טרוטי עיניים.

ב"שאגת הארי" אפילו להישאר בבית כבר נהיה חדר בריחה: הקפצות שלוש פעמים בלילה, כשאם לא עברת למרחב המוגן - אתה עלול לצאת מהמשחק.

בימים האחרונים מחלחלת ההבנה שעוד דבר השתנה: המחשבה שזה זמני. בלי להיכנס לניתוחים על אישיותו של טראמפ, מידת הנטרול של חיזבאללה ועולם השיקולים של מוג'תבא והחות'ים - הסבבים כאן כדי להישאר. כן, עדיף להיות תוקף מאשר מותקף. עדיף לקום לבוקר 28 בפברואר 2026 מאשר לבוקר 7 באוקטובר 2023. המלחמה מוצדקת, והיתה צריכה להגיע עוד קודם, אבל גם אפשר להתחיל להיערך למציאות החדשה.

מה נשתנה

והנה ההשלכות: עד היום הפרשנות המקובלת היתה שהמערכת הפוליטית תתכייל לקראת הבחירות לשתי אופציות: או מלחמה או מעבר ל"חיים עצמם". מדיני או אזרחי. סיכול או שיקום. ביטחוני שמסורתית מזוהה עם ביבי. ניהול וכלכלה עם ראשי האופוזיציה.

מסתמן שלא זה ולא זה, אלא גם וגם. מהיום אנחנו עוברים לגור בתוך אוקסימורון הנקרא "שגרת חירום". ייתכן שהמצב החדש מחייב אותנו לפרסם תנאים חדשים באולג'ובס: אנחנו מחפשים מנהיגות לחיים עצמם - בתוך שגרת מלחמה. כמו חולה שמבריא מניתוח ונערך לשהייה ממושכת בשיקום, מעצב את החדר ומחלק תורנויות בין בני המשפחה לתקופה ארוכה, אנחנו צריכים מנהיגות שיודעת לנהל מערכה צבאית ובמקביל את בתי הספר, המקלטים ואובדן הפרנסה שלנו.

בהגדה שנקרא השבוע משה רבנו הפך את בני ישראל מחבורת עבדים לעם מנוהל, ואת המלחמות השאיר ליהושוע - אבל לנו אין את הפריבילגיה לפצל את התפקיד. שלא נטעה, גם עם כל הקשיים וההגבלות - דווקא היום אנחנו אדונים לגורלנו וחופשיים מתמיד, ו"פרעה" המודרני קיבל הרבה יותר מעשר מכות. אז לקראת ליל הסדר שבו אולי נהיה בני חורין במקלטים, הגיע הזמן שמישהו גם יתנדב לעשות פה סדר. אם תרצו, אין זו הגדה. חג שמח.