בכל הסקנדל המטורלל של יאיר גולן ותחביבי ההרג שהוא הוזה, התמקדנו באופן טבעי בפגיעה הדוחה והוולגרית בצה"ל ובקטסטרופה ההסברתית שהוא חולל. זה מחיר ששונאי נתניהו אוהבים לשלם, על חשבוננו. לפני שנתיים הם קרעו לגזרים את צבא העם בלי הבט אחור בשם המאבק בממשלת נתניהו, ורגע לפני 7 באוקטובר לא היססו לחבל במהלך מדיני, כשהפצירו במנהיגי העולם להתעלם מנתניהו בביקורו בארה"ב ובעצרת האו"ם. לפי הדיווחים, ראש הממשלה היה בדרך לקדם פריצת דרך מול סעודיה. נחשו מי בא במקומה לארוחת הערב.

מה שאולי כדאי לשים לב אליו הוא שיאיר גולן עוזר לנו להבין דבר נוסף: עכשיו שיירת הרל"ב עוצרת בתחנת "פשעי המלחמה". אפשר היה לראות את זה מבעבע בעיתונות השמאל, בקבוצות המחאה, בסימפוזיונים במוסדות אקדמיים נוטי־שמאל, ובעשייה אינטלקטואלית ענפה שבמשך החודשים האחרונים שוקדת על בניית המיתוס, עלילת הדם שלפיה ישראל מחוללת פשעים נגד האנושות, ללא שום תוחלת מבצעית, מלחמתית או לאומית כלשהי. סתם לשם "נקמה", "משיחיות" ו"עליונות יהודית".

קיצור תולדות הסנקציה

זה התבשל בערוץ אחורי במשך זמן רב. בהתחלה קראו לזה "דה־הומניזציה" - מעין "עבירת סל" של הפשטה אכזרית של בני אדם מאנושיותם. אחר כך דובר על "דומיסייד" - פשע נגד האנושות שעניינו החרבה מרושעת של בתי מגורים כדי להפוך אוכלוסייה לחסרת בית. בהמשך כבר דובר על "הרעבה" שיטתית ומתוכננת של אזרחים, ומכאן כבר קצרה הדרך ל"טרנספר", וכמובן - ל"ג'נוסייד".

הוויכוח העובדתי עם מפיצי העלילות הוא חסר טעם. ההגדרות ממילא נזילות, מותאמות לנסיבות וגמישות כמו פלסטלינה. זה כמו דיון בבג"ץ: פשוט מוצאים את ההרכב הרצוי של סוציולוגים, היסטוריונים ומומחים לדיני מלחמה, והם ידאגו לנסח את ההגדרה שלתוכה אפשר יהיה להכניס בקלות את המקרה של צה"ל בעזה - ולהרשיע.

הוויכוח העובדתי עם מפיצי העלילות הוא חסר טעם

אולי צריך להדגיש: הכוונה היא לא לפגיעות המחרידות באוכלוסייה האזרחית, שאכן נפגעת, אלא לכך שמייחסים לאותן פגיעות מניעים כמו "נקמה", ושמאשימים את צה"ל או את הממשלה או את החברה הישראלית בניצול מתקפת 7 באוקטובר כתירוץ למימוש איזו פנטזיה חולנית להרעיב, לגרש ולהשמיד פלשתינים רק כי הם פלשתינים. וכמובן, איך לא - מלחמת "שולל".

מזלנו הוא שיאיר גולן הוא יאיר גולן, כלומר איש גס לשון ולא מתוחכם במיוחד, אפוף בתחושה מופרזת של חשיבות עצמית, שחושב שזה "אמיץ" להגיד שטויות בראיון ברדיו, ועוד לחזור עליהן בהצהרה מגושמת לתקשורת. יו"ר "הדמוקרטים" הוא האיש שלפני שנתיים פיזז בכיכרות ובהפגנות כמו מנהיג סטודנטים נלהב, וקרא למרי אזרחי ולשאר שעשועי המרידות של מפונקי הפנסיות. ואם אני מעלה באוב את זכר ההשתוללות הזו מתקופת הרפורמה, זה רק כדי שלא נשכח: מדובר באותם שחקנים - מאהוד ברק ועד נאווה רוזוליו, מנדב ארגמן ועד שקמה ברסלר - ובאותו מאבק, שפעם הוא נגד ה"הפיכה" ופעם נגד "חוק ההשתמטות", פעם נגד "הפקרת החטופים" ופעם נגד "פשעי מלחמה".

