איפה אנחנו במדד השחיתות העולמי?

נתוני מדד תפיסת השחיתות העולמי לשנת 2025 שפורסמו השבוע, צריכים לשמש קריאת השכמה פוליטית וחברתית בישראל. המדד, המבוסס על נתוני ארגון השקיפות הבינלאומי Transparency International, מעניק לכל מדינה ציון בהתבסס על תפיסות מומחים לגבי מידת השחיתות שלה. השנה קיבלה ישראל 62, וירדה ממקום 30 למקום 35 מתוך 182 מדינות.

לפי הסקר, כ־74% מהמשיבים חושבים שבישראל יש יותר שחיתות כיום מאשר בעבר, ורק מיעוט קטן מאוד סבור שיש פחות. כ־80% מהמשיבים מסכימים או די מסכימים עם הטענה שהמשטרה לא עושה מספיק כדי לחקור חשדות לשחיתות.

בהתייחסות למוסדות ספציפיים, 74.3% סבורים שבכנסת קיימת שחיתות "במידה רבה", ו־73.6% אומרים זאת על הממשלה.

גם גופי אכיפת החוק והדרג המקצועי אינם פטורים: המשטרה נתפסת כמושחתת "במידה רבה" בעיני 65.4% מהציבור, 57.4% מייחסים שחיתות לדרג המקצועי בשירות המדינה, 53.6% - לייעוץ המשפטי ולפרקליטות, ובית המשפט העליון נתפס כמושחת במידה רבה בעיני 49.5% מן המשיבים. מדובר בתפיסה רחבה, כמעט מערכתית.

את התפיסה שלפיה השחיתות גוברת אפשר להסביר בין היתר בפרשיות שאליהן נחשף הציבור, אשר מעוררות חשש לשחיתות של נבחרי ציבור, כמו הטיית כספי ציבור ופעולה בניגוד עניינים. כל אלה מייצרים רושם מצטבר של שלטון הפועל לטובת עצמו ולטובת מקורביו. לאלה מצטרפים הערעור המתמשך מצד הדרג הפוליטי על המקצועיות של מוסדות אכיפת החוק, המשטרה, הייעוץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט והחלשת מעמדם, וגם מהלכים להרחבת המינויים הפוליטיים; למשל, בתחומי החברות הממשלתיות, שפותחים פתח לניגודי עניינים ולטשטוש הגבולות בין אינטרס ציבורי לאינטרס מפלגתי או אישי. השילוב בין כל אלה משפיע על תפיסת השחיתות הן בקרב הציבור והן בקרב חוקרים הבוחנים את המצב בישראל.

ירידה בציון של ישראל במדד השחיתות הבינלאומי היא בעלת השלכות ממשיות. שחיתות המערכת הציבורית אינה רק בעיה מוסרית או תדמיתית - היא פוגעת ביעילות ובניצול כספי ציבור, בשוויון ובחלוקת משאבים הוגנת, ואף במעמד הבינלאומי של המדינה ובמעמדה הכלכלי, לרבות פגיעה בהשקעות על רקע פגיעה באמון משקיעים בדרכי ההתנהלות ובוודאות המשפטית.

נכון, הירידה במדד עדיין מדודה. בכל זאת, ביהמ"ש העליון מוציא צווים והמשטרה עדיין חוקרת פרשיות שחיתות. אבל כאשר גם מדד בינלאומי וגם רוב מובהק בציבור מצביעים לאותו כיוון, מדובר באיתות אזהרה. נדרשת התגייסות לשיקום נורמות ומוסדות המקדמים יושרה ציבורית ומאבק בשחיתות: כללי שקיפות ברורים, אכיפה עקבית, מנגנוני פיקוח עצמאיים ושירות ציבורי מקצועי שמוגן מפוליטיזציה. אלה תנאים לתפקוד של מדינה מודרנית, וליכולת שלה לשמור על אמון ציבורי ועל יציבות כלכלית.

עו"ד עדנה הראל פישר היא ראש התוכנית לאתיקה שלטונית ולמאבק בשחיתות במכון הישראלי לדמוקרטיה; ד"ר נתן מיליקובסקי הוא חוקר בתוכנית לאתיקה שלטונית ולמאבק בשחיתות