הסמוטריץ' של בנט: ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

הפוליטיקה הישראלית כבר הוכיחה לא פעם שהיא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מחוזות הטרלול והלא ייאמן ממש: מהמונופול ארוך השנים של מפלגה חרדית על ועדת הכספים, המשך בהקצאת עשרות מיליארדי שקלים למגזר הערבי כחלק מההסכמים עם רע"מ, והשיא: מינוי ראש ממשלה עם שישה מנדטים בלבד.

גם מהלכים גדולים ומכוננים עוברים או מונעים לא פעם אצלנו על ידי מפלגות קטנות: הסכמי אוסלו ב', שהביאו עלינו שבר גדול, עברו בקולות שני עריקים פוליטיים, שאחד מהם, גונן שגב, הורשע לימים בריגול חמור לטובת איראן.

להבדיל אלף אלפי הבדלות: גם מה שמתרחש בימים אלה ביהודה ושומרון, חבלי המולדת העתיקים שלנו, הוא פרק בסדרת "לא ייאמן כי יסופר", שמתעד השפעה לא מידתית של מפלגה קטנה: הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', שקיום הממשלה תלוי בה, מעצבת לדורות את מפת ההתיישבות והריבונות דה־פקטו בשטחי יהודה ושומרון, ומכריעה בפועל את הוויכוח הקשה ביותר שהתנהל בחברה הישראלית אחרי 1967 - "הוויכוח על השטחים".

ומה הלאה, במבט קדימה לבחירות? מי יהיה ה"סמוטריץ'" של "ממשלת השינוי", אם בנט ייבחר, יתמיד בחרם על נתניהו וינסה להקים ממשלה צרה? מי יהיה הסמן השמאלי האידיאולוגי, שבנט לא יוכל להקים ממשלה בלעדיו ועשוי להשפיע עליו כפי שסמוטריץ' השפיע על נתניהו, אבל מהכיוון ההפוך? מה אנו יודעים על תוכניותיו ועל השקפותיו?

המועמד המוביל שלי לתפקיד ה"סמוטריץ'" של השמאל הוא יאיר גולן - נץ ביטחוני ויונה מדינית לבנה, לא פעם עיוורת, שבניגוד לפרשנות של אביגדור ליברמן, הקואורדינציה בין ראשו לפיו דווקא מושלמת ופיו וראשו וליבו שווים ושקופים לציבור.

כל עוד אין בחירות אישיות לראשות הממשלה או ממשלת אחדות, סמוטריץ' או גולן (ולא בן גביר או עבאס, עם כל הכבוד להם) הם הצמד שבמידה רבה אנו מפקידים גם בידיו את עתידנו, במסגרת הצבעתנו ה"גושית": בחרת ביבי - קיבלת גם סמוטריץ'. בחרת בנט - קיבלת גם גולן.

שינוי הדנ"א

בעוד את השקפת עולמו של סמוטריץ' ואופן יישומה אנו מכירים כאת כף ידנו, הרי לגולן, גנרל עתיר זכויות עם רקורד של 38 שנות שירות בצה"ל, עדיין לא היתה הזדמנות השפעה פוליטית ממשית. הבחירה בו כ"סמוטריץ'" הפוטנציאלי של בנט נובעת מהעובדה שמדובר באידיאולוג שקנאי להשקפותיו לא פחות מסמוטריץ' המקורי, ומסלול השירות הצבאי המרשים שלו, עד תפקיד סגן הרמטכ"ל, מעיד שניחן גם ביכולת תמרון וביצוע לא מבוטלת.

גולן, שלא יהיה ספק, ידחַף בכל כוחו, בשם "ההיפרדות מן הפלסטינים", לצמצום הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון, לקידום מדינה פלסטינית, וגם להתנתקות משכונות במזרח ירושלים. אחרי 7 באוקטובר זה עלול להיות לא רק מסוכן, אלא גם אווילי ולא מוסרי. אבל גולן, שרואה בצה"ל צבא כיבוש, כבר איים לאחרונה שאם יגיע לשלטון, יפסיק להעביר כסף להתנחלויות (שבהן חיים כ־550 אלף יהודים).

