צדק, צורך והזדמנות: על הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים

החוק שמשיב לבתי הדין הרבניים את היכולת לעסוק בעניינים אזרחיים בהסכמת הצדדים, שעבר במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, הוא חוק שיש בו צדק, צורך והזדמנות. צדק במובן שהוא מתקן עוול היסטורי בהשבת סמכות השיפוט, שנלקחה מבתי הדין בניגוד לחוק על ידי בג"ץ; צורך במובן שהוא נותן מענה לרצון של אנשים המבקשים להסדיר את ענייניהם האזרחיים על פי עולם הערכים וסולם העדיפויות התורני בבית דין רשמי, מקצועי ומפוקח, והוא הזדמנות לפיתוח משפט תורה במציאות ריבונית ישראלית מתחדשת.

החוק מאפשר לפתח את תפיסת הצדק של התורה בצורה קוהרנטית ולא מבוזרת, ולייצר התאמות לעידן ריבוני מתוך מנגנון פנימי וללא כפיפות חיצונית. הוא חוק של שוק חופשי, שבו רק שיפוט שיקרין צדק מרומם יוכל למשוך אליו אנשים. החוק יעשיר ויאתגר את תפיסת הצדק ואת מערכת השיפוט הישראלית, ובכך יתרום למתח אינטלקטואלי חיובי ומפרה.
החוק הזה בא על רקע היסטורי. הצמצום בסמכותם של בתי הדין הרבניים על ידי מערכת המשפט היה תהליך שיטתי ומודע.

ביטוי למדיניות זו ניתן היה למצוא בדבריו של השופט צבי ברנזון: "אין לשכוח כי מדובר בהענקת סמכויות לבית דין שמחוץ למערכת בתי המשפט האזרחיים הרגילים, וכידוע, סמכות כזאת יש לפרשה בצמצום ככל האפשר, ואם יש מקום לשני פירושים, עדיף את הפירוש המצמצם ולא המרחיב את הסמכות... אם פירוש זה מביא לצמצום הסמכות של בית הדין הרבני, אני חייב לבחור בו".

הכרסום בתחומי הפעילות של בתי הדין וההתערבות בליבת הפסיקה עצמה על ידי בג"ץ היו למעשה שבשגרה.

בג"ץ "סימה אמיר" שנטל מבתי הדין את היכולת לדון בעניינים אזרחיים, היה אחד משלבי הצמצום והכרסום. הוא הפסיק נוהג של אלפי שנות היסטוריה יהודית של בתי דין רבניים, והוא קטע גם את ההיסטוריה החקיקתית והמשפטית שנהגה במדינת ישראל מקום המדינה. בג"ץ עצמו קבע כי יש לעגן את הסמכות לדון בעניינים אזרחיים בחקיקה, וזה בדיוק מה שניסו לעשות המחוקקים.

הראשונה להציע ולקדם את הצעת החוק היתה ח"כ גילה פינקלשטיין. אחריה באו עוד רבים אחרים. החוק הזה קודם במשך 20 שנה, אולם רק בכנסת הנוכחית ניתן היה לברך על המוגמר, בזכות ח"כ משה גפני, יוזם הצעת החוק, ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן שקידמו את החוק במקצועיות ובנחישות. הצעת החוק מקדמת את המציאות קומה נוספת. היא מעניקה לפסק הדין של הדיינים תוקף משפטי. הכניסה לבית הדין נשארה מותנית בהסכמת הצדדים, אולם משנכנסו לדין - יקבל פסק הדין מעמד משפטי. זהו המשך טבעי להבנה כי דיון בבית דין רשמי, מקצועי ומפוקח סופו יהיה פסק דין בעל תוקף משפטי.

בשנים הללו שבהן הזהות היהודית מתגלה כמרכיב מרכזי בחוסן הלאומי, החוק הזה הוא חוק מיטיב. הוא חוק יהודי. הוא תלוי בהסכמת הצדדים אד הוק, ברצון החופשי של אנשים בוגרים לכונן את חייהם לאור ערכיה של התרבות היהודית.

הכותב הוא ראש תחום משפט בתי הדין במרכז יכין.