יש סיכוי שכל הקיטוב הזה מסביבנו ייעלם בקרוב. בתנאי שתגידו "כן" ליוזמה חדשה להפסיק להשתמש בביטויים "ביביסטים" ו"קפלניסטים". לדעת "הרבעון הרביעי", תנועה פוליטית ללא־פוליטיקאים, הכינויים הללו מתייגים, מכלילים, מעליבים - ובעיקר מונעים דיאלוג אמיתי בין מחנות שהם עשירים יותר, מגוונים יותר ואנושיים יותר מסך מחנאותם.
על פניו מדובר ביוזמה יפה ושוחרת טוב, המבקשת למוטט מחסום פסיכו־פוליטי: כינויים מגדירים קבוצות, מגביהים את חומות ההפרדה ביניהן, ומייצרים עבור כולנו מעין מפה חברתית שנחלקת לאויבים וידידים. יותר מזה: שיוכו הקבוצתי והפוליטי של אדם, כלומר מיקומו על הציר הדו־קוטבי שבין "ביביסטים" ל"קפלניסטים", מגדיר את כל מהותו. מספיק לדעת שמישהו הוא "ביביסט" או "קפלניסט" כדי לייחס לו במידה די גבוהה של ביטחון סט שלם של תכונות אופי, מאפיינים סוציולוגיים, סמלי סטטוס, טעמים תרבותיים, ואפילו נטיות דתיות.
מה שמביא אותנו להבנה הדי טריוויאלית, שהכינויים "ביביסטים" ו"קפלניסטים" הם בעצם גלגול עכשווי של מושגי השסע הפוליטי־חברתי בישראל כפי שמוכרים בישראל זה דורות. ליכודניקים מול מערכניקים, צ'חצ'חים מול מלח הארץ, בבונים מול שומרי סף, וביביסטים מול רל"ביסטים.
הם מ-פ-ח-דים (מעימותים)
השסע הזה אינו חדש, וגם לא הפאניקה ממנו. לאורך השנים הוא מחליף צורות, נושאי מחלוקות, מנהיגים וגם כינויי גנאי. לאורך השנים גם קמות יוזמות – למעשה, משגשגת תעשייה עניפה ודביקה של איחוי קרעים: עמותות, תנועות, ארגונים ויוזמות לקידום שיח, דיאלוג, פיוס וניקוי רעלים, שלא מעט מהם היו פלטפורמות ציניות לקידום פוליטיקאים או מצנח זהב לקריירה שנייה עבור אלה שנפלטו מהפוליטיקה. אבל דבר אחד עובר כחוט השני בהיסטוריה של השסע הזה: האשליה המלאכותית שיש כאן סימטריה.
מפריע לכם הכינוי "קפלניסטים"? ובכן, בפרפרזה על מנהיג שכולם קראו לתומכיו "צ'חצ'חים", הרשו לי לבשר: התרגלתם לתייג אחרים. לא העליתם על הדעת שהאחרים יתייגו אתכם. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו.
אם להאמין לחלק מהדוברים שרואיינו או שחררו הצהרות במסגרת היוזמה של "הרבעון הרביעי", הכינוי "קפלניסט" העליב אותם - לכאורה באותה מידה שהכינוי "ביביסט" מעליב את תומכי הליכוד. אחת מהן, אשת תקשורת די מקושרת, סיפרה בגילוי לב נרגש ש"מה שהעליב אותה ב'קפלניסט' זה התיוג, זה ה'כולכם אותו דבר' שמשתמע מזה". ובכן גבירתי, בפרפרזה על מנהיג שבשעתו כולם קראו לתומכיו "צ'חצ'חים" ועכשיו כולם מתגעגעים אליו נורא, תרשי לי לבשר לך: התרגלתם לתייג אחרים. לא העליתם על הדעת שהאחרים יתייגו אתכם. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו.
נכון, הימין לא חף משימוש בכינויים. "סמולנים", "יפי נפש", "פושעי אוסלו", פה ושם "בוגדים". חריפים ומקטבים ככל שיהיו, הם מתייחסים ברובם למהות האידיאולוגית, ולא האנושית, של היריבים הפוליטיים; בוודאי שלא להרכבם החברתי. גם כינויים בעלי מטען חברתי ביקורתי, מ"קיבוצניקים עם בריכות" ועד "פריבילגים", מתייחסים יותר לפערים מעמדיים מאשר לאישיות.
אבל ימנים, ובעיקר תומכי ליכוד, מזוהים פעם אחר פעם כקבוצה חברתית נחותה, שאיכותם האנושית הירודה לא מצדיקה את משקלם הפוליטי המכריע. זה לא רק כינויי גנאי, זו מסורת שלמה של הצגתם כנלעגים ב"ליכודיאדות", של תיאור הוועידות המפלגתיות של הליכוד כ"קרקס" או "שוק", של הנצחת הסטריאוטיפ של תומכי ליכוד כבעלי באסטות בשוק (מה רע בזה, בעצם?), נהגי מוניות (ומה רע בזה, אגב?), זמרים מזרחיים (ומה רע בזה, למעשה?), ואספסוף מזרחי נבער בפריפריה המרוחקת.
כך שהביטוי "ביביסטים" הוא לא איזו יחידה סמנטית סטרילית ונקייה שבאה לבטא תמיכה פוליטית בנתניהו (ומה רע בזה?). היא ביטוי טעון מאוד, שמקפל בתוכו סט שלם של תכונות אופי שמיוחסות מזה דורות לתומכי ימין בכלל, ולליכודניקים בפרט. "אנחנו נשאיר את העולם לחארות? אני לא אתן למגעילים האלה לנהל לי לא את החיים ולא את המדינה", קבע פעם יאיר לפיד, ולמעשה הקיף את כל הבעיה שיש ל"קפלניסטים" עם "ביביסטים": תרבות של דרבוקות, כת, שאווישים, בבונים, ובעיקר מי שבגלל קצב הריבוי הדמוגרפי שלהם גנבו ל"אנשים כמונו", ל"מלח הארץ", את המדינה.
איפה זה ואיפה "קפלניסטים", ואפילו "רל"ביסטים" – שגם אם ננער ממש חזק לא נמצא שם הרבה יותר ממכנה משותף פוליטי, והמסמן הכי ניטרלי של הקבוצה: זירת ההפגנות המועדפת, צומת קפלן, שהפכה לכינוי מטונימי לקבוצה כולה. כמו ש"מצודת זאב" מסמנת את הליכודניקים; מלבד העובדה שאין "מצודת זאב" בלי "צ'חצ'חים".
הם נ-ע-ל-בים (מכינויים)
אז לא. אין סימטריה בין "ביביסטים" לבין "קפלניסטים". אלה לא שתי קטגוריות שאם רק נסלק את תגית השם שהוצמדה להן נמצא מחנות פוליטיים שווי ערך וכוח. והעניין הוא שמעבר לחבילה שלמה של סטריאוטיפים וסטיגמות שמושלכות על אנשי המחנה הלאומי, הם לא נתפסים אף פעם כאזרחים תבוניים המחזיקים בהשקפת עולם. אין מערכת בחירות שמהדורות החדשות והעיתונים לא מתמלאים במהלכן בכתבות עומק שמנסות לפתור את התעלומה הקוסמית הבלתי מפוענחת: איך יכול להיות שהם עדיין מצביעים ליכוד.
הקריאה לחדול מתיוגים מגיעה ברגע שהבומרנג חוזר לפרצופם של מי שביססו את יתרונם על דה־לגיטימציה של יריבים פוליטיים. מה שהשתנה זה שלביביסטים כבר לא כזה אכפת מה חושבים עליהם בקפלן
לא רק שאין סימטריה - יש יחסי כוחות ברורים. "קפלניסטים" חיים בתוך עולם חברתי, תקשורתי, תרבותי ו"ממלכתי" שבו עמדתם והשקפתם היא הנורמה המקובלת, המוערכת, הרצויה והלגיטימית. אין כמעט מרחב בפרהסיה הישראלית, כלומר בזירה הציבורית, שבו אדם צריך להסתיר, להסוות, להצניע את זהותו כמתנגד לנתניהו. להפך, לרוב השתייכות לתנועת ההתנגדות לנתניהו מזכה בהתקבלות חברתית ואפילו ביוקרה. לעומת זאת, כפי שניסח זאת בצדק ינון מגל, חיים בינינו לא מעט "אנוסים", כלומר תומכי ליכוד וימנים שגם בשנת 2025 צריכים להצניע את זהותם הפוליטית או אפילו להעלים אותה, פן יבולע להם. הם עדיין מיעוט נרדף במסגרות אקדמיות, במוסדות תרבות, בארגונים ציבוריים ובמסגרות חברתיות שונות.
אבל כל זה לא נועד להתבכיין, להתקרבן או להתחנן שיפסיקו לקרוא לנו "ביביסטים". זה פשוט נועד להראות איך הקריאה לחדול מהתיוגים מגיעה ברגע שבו הבומרנג חוזר להכות בפרצופו של המחנה שבמשך דורות שימר את יתרונו החברתי דרך תיוג שלילי, דה־לגיטימציה, הדרה והבניית מיאוס תרבותי מקבוצה פוליטית יריבה. והנה עוד דבר שיצטרכו להתרגל אליו: תומכי ליכוד לא רק רגילים לזה, ולא רק חסינים לזה - חלקם כבר התחילו לאהוב את זה, ולאמץ את זה ככלי עבודה רטורי, וכביטוי לסולידריות פנים־קבוצתית. אדרבה, קיראו לנו "ביביסטים". מה רע בזה, בעצם?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו