בימים שבהם השיח הפוליטי מתלהט, וערכים כמו ממלכתיות, אחריות וציונות הופכים למצרך נדיר, חשוב לעצור ולהגן על עמודי התווך שעוד נותרו לנו. ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא אחד מהם.
בשנה האחרונה גיבש אדלשטיין נוסח לא מושלם אך מאוזן של חוק גיוס, שמטרתו לשלב יותר צעירים חרדים בשירות משמעותי מבלי לקרוע את החברה הישראלית ומבלי לפגוע בערך לימוד התורה. מדובר בצעד אמיץ, ציוני ואחראי. הוא לא נכנע לפופוליזם, לא נגרר לפרובוקציות, ולא מתנהל מתוך כעס או נקמנות אלא מציע פתרון ממלכתי, הגיוני, ובעיניי גם ישים.
הצעת החוק שלו מגיעה בזמן קריטי. זה שנה ותשעה חודשים שחיילי הסדיר והמילואים נמצאים בלחימה ומגיעים למצבי שחיקה מבצעית משמעותית. לוחמים בחזיתות עזה, לבנון, איו"ש והגנה היקפית על העורף מבצעים סבבים אינסופיים של לחימה, והמדינה עדיין לא סיפקה מענה אמיתי לאתגר כוח האדם של צה"ל. זו לא רק עייפות טכנית, זו סכנת חיים. השחיקה מסכנת את החיילים עצמם, פוגעת בכשירות, שוחקת את המשפחות ומערערת את הביטחון.
דווקא בשל כך קמים עליו כעת מתנגדים מבית. אותם גורמים שמסרבים לכל פשרה, שמבקשים שיימשך המצב הבלתי סביר שבו יש קבוצה שלמה שלא נכנסת תחת האלונקה גם כשהמדינה נמצאת בעיצומה של מלחמה. יולי אדלשטיין לא מבקש לבטל את עולם התורה, אלא לבנות גשר בין חלקי העם, בין לומדי התורה לבין נושאי הרובה.
האיומים על תפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון חמורים לא רק בגלל הפגיעה האישית, אלא משום שהם משקפים ניסיון לצמצם את השיח הציבורי למקום של צייתנות עיוורת. זוהי ועדה רבת חשיבות, במיוחד בתקופה ביטחונית רגישה כל כך. להדיח ממנה איש ממלכתי ומנוסה רק בגלל שהעז להציע פשרה - זו פגיעה ישירה באינטרס הלאומי.
גם אם יש חילוקי דעות על פרטי החוק, עצם ההובלה של מהלך שכולל דיון ענייני, התייעצות עם גורמי ביטחון ואנשי המילואים, רגישות למורכבות וחתירה לפתרון רחב - היא בדיוק מה שצריכים כיום בפוליטיקה הישראלית.
יולי אדלשטיין שילם בעבר מחיר אישי כעולה חדש וכאסיר ציון. כיום, כשהוא בוחר לעמוד באומץ מול לחצים פוליטיים כדי להציע חוק הוגן, ראוי שנעמוד מאחוריו.
הכותב הוא סגן ראש המועצה האזורית שומרון וקצין בגדוד 71 של חטיבת הצנחנים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו