האופוזיציה בישראל יודעת בעיקר לחשב את קיצה לאחור. בעתיד, היסטוריונים פוליטיים עוד יחקרו את הפלא של המערכת: כיצד ראש ממשלה שבתקופתו התרחש טבח נורא באזרחיו, שצלל בסקרים ל-17-18 מנדטים בלבד - הצליח להפוך את המגמה ולעלות מחדש.
כיצד מידת התאמתו לראשות הממשלה, למרות הכישלון והקיטוב, נותרה גבוהה משל כל מתמודד אחר. אפילו נפתלי בנט, שבשלב מסוים זינב בו בסקרים ובאחד מהם אף גבר עליו במדד ההתאמה, החל להתדרדר.
את הפרחים נתניהו צריך לשלוח לראשי האופוזיציה שכשלו וכושלים בכל כך הרבה מובנים, שתקצר היריעה. נתחיל מזה, שלמרות התנאים הפוליטיים הפנטסטיים, לאחר ה-7 באוקטובר, הם נהגו על פי צו ממלכתי מדומיין שאסור לירות בנגמ"ש, ולא פעלו בנחרצות להפלת הממשלה. שניים מהם, גנץ ואיזנקוט, הגדילו לעשות והצטרפו לממשלתו, רק כדי לגלות בהמשך, ששוב שיחק בהם.
הכשל השני הוא היעדר מסר מאוחד לציבור. במקום להציג תוכניות עבודה סדורות בנושאים הבוערים, חינוך, יוקר מחיה, רווחה, בריאות - הם ממשיכים לדבר בעיקר על נתניהו. מתווכחים ביניהם מי יתחייב שלא יישב איתו. מי שאינו מוכן להצהיר זאת, מתוך היגיון פוליטי של ניסיון למשוך מאוכזבי ליכוד, מסומן כאויב הגוש.
הם גם אינם מבינים שככל שהם צועקים "רק לא ביבי" - כך הם משיגים את האפקט ההפוך. תומכיו, גם אלה שמכירים בכישלונותיו, אינם מוכנים שיגדירו להם שהוא מוקצה. כפי שאמר לי אחד מהם: "זה כמו שיגידו לי שאבא שלי לא בסדר". התחושה הזו מלכדת סביבו את השורות.
במקביל, כשהאופוזיציה מצהירה שלא תשב עם הערבים בקואליציה - היא מצמצמת לעצמה את מרחב התמרון. אם לגוש נתניהו יש סביב 50-51 מנדטים ברוב הסקרים, וגוש השינוי מתקשה לפרוץ את מחסום ה-60, הצהרות פסילה הדדיות רק מעמיקות את המבוי הסתום.
אם ליברמן מצהיר שלא ישב עם החרדים; בנט, ליברמן ולפיד מדגישים שלא ישבו עם הערבים; ויאיר גולן, שמוכן לשבת איתם, נפסל - מאין יגיעו המנדטים החסרים? אי אפשר לנצח עם חשבון חסר. אם ראשי גוש השינוי באמת חפצי ניצחון, עליהם להתאפס: להציג תוכניות ברורות, להקים ממשלת צללים, ובעיקר - להתאחד סביב מועמד אחד, שלפי סקרי עומק יוכל לנצח, ולהתייצב מאחוריו ללא הסתייגויות.
במקביל, עליהם להתחיל לעבוד בשטח ולהעלות את אחוזי ההצבעה במעוזיהם. בבחירות האחרונות אחוז ההצבעה הארצי עמד על כ-71%, אך בתל אביב הוא התקשה לחצות את רף ה-60%. שם בדיוק טמון פוטנציאל ההכרעה.
הציבור ברובו חפץ בשינוי. התנאים לניצחון עדיין קיימים. השאלה היא האם הנהגת האופוזיציה תפסיק לדבר - ותתחיל לעבוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו