ראש הממשלה דוד בן גוריון היה מגדולי מנהיגי ישראל בכל הזמנים. הוא הוביל את מדינת ישראל בתקופת הקמת המדינה ולאחריה, ועיצב את אורחות המדינה למשך שנים ארוכות קדימה. הטקסטים הרבים שכתב, כגון על מעמדו של הצבא, על פיתוח הנגב ועל הקמת מדינת ישראל כהגשמה של חזון נביאי ישראל רלוונטיים וברורים היום כאז.
בצד גדולתו של בן גוריון היו לו חולשות. אחת מהן הייתה הריב הגדול עם ראש האופוזיציה מנחם בגין. היריבות הייתה עמוקה ורבת שנים, עוד מתקופת המחתרות והמחלוקת על אופן ההתמודדות עם שלטון המנדט הבריטי, דרך הסזון והתותח הקדוש בפרשת אלטלנה, וכמובן בסוגיית כינון היחסים עם גרמניה וקבלת הפיצויים בגין פשעי הנאצים בשואה.
במהלך כהונתם המשותפת בכנסת סירב בן גוריון לקרוא לבגין בשמו או בתפקידו, ונהג לעיתים להתייחס אליו בזלזול ובביטול כאל "האיש שיושב ליד חבר הכנסת בדר" (הכוונה הייתה לחבר הכנסת יוחנן בדר). כראש ממשלה סירב בן גוריון באופן עקרוני לשיתוף פעולה פרלמנטרי עם בגין, ובפועל הוביל לחרם על בגין, על מפלגתו ועל מצביעיו. בערוב ימיו של בן גוריון התפייסו השניים, והתברר שפולה בן גוריון הייתה בסתר מעריצה גדולה של בגין במשך שנים רבות.
החרם, פנים רבות לו
לפני שש שנים חזר החרם לחיינו. מנהיגי האופוזיציה יאיר לפיד ובני גנץ הודיעו והתחייבו ונשבעו שיחרימו את מפלגת הליכוד והעומד בראשה בנימין נתניהו. הסיבה לחרם הייתה ההליכים הפליליים נגד נתניהו בחשד לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. מאז ראינו שאישום השוחד אינו מתקדם לשום מקום, עד כדי כך שהשופטים המליצו לפרקליטות לוותר עליו. ראינו עוד שהחרם הזה היה מטופש, שגוי ובלתי ראוי. החרם לא השיג את מטרתו הפוליטית - הוא הביא להקמת ממשלת ימין, ומעמדם הפוליטי של לפיד וגנץ מעולם לא היה נמוך יותר.
בימינו אנו עדים לחרם מסוג חדש. שרים וחברי כנסת, כמו גם מובילי דעה בתקשורת, מחרימים את נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, והם מסרבים להקדים לשמו את התואר שבו הוא נושא. רק חסר שיקראו לו "השופט שיושב בבניין ליד הכנסת".
חרם התואר, כמו גם חרם אי-הזמנה לארועים, אינם מקדמים שום דבר ענייני. הם יוצרים פילוג ומחלוקת לשם הפילוג והמחלוקת, ואינם תורמים לחיינו כמדינה וכאזרחים.
אם יש בין חברי הכנסת לבית המשפט העליון מחלוקות ענייניות, אזי עומדים לרשותם מגוון אמצעי חקיקה כדי להסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות. העיסוק של שרים וחברי כנסת בענייני תארים, כינויים והזמנות מבטא בראש ובראשונה את כישלונה של הכנסת להעביר שינויי חקיקה, שכן אילו הייתה מצליחה להעביר את שינויי החקיקה לא הייתה נדרשת לחרם תארים והזמנות.
דוד פורר הוא עורך דין בכיר לשעבר בפרקליטות המדינה