התשמע קולן?

גבר הולך לאיבוד

אני מתנצל מראש שאחטא בהכללות, אבל לפעמים הכללה תיענה בהכללה, וגם יש חטאים יותר דחופים לטיפול:

20 שנות קונספציה התנפצו עלינו ב־7 באוקטובר, וכל דמות פוליטית שאנחנו מכירים היתה חלק ממנה - אחד מימן את חמאס במזוודות, השני בהעברה בנקאית, השלישי הכניס פועלים מעזה, הרביעי התכחש למנהרות. החמישי רדף לפיוס עם חמאס. והיו גם שישי ושביעי, ובסוף הייתה שבעה. אם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום, הם הצליחו להיות מחוג תקין שמראה בעקביות את השעה הלא נכונה 24 שעות ביממה.

וכולם, כולם היו גברים.

התוצאה? גם אחרי האסון הגדול בתולדותינו, הסביבה המאצ'ואית רק הלכה ותפחה, קוטפת את פירות ההצלחה.

ציפור תלויה על חוט

המערכת הפוליטית המסתמנת לקראת הבחירות הבאות דחקה את המנהיגות הנשית מהמושב האחורי של האוטובוס אל תא המטען. נכון לעכשיו, אין אף מפלגה שמעמידה בראשה אישה. ולא שקודם היו הרבה - אבל יאיר גולן החליף את מיכאלי וגלאון, איילת שקד לא תוביל מפלגה, ומספרים שפעם אפילו היתה מועמדת לראשות ממשלה מול נתניהו, עד שסיפרו לנו ש"זה גדול עליה".

מהצד השני, בורסת השמות של ראשי המפלגות ה"חדשים" כוללת מי שכיהנו כרה"מ ושר ביטחון (בנט), מזכ"צ (וינטר), ראש מוסד (יוסי כהן) וחבר קבינט (הנדל) - הבנתם את הקונספט.

גם המגמה ברורה: בממשלה ה־35 (נתניהו־גנץ) כיהנו 8 שרות שהיוו 23.5% מהרכבה, בממשלת בנט־לפיד 9 שרות שהיוו 33.3%, ועכשיו - רק חמש, 16.7% מהרשות המבצעת. בכנסת - הנשים מהוות כרבע מהפרלמנט, לעומת 34% ממוצע אירופי. מתוך 185 מדינות העולם, אנחנו לא בטופ 100 של ייצוג נשי, וב־OECD אנחנו ברבעון האחרון.

ארבע לפנות בוקר לא נרדמת

והנה הכללת ההכללות: אף אישה לא צריכה להיבחר בגלל שיוך מגדרי, אבל מה שמתרחש בישראל הוא ההפך המוחלט: נשים מודרות מהנהגת מפלגות באופן טוטאלי כי צריך שקט בבית, הגברים נלחמים. ויש לכך עוד סיבה: המערכת הפוליטית הלכה והזדהמה, המחאה נגד שתי הממשלות האחרונות עברה מדיון על תכנים לשאלה אם מותר להכניס פוליטיקאי לבית כנסת ואת הבן שלו לחופה.

אבל כניעה והתרחקות מהזירה רק יזריקו למערכת עוד פוליטיקאים עם עור של פיל, במקום אנשים עם לב, וזה יעלה בחיי אדם. מחוץ לגבעת רם יש כל כך הרבה שופטות, מנהלות בתי חולים, ראשות ערים ומנכ"ליות מוצלחות, ולצידן גיבורות־על שהתגלו פה מאז השבת הארורה, אז אפשר להבטיח לכולן: זה קטן עליכן, מעט מן האור יגרש הרבה מן הטסטוסטרון.

וגם הציבור קורא לכן להשפיע: על השאלה "האם שילוב יותר נשים בהנהגת המדינה יוביל לניהול טוב ומעשי יותר ולקבלת החלטות טובה יותר?" ענו 60% בחיוב, לעומת 24% בשלילה. בקיצור: ביקוש יש, זה הזמן להיצע.

