אשליית הבחירה: הסיפורים שמאחורי ההחלטה להרחיב את סמכויות בתי הדין

לפני מספר שנים פנו אליי שלושה גברים חרדים וביקשו שאעזור להם "להציל את אחותם". שיינדי הייתה בהליך גירושין מבעל אלים שדרש שתשלם לו 800 אלף שקלים בתמורה לכך שהוא יתן לה גט. במסגרת הליך חלוקת הרכוש, הדיינים לחצו עליה להסכים. והפנייה האוטומטית שלה לבית הדין הרבני, במקום לבית משפט אזרחי, עלתה לה ביוקר. המקרה מדגים שאלה פשוטה: עד כמה "בחירה" במערכת בתי-הדין מהווה בחירה חופשית? אמנם החוק מאפשר לפנות לבית משפט אזרחי - אבל מה המחיר שתשלם אישה חרדית על בחירה כזו?

מקרה זה מתקשר לחוק שהעבירה לאחרונה הקואליציהבאמצע לילה גדוש בשיגורי טילים ומסמיך את בתי הדין הרבניים לדון בכל עניין כמעט (חוזים, נזיקין, תאגידים ועוד), בניגוד למצב הקיים שבו סמכותם מצומצמת לדיני משפחה. הטיעון המרכזי שמצדדי החוק העלו כדי להצדיקו נעוץ ביסוד "הבחירה": החוק חל רק על צדדים שחתמו על הסכם בוררות. ואולם אני מבקשת לערער על טיעון "הבחירה" מכמה טעמים.

מדוע החוק לא מחריג מקרים של יחסי כוח לא שוויוניים שבמסגרתם מתקשה הצד החלש שלא לחתום על הסכם בוררות? כך כשמדובר בקהילות סגורות כמו של שיינדי, כך למשל ביחסי עבודה, וביחסים של קבלן ולקוח.

אם הקואליציה רצתה להציב את רעיון ה"בחירה" במרכז החוק– מדוע היא שתלה בו מנגנונים שעלולים לבלבל אזרחים תמימים ולהכניס אותם להליך בוררות מתוך חוסר הבנה? כך, סעיף 2(ג) לחוק מאפשר להגיש בקשה לבוררות לבית הדין, למרות שלא הוסכם בין שני הצדדים על הליך זה. במקרה זה רשאית מזכירות בית הדין לשלוח לצד השני (שלא בחר) הודעה שלפיה הוא רשאי לחתום על טופס בוררות. האם כל אדם שמקבל מכתב רשום עם סמל מדינת ישראל שכולל טופס הזמנה לחתימה על בוררות – יבין את המשמעות?

גם טרם חקיקת החוק, ה"בחירה" לפנות לערכאה דתית בבוררות פתוחה בפני כל המעוניין בכך. בכל הריכוזים החרדיים מצויים בד"צים שמשרתים את הקהילות. ולא זו בלבד: כספים קואליציוניים תומכים תקציבית בבתי דין אלה. אם כן, איזה צורך ממלא החוק?

ומדוע בניגוד לכל הליך בוררות אחר במדינת ישראל, בחוק הנוכחי הוסרה הדרישה לאישור בית המשפט לפסק הבוררות? האם מבקשים המחוקקים להצמיח מערכת משפטית דתית שלא כפופה למערכת החוק הישראלית?

המסקנה היא, כמובן, שמחוקקי הקואליציה לא מעוניינים באופן אותנטי ב"בחירה" (אחרת הם היו מתחילים מלבטל את המונופול של הרבנות על נישואין, למשל). מעבר לרטוריקה שעושה שימוש ציני ברעיון הבחירה, מוסווה חוק שאין לו הצדקה, שפוגע בזכויות החלשים ובערכי ליבה של מדינת ישראל. ועל כן, החוק שנחקק תוך מלחמה מתישה שמונעת את יכולת ההתנגדות של הציבור - הוא אחד החוקים הראשונים שעל הממשלה הבאה עלינו לטובה לבטל לאלתר.

הכותבת היא עורכת דין, דוקטורנטית וחוקרת במכון הרטמן. בעבר פעילה למען נשים עגונות.