והנה תזכורת, כדי שלא יגידו לכם שהכל היה בגלל "ההפיכה": קריאות למרי אזרחי החלו לפני הרפורמה, ב"מרד ראשי הרשויות" נגד מינויו של אבי מעוז. יאיר לפיד ובני גנץ הבטיחו אז "להרעיד את הרחובות", והודיעו לנתניהו "עוד לא ראית כלום" כבר בדצמבר 22' - וזה עוד לפני שהוא בכלל הושבע לראשות הממשלה. ובנאומו האחרון כראש ממשלה, בהפגנת צהריים מגוחכת על גשר קק"ל, יאיר לפיד סימן את הכיוון למעמד הביניים שהוא מתיימר לייצג: הממשלה לא לגיטימית, ולכן אפשר לסרב. "אנחנו לא פה רק כדי לשלם לכם מיסים ולשלוח את הילדים שלנו לצבא בשביל שלטון שלא שולח את הילדים שלו לצבא... איתמר בן גביר, עבריין אלים שהורשע בתמיכה בטרור ושלא שירת יום אחד בצבא, לא ישלח את הילדים שלנו לקרב".

במילים אחרות, לא היה צריך את הרפורמה כדי לטפס על גשר ולהגיד מי "לא ישלח את הילדים לקרב". "פשעי המלחמה", כמו ה"ההפיכה" או ה"אפרטהייד" לפניהם, הם עוד תירוץ של האופוזיציה האנטי־ליכודית לעודד סרבנות (סליחה - אי־התנדבות, כמובן) בתוך הבית, ולהזמין לחץ בינלאומי כבד בסגנון "ביידן הצל אותנו", או משיכת השקעות, פנייה לבית הדין הבינלאומי או תמיכה בסנקציות אירופיות. המשותף לכל הכלים האלה הוא כפיית מדיניות על ממשלה ריבונית. זה "המרי האזרחי" שלהם. 

כביש עוקף קלפי

בשנים האחרונות מובילים את הפרויקט ההרסני הזה שניים: אהוד ברק ויאיר גולן. המומים מתבוסותיהם האלקטורליות, ומהכישלון של מחאות הענק בהובלתם להשפיע על מדיניות הממשלה, הם מלבים "מרי אזרחי" - כלומר מעודדים סרבנות המונית, דה־לגיטימציה בינלאומית לישראל וסנקציות. את המחיר משלמת החברה הישראלית. צבא העם נהרס אחרי שבכירי מערכת הביטחון לשעבר, כולל אלופים ורבי־אלופים, לצד ראשי שב"כ ומוסד לשעבר, תמכו בהתלהבות באי־התנדבות, פירקו לצבא העם את הצורה ופוררו את כושר ההרתעה של צה"ל.

עכשיו רבים מהם פונים לספר לעולם שישראל עוסקת בפשעי מלחמה, בידיעה, ואולי אף בתקווה, שהדבר מתדלק סנקציות בינלאומיות שיחריבו את עצמאותה של ממשלת ישראל הריבונית. וכמו שאז הם לא הזהירו, אלא הזמינו "פגיעה בהרתעה" - כך עכשיו הם לא מזהירים, אלא מזמינים "צונאמי" מדיני.

כך נראית מלחמתם של יריבי הממשלה בתוצאות הדמוקרטיה הישראלית: נטרול הריבונות ושיתוק ממשלה בזמן מלחמה, בהזמנת לחץ חיצוני. והם עוד עונים לשם "דמוקרטים". תארו לכם.