אני לא יודע מה היה קורה אם היו מעירים פה מישהי ב־7 באוקטובר בארבע בבוקר. אני בטוח שכדאי לבדוק.

דוגית נוסעת

והנה אחת שלא מועילה לתיאוריה: הלימון במסכה גרטה, שבזבזה לנו זמן ומשאבים עד שהוחזרה במבצע אנטבה הפוך כדי שתתרום לזיהום אוויר במדינות אחרות.

אבל היא לא הנושא. ההסברה הישראלית טיפלה היטב באירועי המשט, אבל במסגרת החטא הקדמון: אסטרטגיית הבונקר.

הצמא שלנו לרחמים נוגע ללב, וכדאי לזרוק אותו לים. כשהשייטים האנטישמים סירבו לצפות בסרטון הזוועות, דווקא שמחתי: הרי אם כבר יהיה לו אפקט כלשהו, זה בלתרום להם רעיונות יצירתיים לשחיטת יהודים. בזמנו העולם השתתף בצערנו לשעתיים אחרי 7 באוקטובר, כשהיה לרגע סיכוי לשחזר את ההצלחה מימי סבא וסבתא. ברגע שהג'וז האלה שוב התאוששו, הגויים התאכזבו וחזרו להתלונן שאנחנו נושמים.

כבר לא יאהבו אותנו, צריך רק לדאוג שיפחדו מאיתנו. מבצע ביפרים אחד שווה אלף סרטונים, "הבא להורגך השכם להורגו" זהו קמפיין ההסברה הכי אפקטיבי עוד מאז שתלו את המן על העץ במבצע של המוסד באיראן.

גל רודף גל ונשבר

ומה עוד יועיל לתעמולה הישראלית? לרכוב על גל, לא לנסות להרים גלים בעצמנו עם משאבת אופניים. לדבר על מה שבאמת אכפת ממנו לאירופאי הממוצע: הוא בעצמו. אידיאולוגיית דאעש חיה ובועטת במערב, חותרת בנחישות להקמת מדינה אסלאמית. התוכניות של מנהיגי דאעש ברורות מאוד, קחו אחת של הדובר שלהם: "אם אתם יכולים להרוג כופר אמריקני או אירופאי, במיוחד את הצרפתי המרושע והמטונף... סמכו על אללה והרגו אותו בכל דרך". זאת הסיבה שהימין שם צומח במקביל למהגרים, לטרור ולפגיעה הכלכלית שהביאו איתם.

ישראל צריכה להסביר לאירופאים: אנחנו נסתדר, מאה שנות שואה וטרור חישלו אותנו. מה שעבורנו מכה קשה בכנף, אתכם פשוט יכחיד. דוברת הבית הלבן ניסחה את זה מצוין: "הצרפתים צריכים להיות אסירי תודה שהם לא מדברים גרמנית". אז הגיע הזמן לומר למקרון: אנחנו נשרוד בלעדיך, בינתיים כדאי שתלמד איך אומרים "סטירה" בערבית.

דע בני אהובי

ביום שלישי הייתי בהופעה של משפחת גרינגליק בתל אביב, מין שילוב קסום של מוזיקה, שירה בציבור וקבוצת תמיכה.

אחרי שבנם שאולי ז"ל פרש מ"הכוכב הבא", הוא כתב "עכשיו אני חי חלום ישן, להילחם בשביל המדינה", והוסיף "כרגע יש רק דבר אחד בראש שלי וזה להמשיך להילחם בחושך עד שנראה את האור. בזאת הסתיימו שידורינו לעונה הקרובה".

כשאביו צביקה שר עם הילדים בהופעה את שירו של שולי רנד "דע בני אהובי כי מליבי לא נעקרת, לעולם אתה לי ילד חן, בן שעשועים", היה אפשר לראות את אלוהים פותח בבהלה את הפנקס ובודק למה הוא שוב טעה ברשימות.

המשפחה המזמרת הזו היא ההוכחה שמי שחי בשמחה עוד ימצא נחמה, וגם בסוף יתאבל בשיר. שנהיה ראויים לאור.