ועדת חקירה שאינה ממלכתית תטייח את האמת

"החלטתי להציע לממשלה ללכת בדרך הפשוטה, לפנות לנשיא בית המשפט העליון שיקים ועדת חקירה... אני משוכנעת שאין לנו דרך אחרת. ואני יודעת שיש כאלה בין הצועקים, שאינם רוצים בכלל בוועדת חקירה... אבל אני בטוחה שיש הרבה יהודים טובים ותמימים המתהלכים עם בעיות, עם מכאובים ועם חוסר יכולת להבין מה קרה ולמה ומדוע... אני אומרת שאך ורק לגופו של עניין זה נחוץ, זה הכרחי, זה לטובת העניין, זה טוב לעתיד וטוב שהעם יידע את הדבר, בלי כל טיוח, מה היה, מדוע כן, מדוע לא וכך הלאה".

זה ציטוט מדבריה של ראש הממשלה גולדה מאיר בדיון הממשלה ב־18 בנובמבר 1973 על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כמה שבועות לאחר פרוץ המלחמה. היום לא נוכל לדמיין אמירות כאלה מפיו של ראש הממשלה. ועדת החקירה הממלכתית, כמו גופים ממלכתיים אחרים, הפכו לסדין אדום בעיני הממשלה.

נכון ששום ממשלה לא ששה להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל היא הכלי היחיד שמסוגל להתמודד עם ממדי הכשל שנחשפו ב־7 באוקטובר. לא ועדה ממשלתית, לא ועדה פרלמנטרית ולא ועדה בהרכב "מאוזן" (נציגי אופוזיציה וקואליציה) שהיא למעשה גוף פוליטי. רק ועדה שתוקם לפי חוק ועדות חקירה, שחבריה ימונו בידי נשיא בית המשפט העליון תהיה בלתי תלויה באמת. כל ניסיון להקים ועדה אחרת אינו ניסיון לברר את האמת, אלא ניסיון לטייח אותה.

הבנה ציבורית

בפועל, הציבור יודע היטב מה נדרש: סקרים עקביים מראים כי יותר מ־70% תומכים בהקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. התמיכה חוצת מחנות פוליטיים, והיא משקפת את ההבנה שהאירוע שהתרחש מחייב בירור עצמאי, עמוק ונטול פניות. גם המשפט הישראלי מכיר בכך שבמקרים חריגים במיוחד, אף שהחוק קובע כי הממשלה "רשאית" להקים ועדת חקירה, כאשר מדובר בכשל לאומי בקנה מידה גדול - החלטה שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית עלולה להיות בלתי סבירה.

בג"ץ אמנם אינו ממהר להתערב בשיקול הדעת של הממשלה בהפעלת סמכויותיה, אך אירועי 7 באוקטובר עשויים להיות אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוא יעשה כך.

עם זאת, חשוב לומר ביושר: ועדת חקירה ממלכתית לא תספק תשובות מיידיות. עבודתה תימשך שנים, בשל היקף העדויות, החומרים והסוגיות שתידרש אליהן. ומכל מקום התרומה העיקרית שלה היא ברמה המערכתית, למידת הלקחים שתאפשר להימנע מהמחדל הבא, ולאו דווקא ההמלצות האישיות.

ולכן גם כשתוקם הוועדה, אסור שהציבור יישב בחיבוק ידיים וימתין למוצא פיה. התביעה של הציבור מנבחריו להפגין אחריות ציבורית היא בלתי תלויה בעבודת הוועדה. אסור שהקמת הוועדה תקפיא את הביקורת הציבורית. ועדת חקירה ממלכתית אינה סופה של הדרך אלא תחילתה. היא הצעד הראשון בדרך הארוכה להפיכת הפצע המדמם של 7 באוקטובר לצלקת, אמצעי הכרחי להשבת אמון הציבור, והוכחה שאנו כחברה וכמדינה מסוגלים ללמוד מהכשלים כדי לתקן לטובת עתיד טוב ובטוח יותר.

הכותבת היא עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה