ללא מנהיגות, בר גרר את השב"כ לפוליטיקה והבהיר שהוא מעל הדמוקרטיה הישראלית וחוקיה

קשה לתאר במילים את מה שרונן בר עושה לדמוקרטיה הישראלית בהתנהלותו האחרונה.

הוא לא רק גורר את הציבור הישראלי למאבק סביב תאריך פיטוריו לאחר שהממשלה קיבלה החלטה פה אחד להדיחו מהתפקיד, שאותו אמור היה לסיים בעשרה באפריל. גם כשהוא עושה לכאורה את המעשה הנכון ומודיע שיאות לעזוב את כסא ראש השב"כ - הוא אומר לממשלה בכל כך הרבה מילים את הדבר הבא: אני מעל לדמוקרטיה הישראלית וחוקיה. אני בעצמי אחליט מתי לפרוש.

ראש השב"כ כתב היום (שני) את המילים שאמור היה להביא לעיני הציבור ביום פיטוריו. האמת שהוא אמור היה לעשות את זה מיוזמתו הרבה קודם לכן כמי שנושא באחריות ולא כקלישאה לאוסף החלטות אומללות ערב השבעה באוקטובר.

וכך הוא אומר הערב באירוע לזכרם של חללי השב"כ - אירוע אותו הוא הופך לבמה פוליטית כדי להמשיך את מסע הנקמה בממשלה: "כמי שעומד בראש הארגון לקחתי אחריות - ועתה, בערב המסמל זיכרון, גבורה והקרבה, בחרתי להודיע על מימושה והחלטתי לסיים את תפקידי כראש שירות הביטחון הכללי. אהבתי למולדת ונאמנותי למדינה הן הבסיס לכל החלטה שקיבלתי בחיי המקצועיים. כך גם הערב".

עוד כותב בר "מימוש האחריות הלכה למעשה הוא חלק בלתי נפרד מהדוגמא האישית וממורשת מנהיגנו ואין לנו לגיטימציה להובלה בלעדיה".

דוגמה אישית? תצהיר שקרי

איפה הייתה אותה דוגמה אישית כשהממשלה ביקשה לפטרו על חלקו במחדל אותו הלילה? היכן הייתה הלגיטימציה להוציא תצהיר שקרי בליל פיטוריו ולטעון כי רק מימש את מדיניות הממשלה מבלי להזכיר במילה את אוסף המלצותיו הוא להרגעת חמאס ובידול הזירות? אותן המלצות שחשפנו מעל גבי עיתון זה בשנים שקדמו לטבח ויומיים לפני הטבח, ובר העלים מידיעת הציבור?

הדברים שפרסם בתחילת השבוע נתניהו בתצהירו היו כנראה הזרז להחלטת בר. ברגע אחד הבין ראש השב"כ כי בידי ראש הממשלה הרשות לעשות ככל העולה על רוחו בציטוטים ישירים שלו בימים ובחודשים שקדמו לטבח. גם מי שסובל מפריזמה צרה של ביבי או רק לא ביבי במקרה הזה הבין את גודל הצרה אליה נקלע בר.

כל שנותר להם לזעוק באותן שעות הוא שבר צריך ללכת (סופסוף) אבל כמוהו ראש הממשלה. לרגע לא עצרו כדי להוסיף משפט נוסף מיסודות הדמוקרטיה שלנו: פקידים מודחים בהחלטת ממשלה או נבחרי הציבור, ואילו האחרונים נותנים את הדין בבחירות.

נחזור לדבריו של בר הערב ובסיומם נביא את קביעתו להחלטה שהותיר בידיו מתי לעזוב את התפקיד. "זהו ארגון, שלתפקודו התקין חשיבות שלא תסולא בפז לביטחון המדינה ולדמוקרטיה הישראלית. בחודש האחרון נאבקתי על כך והשבוע הושלמה הנחת כלל התשתית הנדרשת בפני בית הדין הגבוה לצדק, ואני מקווה כי פסק הדין שינתן יבטיח שהשב״כ ישמר ככזה, לאורך זמן וללא מורא. יש לשרטט את הקו הברור שמבחין בין אמון לנאמנות. הדיון בבית המשפט אינו עוסק בענייני האישי, אלא בעצמאותם של ראשי השב"כ הבאים, וכמובן שאני נכון להתייצב לכל הליך שיידרש על ידי בית המשפט לטובת כך גם בהמשך".

לפתע אפשר להתפטר

באורח פלא כל החשיבות שלוותה להחלטתו להיאחז בתפקיד כדי למנוע מהממשלה לבצע את תפקידה נעלמה כלא הייתה. לפתע הוא יכול להתפטר ובית המשפט לדון בהמשך הדרך.

"לאחר 35 שנות שירות, בכדי לאפשר תהליך סדור של מינוי מחליף קבוע וחפיפה מקצועית, אסיים את תפקידי ב-15 ביוני 2025", קובע בר בסיום דבריו. מי שכשל כשלון מר בשבעה באוקטובר, מחליט מתי יתפטר ואף מודיע שיחפוף את מחליפו. איזה כלים בר רוצה להעביר הלאה? את הקונספציה? את היהירות? את האופן שבו נהג לסלק את מתנגדיו מעמדות מפתח בשב"כ ובכך מנע מאחרים הלכה למעשה להשמיע דעות אחרות בסביבתו?

לרונן בר תרומה אדירה לביטחון המדינה. הוא הקריב שנים. ימים ולילות לטובת מדינת ישראל ועל כך רבים חבים לו תודה. לצערי, בחודש האחרון אזרחי ישראל וגם אנשי השב"כ יזכרו לו את העובדה שגרר את ארגון הביטחון החשאי ללב הפוליטיקה והוויכוחים בחברה הישראלית, לא הציג מנהיגות מה היא, והתבצר בתפקידו כאילו הוא אחרון ראשי השב"כ שישמרו על הארגון בעוד ההפך הוא הנכון.

תחת משמרתו קרה האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה היהודית בגזרה ששב"כ מופקד עליה ואותה הפקרה לא תורגמה מעולם ללקיחת אחריות כפשוטה. הגיע זמן תיקון.