"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

דרוש מנהיג, לא מנכ"ל

בבסיס קואליציית לפיד, הוצבה ההסכמה להניח בצד לשנה־שנתיים את השאלות הגדולות השנויות במחלוקת, ולהתמקד בסדר יום אזרחי, כלכלי וחברתי • אלא שבמציאות, אין אופציה ממשית להשהות לפרק זמן את שאלות עתיד עם ישראל בארצו

,עודכן
0השמעה
בנט ולפיד, צילום: רויטרס

לפני חמישים וארבע שנים, ביוני 67', השיגו כוחות צה"ל את הניצחון במלחמת ששת הימים.

יחד איתו נבטה המחלוקת הגדולה המפצלת בין אלו שאוחזים בחלום גאולה יהודי, לבין יהודים שוויתרו עליו - והמירו אותו בחלום אירופי־אמריקני למדינה אזרחית קטנה ומתוקנת.

את המחלוקת הזו מבקש נפתלי בנט לעקוף, ועל כך הכעס הגדול. דומה הדבר למצב שבנט היה מבקש משמשון התנ"כי להסתפר, רק לכמה חודשים. בבסיס קואליציית לפיד, הוצבה ההסכמה להניח בצד לשנה־שנתיים את השאלות הגדולות השנויות במחלוקת, ולהתמקד בסדר יום אזרחי, כלכלי וחברתי.

אלא שמבחינת המציאות, אין אופציה ממשית להשהות לפרק זמן את שאלות עתיד עם ישראל בארצו. המאבק המתנהל בשטח אינו ממתין ליהודים, עד שיחליטו מה הם מבקשים במולדתם.

באופן עקרוני, התמקדות בענייני ההווה תוך נטישת החזון לטווח הארוך, היא בגדר הפניית עורף לליבת הרעיון הציוני. הניתוק בין הטווחים הוא מה שאפיין את הקיום היהודי בגולה - היו אומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", וממשיכים שנה אחר שנה להתמקד רק בענייני הקיום היומיים.

הדרישה לפעולה בחיבור שבין הטווחים היא נכונה שבעתיים, לתקופה שבה ישראל ניצבת בצומת מאבקים אסטרטגי.

בשבוע האחרון הבהיר שר הביטחון בני גנץ לראשי ההתיישבות שישכחו מאישורים לבנייה חדשה, והדגיש שהנושא הוא בסמכותו הבלעדית כשר הביטחון שנמצא בלעדית בקשר עם האמריקנים.

עם כל ההסכמות שכביכול הושגו על ידי מפלגות הימין בקואליציה החדשה, בכל הנוגע לטיפול בסיכול הבנייה הפלשתינית בשטחי סי, ראש הממשלה העתידי בנט יגלה עד מהרה עד כמה הוא חסר אונים למול האג'נדה האישית של שריו. בתנאים אלה של ניתוק מכל שאלת חזון שנויה במחלוקת, בנט ימצא את עצמו יושב על כיסא ראש הממשלה כשהוא חסר כל יכולת הנהגה, כמו קברניט בגשר הפיקוד שאוחז בהגה מנותק.

על רקע זה, ההסתייגות מהרכבת ממשלת בנט־לפיד אינה מתחילה בשאלת הצידוק להסתמכותה על מפלגת רע"מ, אלא בשאלה היהודית הנצחית: מה מבקשים היהודים ממדינתם היחידה.

בשאלה הזו, בחירתם של נפתלי בנט וחבריו מעוררת בקרב יהודים רבים חרדה. מדינת ישראל לא זקוקה למנכ"ל - היא זקוקה למנהיג עם חזון נבואי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר