זה נגמר: כך צריכה להיראות הממשלה הבאה

לא כולל שרות

את היריקה בפרצופם של הנופלים אפשר היה לשמוע בסטריאו, המסך רעד. "אתה נמצא בצבא בשביל הביזנס", אמר חרדי שהחליט לא להתגייס בעימות עם חייל מילואים בשידור בערוץ 12. הסדרתי נשימה ואמרתי לעצמי: מעולה, ככה נראה רגע מכונן. תודה לך אוויל גנרי שפתחת לנו צוהר לקרב המאסף של המשתמטים: ביזוי משפחות שכולות, חסימת לשכות גיוס, גידוף חיילי ההסדר. מדברים פה הרבה על תמונות ניצחון, אז ככה נראית תמונת שיגעון של מי שלקחו להם את הגבינה ושמו במקומה קופסת לוף. בתיאבון, זה טעם נרכש.

יש לנו נטייה לחזות את העתיד תוך מבט אל העבר, זה פשוט מה שאנחנו מכירים. שינויים טקטוניים הרי מתרחשים הרבה לפני שרעידת אדמה פורצת ברגע פתאומי, ואז אנחנו נזכרים שלא הצצנו בסייסמוגרף.

אז רגע האמת הגיע: אפשר להרגיש את זה בסטיקרים ברחוב, בחשבון הבנק, בימ"מים התופחים, בבתי העלמין הצבאיים הגדלים, בנשמה הסדוקה שלנו. עידן ההשתמטות נגמר.

סוגיית גיוס החרדים, בניגוד למה שחושבים, קיבלה תשומת לב מועטה מדי יחסית לעוצמתה הציבוריות - רק בגלל עומס האירועים בשנתיים האחרונות.

המלחמה בשבע החזיתות, החטופים, המצב הכלכלי המאתגר מיום ליום, החשש הקיומי, התחזקות הזהות היהודית ורוח ישראלית מופלאה שנולדה מתוך האסון - כל אחד מאלה שייט לבדו ביוניברס, אבל כולם נפגשו בסוף בצומת פקוק שעליו כתוב: ערבות או נמות.

איך זה נגמר בסוף כולם יודעים

ספוילר: זה ייגמר בגיוס. בדיוק כמו שהגזירות הכלכליות של שר האוצר נתניהו ב־2003 הובילו לכניסת חרדים לשוק העבודה. השינוי הטקטוני קורה ברגעים אלה, רעידת האדמה תתרחש ב־15 שעות של קלפיות פתוחות שיאספו לחיקן ציבור מותש ונחוש. מקבלי החלטות, מועמדים לכנסת, ראשי מפלגות – תפנימו: שום תירוץ לא יעבור הפעם. זה יהיה המנדט שלכם: גיוס לפני הכל.

בבחירות הבאות אי אפשר יהיה להעביר סיכה בין התפיסות הביטחוניות של המועמדים, הסוגיות המדיניות יצטמצמו לאיזה חומוס נאכל בדמשק, רפורמה משפטית לא תתרחש או תהיה מינורית ובהסכמה. לא כאן תסתתר דרמת חיינו, המהפכה תהיה טמונה במקום אחר:

אם נתניהו יתמודד וינצח, על הציבור לחייב אותו להקים ממשלה אחרת. זה כבר קרה לו ב-2013, עם בנט ולפיד ובלי החרדים. אם המנצח יהיה מגוש האופוזיציה - אסור שיחשוב לתת לחרדים דף למילוי דרישות עם חתימתו בתחתית המסמך. זה נגמר.

הפעם האחריות היא קודם כל בידיים שלנו: הדרישה היחידה והברורה, זאת שהיא בסיס לכל ממשלה עתידית, חייבת להיות שירות שווה לכולם, הטבות גדולות למשרתים וסנקציות אפקטיביות למשתמטים. כל השאר - בונוס. ניואנסים. פינוקים לחייל בשקמית.

