עושים קולות של בן גביר: המערכת הפוליטית השתדרגה מ"כן־ביבי לא־ביבי"

בני גנץ מנסה להציל את גורלו הפוליטי, ויצא השבוע בהכרזה: "ביטחון ילדינו קודם לכל - לא נשענים על מפלגות ערביות". באופן פרדוקסלי, בחשבון של מפלגת כחול לבן בטוויטר, כמו גם בסרטון המפחיד שמלווה את הקמפיין החדש, המשפט הנלווה לסיסמת הבחירות הוא "מדינת ישראל חייבת ממשלת הסכמות ציונית ורחבה, בלי בן גביר ובלי רע"מ".

אבל גנץ מאמץ בפועל את הפרקטיקה שלמעשה רק השר בן גביר העז לצדד בה מאז ומעולם. הוא היחיד במערכת הפוליטית שלא היה צריך את 7 באוקטובר כדי להשתית את מפלגתו על תפיסת העולם שלפיה "החלטות גורליות לביטחון מדינת ישראל אי אפשר לקבל בממשלה צרה שנשענת על קולות הערבים", כדברי הקריאייטיב של גנץ. גם סמוטריץ' דוגל בכך, נכון, אבל בעוד למפלגת הציונות הדתית יש תפריט ערכים נרחב - אצל בן גביר מדובר בדגל. אותו דגל שמבקשים עכשיו להניף בכחול לבן. רק מפלגת קצה ימנית - מפלגתו של בן גביר, למעשה - עשויה להתבטא בצורה מכלילה וכוללנית כל כך: "הערבים". אני כמעט יכולה לשמוע את הגינוי של "האמצע" מול "השוליים".

הסכמה רחבה

בעצם, למה "כמעט"? תראו מה אמר השבוע חבר הכנסת מיכאל ביטון לאילי זילברברג ב"ישראל היום": "אסטרטגיית רק־לא־ביבי זה מה שהביא לנו את בן גביר... אם אחרי הבחירות תהיה לנתניהו ממשלת 61 עם בן גביר, אנחנו נצטרך לקבל החלטה קשה: ממשלת קיצוניים - או ממשלת הסכמות רחבה". מהאמירה הזאת ניתן להסיק שיש מחלוקת מהותית בין ח"כ מיכאל ביטון לבין השר איתמר בן גביר בסוגיית היחס לחמאס.

מסקנה זו סותרת את דבריו של ביטון עצמו בראיון זה: "נתניהו צריך לסיים את תפקידו. הוא היה ראש הממשלה ב־7 באוקטובר. זה אסון וכישלון ביטחוני שלו ושל הקבינט, כמי שעיצב את הקשר עם חמאס במשך 20 שנה והחליט על העברת מזוודות הכסף של קטאר, ויש לו אחריות, לצד כל ראשי צה"ל. כל שרי הקבינט צריכים ללכת הביתה". בום!

1. ח"כ ביטון מסביר שאחרי הבחירות, אם נתניהו ינצח, יהיה לו קושי לשבת איתו בממשלה. למה? בגלל בן גביר והקיצונים.

2. אבל רגע, אם מבחינתו האסון והכישלון של 7 באוקטובר הוא אחריות של נתניהו ופועל יוצא של תפיסת עולמו - אז למה לחבור לקואליציה בראשותו?

3. יתרה מזאת, ביטון מצביע על מדיניות מימון חמאס והקשר עם קטאר כעל פשע של נתניהו. היחיד שהתנגד למדיניות זו הוא, למרבה הפאדיחה, בן גביר.

4. מי שזרמה עם המדיניות הזאת מבחינה פוליטית היתה, למשל, מפלגת כחול לבן.

5. ומי שזרם מבחינה ביטחונית הוא גנרל ותיק בשם בני גנץ: בדוח המבקר על לקחי מבצע צוק איתן (2014), נקבע כי אף על פי שאיום המנהרות הוצג לראש הממשלה - ראשי מערכת הביטחון, ובהם גנץ, לא הבהירו לקבינט שהאיום הזה קיומי, ושתקיפת המנהרות מהאוויר אינה אפקטיבית. אותו גנץ, לאחר שפרש מהצבא, ניסה לבנות קריירה עסקית על סמך הידע שצבר בשירות המדינה. הוא ניהל מו"מ עם ממשלת קטאר (2017) על עסקה ביטחונית בשווי של כ־70 מיליון דולר. בהמשך, כחלק מצוות מחקרי ב־INSS, גנץ המליץ לגייס את הקהילה הבינלאומית כדי לחזק את הכלכלה הפלסטינית (2020).

6. גנץ וכחול לבן ישבו בממשלה עם ביבי - וגם עם "הערבים". גם עם בן גביר. זה לא היה מזמן.

מדבריו של ביטון עולה כי דפוס הפעולה שגנץ האמין בו ופעל לפיו במשך שנים - חיזוק האויב ובנייתו - הוא קיצוני ומסוכן, והימניות החדשה שלהם נורמלית. אז למה הם אומרים שבן גביר קיצוני?

הבחירה של כחול לבן לאמץ את ערכיו של בן גביר משקפת הבנה של רצון הבוחרים הישראלים. הבחירה לדבר בשפה שמכלילה "ערבים" ומוחקת את העבר משקפת זלזול באותם בוחרים ממש, וביכולתם לקרוא על גנץ בוויקיפדיה. ההתנגשות הזאת משקפת רצון לעבור את אחוז החסימה ויהי מה.

רל"ב: רק לא בן גביר?

היועמ"שית שדרגה השבוע את המערכת הפוליטית מ"כן־ביבי לא־ביבי" ל"כן־בן גביר לא־בן גביר". מדובר בתחילתו של עידן, ואל תשכחו מי תיווכה לכם את המצב הזה ראשונה (אני!!!).

20 שנה לקח לאמצעי התקשורת לבנות את הפרחח הכהניסט, ולעזור לו - בעזרת תועפות של תשומת לב - להפוך לדמות פוליטית בכירה. כשגלי בהרב־מיארה קוראת לנתניהו לפטר את בן גביר, היא רומזת לציבור היכן מסתתר יורש העצר האמיתי. עובדה - עד סוף היום כבר נחתמה עצומה של עמיתיו ראשי המפלגות, שהבהירו כי לא יכבדו את החלטת בג"ץ אם יחליט לפטר את השר לביטחון לאומי.

ומי שזקוק לראיה נוספת לתמת בן גביר והכתר - נתניהו לא חתם על העצומה הזאת. מ.ש.ל.

ביטחון לאומי ומשילות

גנץ אינו הגנרל היחיד שמושפע מארומת דעת הקהל הבן־גבירית. סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן הכריז: "אחרי הבחירות 'הדמוקרטים' יחזיקו בתיק המשפטים ובמשרד לביטחון לאומי... נחזיר את המשילות". ביטחון לאומי - ובכן, זה שם שבן גביר נתן למשרד. עד הכהונה שלו קראו לזה "ביטחון הפנים", ופעם השמאל בכלל חפץ ביוקרתם של משרדים אחרים... אבל מי זוכר מה היה פה פעם?

ולגבי הסייפא - קל. דוקטרינת בן גביר מוכיחה: מי שרוצה להצליח מבטיח משילות.