"אוסקר" לא לבד: ממה באמת מפחדים בצה"ל?

דיווח מעניין של איש חדשות 12, עמרי מניב, לא חולל מספיק רעש בתקשורת הישראלית. לפני מניב, מי שהיה ראש מרחב הדרום בשב"כ בזמן 7 באוקטובר הודיע למבקר המדינה שלא יתייצב בפניו ולא ישתף פעולה עם דו"ח המבקר. "אוסקר", כך מכונה האיש, מסביר למקורביו שהמבקר מוטה, וש"הנרטיב שלו ידוע מראש".

אוסקר הזה לא לבד; כל צה"ל איתו. בכירי המערכת מתדרכים נגד המבקר כבר חודשים ארוכים, לפחות מאז חילופי הרמטכ"לים. הוא מתקדם מהר מדי, הוא נכנס לנושאים שאין לו מנדט או כלים לעסוק בהם, הוא מגבש מסקנות בלי לזמן את המבוקרים - אלה הטענות המקצועיות לכאורה. ברובד האישי, הוא מואשם בהטיה פוליטית, וכמי שמנצל את מעמדו לניקוי נתניהו והממשלה, ולהפלת התיק על הדרג הצבאי והביטחוני.

אחד השיאים בקמפיין נגד המבקר הגיע בצורת עתירה מטעם הסנגוריה הצבאית נגדו. שווה להתעכב על העתירה הזו מתחילת יוני 2025. לא רק כי יש בה בכל זאת כמה טיעונים מעניינים, אלא בגלל ששוב ושוב עולים בה שני עניינים שמטרידים מאד את הצבא: הפגיעה לכאורה בזכויותיהם ובשמם הטוב של קצינים ובעלי תפקידים שעלו על הכוונת של המבקר, ומעל הכל: הנזק שייגרם לוועדת חקירה עתידית.

הסנגוריה הצבאית מצטטת בגוף העתירה את אזהרתה של היועמ"שית מפני "הסיכון לגיבוש מסקנות סותרות בין גופים חוקרים שונים", ואז קובעת: "חקירת נושאים אלה - על רגישותם, היקפם וחשיבותם הציבורית יוצאי הדופן - צריכה להישמר לוועדת חקירה ממלכתית".

נרטיב ידוע מראש

המתקפה על המבקר משקפת את החרדה האמיתית, העמוקה, של צה"ל ומערכת הביטחון. אם יש חשש ל"מסקנות סותרות" - כלומר שממצאי המבקר והמלצותיו יהיו שונים מאלה של ועדת חקירה עתידית - אז מטרת העל של הצבא היא לבלום בהקדם את התקדמות המבקר, ואז להעביר את הקרב התודעתי לשטח של ועדת החקירה הממלכתית. מה הם כבר יודעים על מסקנות המבקר? ויותר מכך, ממה הם מצפים לקבל מוועדת חקירה ממלכתית?

צה"ל ומערכת הביטחון שרויים בפאניקה מפני חקירתו של המבקר, משום שאצלו הם מאבדים שליטה על זרם המידע, על עיצוב הנרטיב "הידוע מראש" ועל קיבוע הפרשנות ההיסטורית לארועים. עבור מערכות גדולות, וועדת חקירה ממלכתית היא תסריט נוח ומוכר. ממילא איש אינו מתעניין בממצאים הארגוניים, במסקנות המערכתיות, בכשלים הלוגיסטיים, במחדלים המקצועיים.

בתרבות הפוליטית בישראל, ועדת חקירה ממלכתית זה "מסקנות אישיות", דרמה תקשורתית, ואצבע מאשימה. במונחים של "אוסקר", זה "נרטיב ידוע מראש" שאפשר לחיות איתו. על זה בכירי הצבא והמערכת משליכים את יהבם.

בוועדת חקירה ממלכתית שתמונה על ידי בית המשפט העליון, ברור גם לאן הרוח נושבת. תראו מי הכוחות הפוליטיים והתקשורתיים שמייחלים לכינונה של ועדת חקירה ממלכתית - ותבינו בקלות את הראש של מי הם מקווים לקבל ממנה. באקלים שבו מערכת המשפט הישראלית - לרבות היועמ"שית ונשיא העליון - אינם מסוגלים להסוות את עיונותם הבוטה לממשלה, הסנגוריה הצבאית יכולה להיות רגועה הרבה יותר. עדיפה לה ועדת חקירה ממלכתית שהיא זרוע של הרשות השופטת - מאשר בדיקה עצמאית ומקצועית של מבקר המדינה.

חליפת הגנה קפלניסטית

ובשולי הדברים כדאי להיות ערים לחידוש מרענן. המתקפה הכעורה והגסה על מבקר המדינה מלמדת שבכל זאת מותר בישראל להוביל קמפיין דה-לגיטימציה נגד שומר סף. גם השופט מזרחי, שהעז להקל בתנאי השחרור של אוריך, סובל ממתקפה דומה.

 באופן אירוני, וציני להחריד, מי שזוכים כל העת לחליפת הגנה תקשורתית וקפלניסטית, הם ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, ומבלי להסגיר פרטים נוספים, גם אותו "אוסקר" מיתולוגי. אוי, שכחתי. הם "קיבלו אחריות".