הרב יצחק יוסף, של נעליך לפני שתדבר על אדלשטיין

לאחר שהבטיח לרדת מהארץ אם לא ייחקק חוק האי-גיוס, ולאחר שהורה להשליך את צווי הגיוס לאסלה ("אם יש לכם אסלה בבית") - נפנה הרב יצחק יוסף לטפל ביושב ראש וועדת החוץ והביטחון ח"כ יולי אדלשטיין, כשהוא מטיח בו "אתה תבוא ותפגע בלומדי תורה? מה לך וללומדי התורה, של נעליך מעל רגליך".

לא נחה דעתו של כבוד הרב עד שהטיח בו: "יש אחד שאבא שלו התנצר והוא כומר, והאחד הזה גדל בבית של כומר".

אינני יודע מתי התנצר האב, גם אינני יודע אם אדלשטיין גדל בבית של כומר, אך האם נתעלם מהרב המכובד, כי "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" ? אדרבא, היה מצופה ממי שנחשב לדמות רבנית מובילה להלל ולקלס את מי שגדל בביתו של כומר והוא אף-על-פי-כן שומר תורה ומצוות. אדם כזה ראוי לשבח יותר ממי שגדל בביתו של אחד מבכירי הרבנים.

מסתבר שגם נתעלמה מהרב הדרישה, כי בטרם יפסוק את הדין, מצווה הדיין לקיים "וחקרת ודרשת היטב".

אז בוא ואספר לך הרב יוסף מי הוא יולי אדלשטיין.

בזמן שאתה המתת עצמך ווירטואלית באוהלה של תורה, אדלשטיין המית עצמו פיסית ממש על קיום תורה ומצוות.

הוא נזרק מהאוניברסיטה ובקשתו לעלות לישראל סורבה. הוא עבר למוסקבה, לימד עברית במחתרת ועמד בראשה של התארגנות שביקשה להפיץ את לימודי העברית לערי הספר של ברית המועצות.

את פעילותו ניהל, בין היתר, באולם הקטן בבית הכנסת ארכיפובה שם התכנסו מסורבי עלייה, ולשם קיבלו תשמישי קדושה שהועברו אליהם בסתר על ידי שליחים מחב"ד וסאטמר.

בשל פעילותו נעצר על-ידי הק.ג.ב. ונשלח ל-3 שנות מאסר עם עבודת פרך בגולאג הקשה ביותר בסיביר. שם נפצע וכמעט איבד את חייו.

חשוב לי לספר לך, הרב יוסף, על נסיבות מעצרו.

שעות ספורות לפני כניסת השבת, פשטו שלחי הק.ג.ב. על דירתו ומצאו בה ספרי לימוד ותכנים "אסורים". בעת החיפוש לא נמנעה רעייתו טניה מלהדליק נרות שבת.

ימים מספר לאחר החיפוש נעצר אדלשטיין. אולי יפתיע אותך, הרב יוסף, לדעת מה עמד בראש מעייניו של אדלשטיין בעת שנעצר. הוא נדרש לחתום שהוא מסכים להיחקר בשפה הרוסית אך הצהיר: "אני יהודי ועל כן אני מוכן לענות לשאלות אך ורק בשפת היהודים".

משלא עלה בידיו של החוקר לאתר מתורגמן דובר עברית שאינו יהודי הגיע אתו אדלשטיין ל"דיל" - הוא יסכים להיחקר בשפה הרוסית ובתמורה לכך יאופשר לאשתו להעביר אליו את התפילין שלו. כן, זה מה שהטריד את אדלשטיין בשעה הקשה בחייו.

ולא היו אלה סוף עלילות התפילין. מייד בסיום החקירה נשלחו הסוהרים לקחת מידיו את התפילין. אדלשטיין ניסה להתנגד אך הותקף באלימות. בתגובה להחרמת התפילין, פתח אדלשטיין בשביתת רעב. כשסירב לדרישת מפקד הכלא להפסיק את שביתת הרעב, הוא נדון לעשרה ימי צינוק בתנאים בלתי אנושיים. עם זאת, בשובו לתא שמח אדלשטיין לגלות שהסוהרים לא הצליחו למצוא את סידור התפילה שאותו החביא.

לפני גזר הדין ניתנה לאדלשטיין ההזדמנות לומר את דבריו. וכך אמר: "מקווה שבית המשפט יקבל את ההחלטה הנכונה. ואם זה לא יקרה, מקווה שהעם שלי והאלוהים שלי יעזרו לי להגיע לישראל".

אדלשטיין ידע כי המשפט התקיים במהלך ימי החנוכה, אך לא ידע באיזה נר מדובר ועם השמעת גזר הדין הוא הכניס את ראשו בין שני השוטרים וצעק ברוסית "איזה נר היום?". "היום הוא הנר השני." צעקה אשתו לעומתו.

בשובו לבית המעצר מצא שני גפרורים ובהם קיים את מצוות החג.

עכשיו אמור לי, הרב יוסף, כמה יהודים אתה מכיר שהיו מסכנים כך את חייהם כדי לקיים את מצוות הדת?

הכותב הוא יושב ראש הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים במרכז האקדמי פרס וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לתחרות דתית