אפשר להגיד על הישראלים הרבה דברים, אבל כשאנחנו עם גב לקיר אנחנו מתעשתים. תשאלו את השכנים שלנו.

אין מוצא

ויש גם סיבה מנצחת למה זה יקרה: פשוט כי אחרת המקום הזה יצלול. שילוב של מיסים שיתפחו על הציבור היצרני, לצד דמוגרפיה, כוח עבודה פוחת, השכלה זעומה והמשך ההשתמטות יגרמו לקריסה. קרסנו כבר במשרד, תודה. 

הצבא חייב חיילים חרדים, ואם הם לא רצים להצלת אחיהם מרצון, אידיאלים וערבות הדדית, הם יגלו שיש להם כאלה כשלא תיוותר להם ברירה אחרת.

המנהיגים החרדים, הרבנים והעסקנים יהיו חתומים על ההצלחה: בזכותם, כשהמסכה הוסרה, גילינו שהם יצאו למלחמת חורמה כדי ש"גם בטלן לא יתגייס" (הרב יצחק יוסף), או כדי ש"לא לתרום חלילה וחס" (דרעי), ואפילו נגד מסלולי השירות המותאמים לחרדים (מכתב הרבנים). הם חיכו לשטיח אדום - הבעיה שהאדום שהם רואים הוא לא צבע.

אגב, אחד משלל הטיעונים הסותרים נגד הגיוס הוא "אבל מה עם הערבים". ובכן, החוק יחול כמובן גם עליהם. רק ששם זה ייגמר אחרת: החרדים יתגייסו ויהיו חיילים מעולים, תורמים וערכיים; החברה הערבית ברובה תלך לשירות אזרחי או פשוט לא תיהנה מההטבות הקיימות כיום. לא בטוח שההשוואה בין בני ברק לאום אל־פחם מחמיאה לאלה הטוענים שהם מחזיקים בתיק תורת ישראל במדינת היהודים, אבל זכותם.

חופשת בין הזמנים הפכה ממילולית למעשית: תלמידי הישיבות יחזרו השבוע לבית המדרש ויגלו שאכן הזמנים השתנו. החרדים לומדים תורה, החברה הישראלית רק תעזור להם גם ליישם אותה.

בוא נפזר את מסך הערפל

כתבתי על מחנה המשרתים בטור זה לפני כשנה, בינתיים המונח השתרש והמחנה קם. ישנן מפלגות שחרטו אותו על דגלן, וגם ההבנה שהחרמות הם מכשול לממשלת הסכמות מתחילה לחלחל: יועז הנדל כבר אמר במפורש "עקרונות ולא חרמות", גנץ נוזל אחדות, בנט גמגם בהחלטיות בשאלת החרמות, וגם איווט ליברמן לא יוכל לערוק מקואליציית המשרתים. אפילו בליכוד השינוי כבר כאן: הרי חוק הגיוס נפל בגלל חברי מפלגה שהלכו ראש בראש מול נתניהו ומנעו חוק שינציח את התופעה.

הצו הראשון הגיע ליעד. בתיבת הדואר מחכה זימון נוסף: פוליטיקאים, תתחייבו לממשלת הסכמות. אנחנו המלצרים, לא תקבלו את הפתק שלנו אם זה לא כולל שירות.

מגש הכסף

טור זה יהא לזכרם של כל אותם צדיקים שסגרו את הגמרא, יצאו להגנת ילדינו מתוך "עובר לעשייתן" והפכו ללוחית זיכרון בפתח בית המדרש, ולזכר הקדושים אשר לא דרכו בישיבה אבל קיימו את "נצח ישראל לא ישקר" בגופם ובנשמתם. אתם גיבורי־העל של התנ"ך המודרני הנכתב בימים אלה.

בספרי ההיסטוריה לא רק ייכתב שהבאתם לתקומת עם ישראל בארצו והמשך שרשרת הדורות, אלא שאתם הייתם גם מגש הכסף שעליו הוקמה ברית המשרתים. שוב ניצחתם.