הקואליציה הייתה במצוקה קשה – עד שהגיעה היועמ"שית

עד אתמול בערב, הקואליציה הייתה בבעיה הסברתית קשה. איך מוכרים לציבור הימני המסורתי, ובמיוחד למשרתי המילואים שבו, חוק שעל פניו נראה כהנצחת הפטור? איך מסבירים לבוחר הליכוד בפריפריה או לציונות הדתית שהחוק הזה הוא טוב להם? המבוכה הייתה גדולה, והגמגום נשמע בכל אולפן. ואז הגיעה היועמש״ית, גלי בהרב-מיארה, והעניקה לקואליציה את המתנה הפוליטית הגדולה ביותר שיכלו לבקש, התנגדות נחרצת.

בפוליטיקה הישראלית של 2025, דמותה של היועמ"שית הפכה עבור חלקים נרחבים בימין לסמן ימני אבל הפוך. הנוסחה הפוליטית הפכה לפשוטה, כמעט אירונית: אם המערכת המשפטית נגד זה, זהו סימן שזה טוב לנו. אם היא מזהירה מפני "פגיעה בשוויון" או "קשיים חוקתיים", הרי שהבייס הימני מתרגם זאת מיד ל"החוק הזה כנראה מקדם את האינטרס שלנו ומחליש את ההגמוניה הישנה".

בשבועות האחרונים ראינו סדקים. חברי כנסת מהליכוד השמיעו ביקורת, הציונות הדתית נקרעה בין ערך לימוד התורה לערך השירות. הדיון היה לגופו של עניין, וזה היה מסוכן לחרדים. הודעת היועמ"שית טרפה את הקלפים והחזירה את הדיון למגרש הנוח ביותר לקואליציה: מגרש המשילות.

ברגע שהיא התערבה, הוויכוח חדל להיות על "שוויון בנטל" והפך להיות על "מי מנהל את המדינה". בכך, היא איחדה מחדש את השורות. החרדים, הליכודניקים ואנשי הציונות הדתית אולי חלוקים על הגיוס, אבל הם מאוחדים לחלוטין בחשדנותם כלפי הייעוץ המשפטי.

במקום שהח"כים החרדים יצטרכו להתנצל ולהסביר ניואנסים משפטיים מורכבים על יעדי גיוס, הם קיבלו דף מסרים קליט וחד: "היא רוצה להפיל את הממשלה, ולכן היא נגד החוק. כדי לשמור על הציבור שלנו חייבים להעביר את החוק".

ההתנגדות שלה הפכה לתעודת הביטוח של החוק. היא העניקה לו "הכשר" ששום רב או אדמו"ר לא יכלו לתת בציבור הכללי. כעת, כל ח"כ שיתנגד לחוק, יואשם מיד כמי שמשתף פעולה עם היועמש״ית.

ספק אם החוק הזה באמת פותר את בעיות כוח האדם של צה"ל, וספק אם הוא באמת טוב לציבור החרדי בטווח הארוך. אבל דבר אחד בטוח: אתמול הוסר המכשול הפוליטי הגדול ביותר בדרך לאישורו. הקואליציה, שחיפשה בנרות דרך לשווק את הפשרה, קיבלה את קמפיין השיווק שלה על מגש של כסף, חתום על ידי מי שניסתה לבלום אותו