פרשת הפצ"רית מטילה צל גם על התחקירים הצה"ליים

"קוראת לשומרי הסף לעמוד זקופים. דווקא היום. זיכרו את האופן בו השלים ארדואן את הרס תורכיה". זה מה שהיה דחוף לאחת מראשי תנועת קפלן, פרופ' שקמה ברסלר, לצייץ, בבוקר שבו התברר כמה רקובה, נבזית וכזבנית מערכת אכיפת החוק והצדק בישראל. המערכת שהיא וחבריה הטריפו מדינה שלמה ב"מחאה" – רק כדי להגן עליה. כולל קריאות לסרבנות, למשיכת השקעות, לחרם מדיני על ישראל ולמרי אזרחי.

לא, הפצ"רית המודחת בבושת פנים היא לא פרי רקוב אחד; זה אקו-סיסטם שלם שמגוייס להדוף חשדות, לחפות על הונאות, לשמור על חברים למעמד השליט. הנה שאלה שהעלה באוזניי חבר חכם מאד: מי מלכתחילה מסתכן בשליחת כפופים לבדיקת פוליגרף בזמן שקופת שרצים רוחשת מעל ראשו? אולי  רק מי שמרגישים מספיק ביטחון שבמורד המסדרון יש חברים שישמרו להם על הגב; שיש ידידים לסמוך עליהם גם בשב"כ, גם בפרקליטות המדינה, גם במשטרה.

מהעדויות המופרעות במשפט נתניהו ועד תרבות השקר בפרקליטות הצבאית – נגלה לעינינו אקלים ארגוני כמעט-מפיוזי, של אחיזת עיניים, טיוח, הטייה, ובחישה. תרבות שאינה בוחלת לא בשקרים ובמניפולציות, ולא באכיפה בררנית שגובלת בהרס חייהם של חסרי הגנה, נאשמים וחשודים שזכויותיהם מופקעות מהם, מרקם חייהם נחרב, שמם נרמס, וחירותם נגזלת. זו טורקיה האמיתית, ועליה יצאו האליטה הביטחונית, הכלכלית, האקדמית, התרבותית והתקשורתית להגן. על זה הם קרעו את צבא העם; על זה הם סכסכו את המדינה.

לתת גב למבקר המדינה

האמת שנחשפת מחייבת אותנו לקחת את המידע הזה צעד אחד קדימה. בשנה ומשהו  האחרונות ניטשת מלחמת עולם בין הסנגוריה הצבאית לבין מבקר המדינה סביב תחקירי 7 באוקטובר. עקשנות המבקר מטרידה מאד את הצבא; הוא מסתובב לגנרלים בין הרגליים. "עבודת המבקר תגרום לזיהום ושיבוש עבודת ועדת החקירה", קבעה אל"ם אופירה אלקבץ-רוטשטיין, הסנגורית הצבאית הראשית, בראיון פרישה רק לפני כמה ימים.

לטענת גורמים במשרד המבקר, הסנגוריה הצבאית לא משתפת פעולה עם חקירות המבקר, ולא מעבירה חומרים ומסמכים כפי שקובע החוק וכפי שקובעות פקודות מטכ"ל. התחקירים לא עברו זמן רב למבקר – כי הם, כמה נוח, הושארו בסטטוס של "טיוטות". אפילו חומרי החקירה הגולמיים של התחקירים לא מועברים – למרות החובה לעשות זאת. "בכירים בצה"ל מגיעים אלינו ואומרים 'קיבלנו הוראה לא לדבר'", מעידים גורמים במשרד המבקר בתחקיר נרחב של שירית אביטן-כהן שפורסם במוסף "ישראל השבוע" לפני כחודשיים. אלה עדויות על פרקיטקות שמעלות חשש לא סתם לעיכוב וגרירת רגליים או לעימות בין שני גופי חקירה מקבילים – אלא לשיבוש של עבודת המבקר.

בעולם מתוקן, ראשי מערכת אכיפת חוק היו פותחים בבדיקה מיידית כשעולות עדויות כאלה. אבל כשמסתכלים על הנוף האנושי והחברתי בצמרת מערכת החוק והמשפט בישראל מבינים למה זה חסר סיכוי. גם כאן, הפרקליטות הצבאית הראשית והסנגוריה הצבאית יכולות לסמוך בלב שקט על היועמ"שית. לכן יותר מתמיד, צריך לגבות את מבקר המדינה, אשר עומד תחת מתקפה אגרסיבית. גם הוא, צריך להזכיר, שומר סף במדינת ישראל.

זה כואב להגיד את זה, אבל צל כבד מאד מרחף היום על אמינות התחקירים הפנים-צה"ליים ועל שיתוף הפעולה של הצבא עם גורמי חקירה אחרים. צל עוד יותר כבד מרחף מעל ועדת חקירה ממלכתית שהרכבה ואופיה ייקבעו בדומיננטיות מטעם מערכת המשפט הישראלית. בדבר אחד אני מסכים עם הציוץ של שקמה ברסלר, "זו שעת מבחן לכל מי שהדמוקרטיה הישראלית ומדינת ישראל יקרים לליבו". אסור. אסור להרכין ראש.