ביום ניו יורקי קר אני פוגש את אופיר אקוניס, הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, בלשכתו שבלב מידטאון איסט במנהטן. מדי פעם נשמעות ברחוב הסמוך בשדרה השנייה אזעקות, אך לא כאלו שמזהירות מפני טילים, אלא של רכבי חירום שעושים את דרכם ברחובות הסואנים של העיר. אקוניס מציין בעוד מספר שבועות שנתיים לתפקידו, ואני פוגש אותו כשבועיים וחצי לאחר פתיחת המערכה האמריקנית-ישראלית מול משטר האייתוללות באיראן, בזמן אקוטי לישראל ולעם היהודי בכלל, ובתקופה שאפשר לכנותה הכל חוץ משגרתית.
"מעולם במערכת היחסים בין ישראל לארה"ב לא היינו במצב הזה, שבו הממשלים, בנוסף כמובן לנשיא דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו, מפגינים שיתוף פעולה מבצעי כה חסר תקדים. זה מרגש וגורם לגאווה גדולה", הוא אומר. "מדובר בתמונת המראה של מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, בה ישראל התבקשה להישאר בחוץ, ועכשיו היא למעשה השותפה היחידה של ארה"ב", מוסיף.
שני ממשלים שונים
בתקופתו בניו יורק, המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם מחוץ לישראל, הוא חווה שני ממשלים שונים: הוא נכנס לתפקידו עם ממשל ביידן, וממשיך כעת עם ממשל טראמפ הנוכחי. כשמתבקש להשוות את היחסים של ישראל עם כל אחד מהם, אומר: "כשאני נכנסתי לכאן היה אמברגו אמריקני על מדינת ישראל. אפשר לדבר בצדק על תחילת המערכה ועל הגעתו של הנשיא ג'ו ביידן לישראל עם נאום ה-Don’t המפורסם שלו להרתעת השלוחות של איראן, אך שישה חודשים לאחר מכן, אפילו דחפורי D-9 לא יצאו מכאן לישראל. בעל ברית נבחן כשהכל רע, בשפל, והייתה אכזבה מאוד גדולה".
לעומת זאת, הוא מתאר את ממשל טראמפ באור אחר לחלוטין על רקע ההתפתחויות האחרונות: "בחירתו של דונלד טראמפ משולה לנס של סיפור תנ"כי. כשייכתב הסיפור ההיסטורי בתולדות העמים, ייזכר שהנשיא דונלד טראמפ עמד, התייצב וסייע בהצלת העם היהודי. תראה את השינוי בשנה אחת, מן הקצה אל הקצה. מאמברגו נשק, לפעולה מרהיבה ומוצלחת מאוד באיראן".
אקוניס מבהיר שחרף השותפות החזקה בין הממשלים, הוא מכיר בכך שסכנות רבות טמונות ביחסים בין המדינות בעידן הנוכחי, בשל השינויים החברתיים והאידיאולוגיים בתוך ארה"ב. "אם אפשר לאפיין את הפוליטיקה של מדינות המערב, מערב אירופה נפלה. אנחנו כאן כדי שארה"ב לא תיפול". הוא מבהיר: "האם אנחנו נבלום את הנפילה של אמריקה? אנחנו בהחלט יכולים לסייע".
הוא מסב את תשומת ליבי לדגל ארה"ב שעומד לצד דגל ישראל, וטוען כי הוא מונף לראשונה בלשכת הקונסול הכללי בניו יורק. "מדוע? כתשובה לשריפת דגלי ישראל וארה"ב", בהתייחס לפעילות הסוררת של המפגינים האנטי-ישראלים בעיר ובארה"ב בכלל. "הם שורפים – ואנחנו מניפים".
"כמו ליל הבדולח"
אקוניס מתאר בחריפות את הפעילות האנטי-ישראלית שהיה עד לה מתחילת כהונתו, כשבעה חודשים לאחר טבח ה-7.10. "כשהגעתי, זה נראה היה כמו ליל הבדולח. אני מדבר על מתקפות על סטודנטים יהודים ברחבי ארה"ב, וביתר שאת בעיר ניו יורק".
כשנשאל איך הוא מאפיין את המפגינים האנטי-ישראלים בקמפוסים וברחובות ניו יורק, אמר: "מדובר בפראי אדם, שלרובם המוחץ אין שום מושג על מה הם מדברים כשהם צווחים 'מוות לישראל, מוות לאמריקה'. הם בכלל יודעים שמי שהגה את הסלוגן הזה הוא שלטון האייתוללות?". הוא מדגיש, "כשמישהו בא ואומר שהוא רוצה להרוג אותך, הניסיון ההיסטורי מלמד שכדאי לך להאמין לו".
הוא מראה לי דגל ישראל חרוך ממוסגר, ששרד את פיגועי ה-11 בספטמבר. "התמונה הזאת מסמלת בעיניי את תחילת המפנה. ניו יורק שינתה את פניה ללא היכר. בזמן הזה, ב-2001, היו כחצי מיליון מוסלמים בארה"ב, בעוד כיום יש כחמישה מיליון. המוסלמים שגרים כאן היום משפיעים יותר מהקהילות היהודיות במאה השנים האחרונות".
הוא מבהיר: "אין כאן עמדה אוטומטית נגד האסלאם. יש כאן עמדה נגד השימוש הציני שעושה האסלאם הקיצוני בתמיכת האימאמים בברוקלין ובקווינס בדמוקרטיה האמריקנית כדי לחסל אותה. ואיך הם עושים זאת? באמצעות שטנת ישראל".
בפרפזה לשיר המפורסם של לאונרד כהן, הוא מתאר השתלטות האסלאם הקיצוני על המערב כך: "קודם הם לקחו את ברלין, עכשיו הם רוצים לקחת את מנהטן".
טרור חסר תקדים
לצד אירועים אנטישמיים רבים מאז ה-7.10, ארה"ב עדה בשבועות האחרונים לאירועי טרור בהיקפים חסרי תקדים. בניו יורק בלבד, התרחש ניסיון פיגוע דריסה במטה חב"ד העולמי בברוקלין בסוף ינואר. מוקדם יותר החודש, התרחש ניסיון פיגוע המוני של שני צעירים שהטילו מטענים מאולתרים בעת הפגנה נגד ראש העיר זוהרן ממדאני מחוץ למעונו הרשמי, אחוזת גרייסי, באפר איסט סייד. למרבה המזל, שני האירועים נגמרו ללא נפגעים.
"האירוע באיראן כרגע הוא תירוץ קלוש להתגברות הטרור, ובפרט נגד יהודים וישראלים בארה"ב. לשמחת התושבים, משטרת ניו יורק היא סופר מקצועית ולא כזו שקשורה בראש עיר זה או אחר", ציין אקוניס.
ביחס לאירוע באחוזת גרייסי, אומר: "שני שוטרים גיבורים הצילו עשרות מפגיעה ומעשה טרור". אקוניס טוען כי המפגעים הינם תומכים של ממדאני: "מדובר בשני אנשים שנתפסו כמזוהים עם תומכיו של ראש העיר. אני חייב להגיד לך שאני מזועזע מהשקט שבו הדבר הזה עבר פה. זה אירוע ענק".
אקוניס מציין רבות במהלך הריאיון את ראש העיר הדמוקרט-סוציאליסט, הידוע בעמדותיו האנטי-ישראליות החריפות עוד מימי הקמפיין שלו, כולל האשמות חוזרות של ישראל בביצוע "רצח עם" בעזה. הוא מתאר אותו כטריגר משמעותי של הקצנה אסלאמיסטית.
כשנשאל מדוע בחר שלא להתבטא נגד ממדאני עוד בתקופת הבחירות לראשות העיר בשנה שעברה, השיב: "אנחנו לא מתערבים במערכות בחירות במדינות אחרות. זה נכון גם לגבי רשויות מקומיות. אין חרטה שלא הייתה פה התערבות".
עם זאת, הוא מציין שאין הדדיות בין ישראל לארה"ב בהקשר הזה. "ארה"ב לצערי לא עומדת בחלקה בכלל הזה של חוסר התערבות. אנחנו יודעים על התערבויות בתוך מערכות פנימיות בישראל, זה לא דבר שאנחנו מופתעים ממנו. אנחנו לא נוהגים כך, ולא חרגנו מהמנהג הזה".
"אור ירוק לטרור"
אך עם בחירתו של ממדאני, שינה אקוניס את הטון מביקורת מרומזת לביקורת ישירה וחריפה בעקבות מעשיו והתבטאויותיו כראש העיר. כך למשל, מוקדם יותר החודש אירח ממדאני במעונו הרשמי לרגל הרמדאן את מחמוד חליל, מראשי אנשי המחאה האנטי-ישראלית בניו יורק ובארה"ב בכלל, שתיאר את מאורעות ה-7.10 כ"תרחיש בלתי נמנע", ונעצר בעבר בחשד להפצת תכנים המאדירים את חמאס.
"ראש העיר חצה כל קו אדום. אם בתחילה מדיניותנו הייתה להגיב נקודתית על אמירה כזאת או אחרת, ברגע שהוא אירח את חליל, שעודד אלימות פיזית נגד יהודים - זאת אמירה שהיא אור ירוק לטרור. ממדאני עצמו תומך בפועל באירועי ה-7.10". אקוניס מבהיר שבקרב הקהילה היהודית יש הבנה של הסכנה בעקבות עליית ממדאני: "בזרם המרכזי של הארגונים והקהילות היהודיות יש אחדות דעים בנושא ממדאני".
הוא מתייחס גם לכך שממדאני לא מכיר בישראל כמדינת היהודים: "ההכרה שלו לא מתבקשת. ההכרה שלנו היא בזכותנו הטבעית וההיסטורית, כפי שנכתב במגילת העצמאות. כשהם כתבו את זה, בפני מי הם התנצלו? את מי הם שאלו? הם כתבו כך כי האמת תמיד מנצחת בסוף".
אקוניס מתייחס גם לאשתו של ממדאני, אשר נחשף לאחרונה כי הביעה תמיכה ברשתות החברתיות בתכנים שהאדירו את טבח ה-7.10. "לא רק שהיא הביעה תמיכה באירועי ה-7.10, היא הראתה לעולם שהיא חסרת לב ואנושיות. אישה הייתה צריכה לפחות להזדעזע ממראות של עשרות נשים אנוסות, מוצתות ומבותרות".
הוא מאשים את ראש העיר ואשתו בבורות: "הידיעות של שני האנשים הללו על הסכסוך הישראלי-ערבי שואפות לאפס".
למרות זאת, הוא מדגיש כי דבריו של ממדאני מחוללים השפעה: "לאיש הזה יש השפעה על המערכת הפוליטית בארה"ב, מכאן ועד החוף המערבי. יש ציבור שרואה בו נציגם ומרים את ראשו באופן ברור. תמיד הוא איכשהו מגיע לרצח עם ולפלסטינים. זה בכלל לא תפקידו של ראש עיריית ניו יורק".
אקוניס מתייחס גם לקולות הימין הקיצוני, כמו הפרשן השמרני טאקר קרלסון, ששואפים לקעקע את הברית ההיסטורית בין ישראל לארה"ב. כך למשל טען לאחרונה קרלסון כי ישראל היא "המדינה האלימה ביותר בעולם", והצביע על שבע החזיתות של ישראל במלחמה על מנת לנסות להוכיח זאת.
"יש גם גבול לדברי ההבל שאנחנו יכולים להתמודד איתם. כמוהו, יש עוד עשרות משפיענים שנקנו על ידי קטאר, כפי שנקנו על ידם פקולטות, קניונים ובתי מלון", אקוניס אומר.
הוא משווה בין הקצוות משני צידי המתרס: "מה ההבדל בין ימין קיצוני שהוא אנטישמי לבין שמאל קיצוני עוטה כאפייה שקורא ל'מוות לישראל'? הרי זו ברית הקיצונים, הם ניזונים אחד מהשני מאיזו התנגשות מלאכותית, אך בסופו של דבר המסרים שלהם הם אותם המסרים".
במהלך תקופתו כקונסול כללי, הרבה אקוניס לארח בניו יורק משפחות חטופים ומשפחות שכולות לאחר טבח 7.10, זאת למרות שחלקן הביעו עמדות ביקורתיות כלפי הממשלה. אני שואל אותו על החוויה הזו.
"אנחנו עם אחד. לפגוש אב או אם שכולים זה קורע לב בכל מצב. אתה יכול להיות ביקורתי מאוד, אתה יכול לבוא עם הכעס הכי מובן. איזה לב אנושי יכול להישאר אדיש לדבר כזה?". הוא מבהיר שמדובר בסוגיה שהיא מעבר לפוליטיקה: "מה אכפת לי מפוליטיקה? מה זה מעניין אותי? עמדותיי הפוליטיות ידועות".
עם זאת, הוא מתאר דוגמה אחת לממשק מאתגר עם אחיו של החלל החטוף לשעבר, איציק אלגרט ז"ל: "חטפתי צעקות ואיומים מדניאל אלגרט, שאמר שירדוף אותי ואת ילדיי כל ימי חיינו. הוא איבד את אח שלו, אני בהחלט מבין את כאבו. האם הייתי משתמש באותה לשון מול אדם אחר? התשובה היא לא. אני יכול לשפוט רק את עצמי. אבל כל אחד בא עם המטען שלו. תפקידנו הוא לא לחנך אנשים ובטח לא להיכנס לנעליהם, וביתר שאת כשהם באמת איבדו את היקר להם מכל".
כשנשאל אקוניס אילו מסרים הוא מקבל מהקהילות היהודיות באשר למצב החברתי והפוליטי בישראל, אמר: "אני שומע מכל הקהילות והזרמים שהיו רוצים לראות ממשלת אחדות לאומית רחבה במודל כזה או אחר. יש לנו כל כך הרבה אתגרים, האיומים כל הזמן גדלים".
הוא מוסיף: "אני יכול להבין את השאיפה של הקהילות כאן לראות בישראל ממשלה רחבה מאוד. הכל כמובן תלוי בתוצאות הבחירות וברצון של גורמים פוליטיים להיות חלק מהממשלה, אך אני חושב כי ממשלה כזו יכולה להביא הישגים ענקיים למדינת ישראל. זה כבר קרה בעבר". עם זאת, הוא מסתייג ומדגיש כי "באופן אישי כמובן איני יכול לבטא עמדה".
לסיום, אקוניס משקף על השפעת החוסן הלאומי של ישראל בעת הזו על יהדות ארה"ב ועל המאבק ההסברתי: "החוסן הלאומי שמפגינים אזרחי ישראל מהצפון ועד הדרום, והאחדות הלאומית הרחבה שבאה לידי ביטוי גם בדברים של ראשי האופוזיציה שמגבים את הממשלה במבצע 'שאגת הארי', משתקף ולא נסתר מעיניהם של הקהילות והארגונים היהודיים כאן".
"איני זוכר דבר כזה מתחילת כהונתי, כולל ב'עם כלביא'", הוא מוסיף. "זה משמח אותי באופן אישי, כי אני תמיד חותר לאחדות ובעד אחדות, וזה בוודאי מסייע ביכולת להעביר את האמת בשלמותה, בעוצמה ודווקא ברגעים הקשים, עד שננצח אותם. ואנחנו ננצח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו