הכירו את הגוש החדש: אלו חברי מחנה "עדיף לא ביבי"

שיר המחירון

אז איך לארוז לכם את הממשלה הבאה?

נתחיל בשורה התחתונה: רק 24% מהציבור רוצה שהממשלה שתוקם אחרי הבחירות הבאות תהיה בהרכב הנוכחי, "ימין על מלא". 33% רוצים "ממשלת שינוי" בלי המפלגות הערביות, וכמעט חמישית מהציבור מוכנים לקבל ממשלה בראשות נתניהו או ברוטציה איתו, בתנאי שלא תתבסס על החרדים, הימין הקיצוני או יאיר גולן.

במילים אחרות: הציבור רוצה את הליכוד בקואליציה, אבל לא רוצה את קואליציית הליכוד. הוא מקיא את הגושים שדוחפים לו לגרון.

בהעדפה לראשות הממשלה הנתונים עקביים יותר: יש רוב יציב הסבור שנתניהו צריך לסיים את תפקידו ולהיות מוחלף במועמד אחר מהימין, ובשאלת ראש בראש - נפתלי בנט מוביל ביתרון קל על נתניהו.

וכאן מגיע הפרדוקס. יותר ממחצית מאלה שלא בוחרים בנתניהו לראשות הממשלה, מוכנים בלית ברירה שמפלגתם תיכנס עם נתניהו לממשלה, בתנאי למשל שזאת תהיה ממשלה ללא חרדים (23.7%) או ללא הימין הקיצוני (16.7%).

זה לא ממש מחנה רל"ב (רק לא ביבי), תכירו את המחנה החדש: על"ב (עדיף לא ביבי).

ילד מזדקן

והנה ההסבר: הציבור התבגר. הוא הולך בין הטיפות. הוא יודע לסדר עדיפויות. הוא מבין שקואליציה המתבססת על חרדים תנציח השתמטות שתפגע בציבור החילוני והדתי, וגם תקעקע אפליית בנות מזרחיות שפוגעת בציבור החרדי. הגולדקנופפים חייבים לנוח קצת באופוזיציה.

הציבור גם יודע שממשלת ה"ימין על מלא" נכשלה, ולא רוצה לשוב אליה. הוא ישמח להחליף את נתניהו במנהיג ימין אחר, אבל לא מסכים שמנסור עבאס יהיה שוב האצבע שתכריע גורלות בקואליציה.

אז מה עושים?

מתעדפים את העקרונות. ממננים את החרמות. בבחירות עם מספר מתלבטים שלא היה כמוהו, ייתכן שתוקם מפלגה היברידית שתסחוף אחריה ציבור מתלבט, ותהיה הגרוש ללירה שחסר לבנט או לאיזנקוט להקמת ממשלה ממפלגות ציוניות בלבד, או תכפה על נתניהו להקים ממשלה ללא השותפים הטבעיים. 

בבחירות 2022 קיבל יאיר לפיד 24 מנדטים, בדיוק כמו החרדים ובן גביר. לא היה מי שאפילו העלה בדעתו לכפות על נתניהו ולפיד לשתף פעולה. במבט לאחור, אחרי קדנציה של רחובות בוערים, טבח ואפס יישום אג'נדת ימין, נראה שיש תדר שמתעורר: עדיף ממשלת הסכמות ביד, משתי ממשלות קיצון על העץ. בסוף אנחנו אלה שצריכים לטפס אליו.

אש על הפנים

עוד לא נולד האדם שהתגבר על תחושת השפלה בבואו להצביע. אנחנו הרי מצביעים מהלב, ורק עוטפים את הפתק בסיבות רציונליות.

קמפיין הדיפ־סטייט של נתניהו שיצא לדרך לפני כמה חודשים, מתבסס על נתוני עומק ברורים: התחושה ש"יש מערכת שהאזרחים לא בחרו בה אבל היא מנהלת את חייהם", חודרת גם לתוך המתלבטים ומצביעי האופוזיציה. במילים אחרות: ככל שהשיח על דיפ־סטייט יגבר, כך נתניהו יוכל להעביר בעזרתו קולות לגוש שלו. "הם רוצים אתכם אזרחים סוג ב'", הוא יאמר. קל.

מול קמפיין הדיפ־סטייט היתה אמורה האופוזיציה להתייצב עם תמונת הראי - קמפיין ההשתמטות - מעביר הקולות הרשמי של הקיץ מגוש נתניהו לגוש השינוי.

ומה קורה בפועל? האופוזיציה הפרלמנטרית מפצלת את עצמה לדעת, וזאת שברחוב מצמיחה שוליים טרויאניים. במקום למקד את הקמפיין בזעקת הגיוס, הם משתמטים ממשימתם.

פעולות מאורגנות של הבערת פחים, שריפת מכוניות, חסימת כבישים ומדורות על איילון - כל עוד לא הותרו בישראל בחוק, ישמשו את נתניהו בקמפיין בחדווה גדולה. "אין אכיפה בררנית, פשוט אין אכיפה", אמר השבוע. הם עושים את זה בשבילו, הוא אפילו לא צריך לזרוק את הגפרור.

דם חם

בהתחלה חשבתי שזה ספין לא מוצלח. בקשת חנינה למחבל היהודי עמי פופר כאמצעי "מאזן" לשחרור מחבלי נוחבה בעסקת שחרור רוצחים. מתברר שזה אמיתי. הרקע: לנשיא הגיעה בקשת חנינה לפופר מארגון "חוננו", והוא מטפל בה כדי "לרכך התנגדות לעסקה בימין הקשה". זה כל כך מעליב, שניסיתי להבין מאיפה הגיח הטריגר שלא נתן לי מנוח בידיעה הזאת.

ואז הבנתי: מה שמטריד אותי זה העובדה שאני בכלל יודע מי זה עמי פופר. טרוריסט יהודי שרוצח ערבים זהו אירוע כל כך חמור וחריג, אדם נושך כלב - שעברו 35 שנה ולא צריך להוסיף מילה: פופר, גן הוורדים, שבעה פועלים הרוגים. סיי נו מור. 

ולמה זה מזעזע? כי הרי אין לנו מושג מי נהרג בפיגועי הטרור בשנים האחרונות, בחודשים ואפילו בשבועות האחרונים. מאז נכנס פופר לכלא, נרצחו פה כ־2,500 יהודים בפעולות טרור ובמיתות משונות, סקילה, שריפה, הרג וחנק. אנחנו לא מכירים את הקורבנות ואת רוצחיהם, הכל התערבב לנו בבריכה אדמדמה אחת.

דם יהודים הפך למצרך כל כך זול, שרק מתי מעט זוכים לחדור את התודעה הלאומית שלנו, להיכנס לזיכרון, לזעזע אותנו. צריך מחבל ששותה קולה מהמקרר ליד ילדים שהרגע הוא רצח את אבא שלהם, כדי שהוא לא ייצא לנו מהראש. לבושתנו, אפילו הרעיון הנועז שאדם כמו פופר ירצה את עונשו עד תום, הפך למיזם מהפכני. אצלנו הרי גם יחיא סינוואר עלה על אוטובוס אל החופש בלי שנניד עפעף.

לא אכפת לי שרוצח הפועלים לא יקבל חנינה, מזעזע אותי שרצח יהודים הפך לעבודה מועדפת. AllJews כ־AllJobs.

"לא לשידור" - משה קלוגהפט ונדב פרי יארחו באירוע מיוחד בהשתתפות קהל, את יאיר לפיד, השר מיקי זוהר, בן כספית ונורית גפן. לפרטים