לו היה הדבר תלוי בו, הוא היה משנה גם את הדנ"א של הציונות הדתית, שכשליש מהנופלים בשנתיים הראשונות של המלחמה נמנים עם שורותיה, ואף מעביר את אנשיה סדרת חינוך מחדש, או כדבריו "מסע תיקון" בתוך צה"ל.

באופן שאינו מובן, מנסור עבאס, איש התנועה האסלאמית, ציוני בעיניו יותר מסמוטריץ', ובמכינת עלי - שראשה, הרב אלי סדן, זכה בפרס ישראל על הקמת גשר וקירוב בין הזרמים בחברה הישראלית - גולן מוצא פגמים, נוער "מורעל" (בחלקו) ו"תכנים שגובלים בעליונות יהודית".

את אנשי חומש שבונים מחדש את היישוב החרב שפונה בהתנתקות, ומאיישים מחדש מרחב שהפך מקלט לטרור, גולן הכליל בעבר על רקע חשד לפגיעה בערבים, כשכינה אותם "תתי־אדם" ו"קלקולו של היהודי". רק לפני שנים אחדות טען גולן כי "האיום על הרמה המוסרית שלנו גדול יותר מהאיום האיראני". עד כדי כך.

גולן אף סירב לחזור בו מהדברים השערורייתיים שכנראה מנעו ממנו בעשור הקודם את הרמטכ"לות: "זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט... ומציאת עדות להם כאן בקרבנו היום".

חברה מקוטבת?

אבל הדברים המפליאים ביותר של גולן הם דווקא מילות הפיוס שהשמיע בראיון נשכח עם אילנה דיין ב־2019, שאינן מתיישבות עם התנהלות המחנה שלו היום. גולן הזהיר מפני זיהום המרחב הציבור בִּשְׂנָאוֹת, והתריע מפני שיפוט אנשים ברוח של "הלנו אתה או לצרינו", תיוג אנשים "בעד או נגד" ו"נאמן־לא נאמן". "אוי ואבוי אם כך נתנהל", הזהיר, "אנו יוצרים חברה מקוטבת. מי שבצד הנכון... (ו)מי שלא בצד הנכון..."

גם אם מחנה נתניהו לוקה בסימפטומים הללו, זה בדיוק מה שהמחנה שגולן מזוהה איתו, כולל חלק מהקפלניסטים הכי רדיקליים שאולי ישולבו עתה ברשימתו לכנסת, עושה בגדול כבר כמה שנים: תיוג כל מי שתומך במהלכי הממשלה כ"ביביסט". שיפוט בסוגיות כבדות משקל על פי השאלה אם אתה בעד או נגד נתניהו, וחרם.

מה כל אלה אם לא "חברה מקוטבת"? וכיצד מתיישבת אמירתו של גולן, שמונה חודשים אחרי שפרצה המלחמה, בזכות שימוש נרחב יותר באי־ציות אזרחי - "עד שהממשלה לא מתחלפת אנו לא עושים מילואים" - עם נשמת אפה של הדמוקרטיה שהוא כה חרד לה?

(גולן הבהיר באותה נשימה שאינו מדבר על "עכשיו"; נ"ש). איזה שיקול דעת עקום מנחה סגן רמטכ"ל לשעבר, כשהוא אומר: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", ומה בין תפיסת עולם ליברלית שלטענתו מנחה אותו, לבין איום בסגירת ערוץ 14 וסתימת פיות?

גם ראשי הציונות הדתית נפלו בעבר בניסוחים אומללים ובעיקר מיותרים, אלא שבאיזשהו מקום, הנפילות של גולן - ה"סמוטריץ'" של הצד השני - מובנות ושיטתיות פי כמה. הן מגיעות ממחוזות השמאל העמוק שמאשים אותנו בפיתוח "תורת גזע". הן מציירות את הסמוטריץ' המקורי (בצלאל) ועמיתתו לממשלה אורית סטרוק, ש"ישבה על הווריד של כולם" והתריעה לפני המלחמה 15 פעם על התעצמות חמאס - ריאליים ומיושבים פי כמה בדעתם.