אני מכיר לפחות אחד מבין החותמים על עצומת אנשי חיל האוויר. הוא טייס בעבר הרחוק שלו, אדם מצוין ופטריוט, שהכוונות שלו רק טובות. אבל שלא בטובתו, הוא ומרבית שותפיו לחתימות הפכו את עצמם לחוד חנית נבער ומוסת, שמאיים לפרק אותנו מבפנים.
לא רק שהם טועים לגבי חמאס והמלחמה, הם משמשים חומר ביד קבוצה קיצונית דסטרוקטיבית, שחבריה מנסים זה שנים להשליט את כוחם בכל מחיר. משנים בכל פעם תירוץ ומנגינה - אבל המטרה לא משתנה. מהסוציאליסט תושב מגדלי אקירוב אהוד ברק ועד דן חלוץ - כוכב ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה, שלא לדבר על מובילי קפלן. הפרדוקס הוא שמעבר להרס שהם זורעים, החבורה הזו מובילה באף את חותמי העצומות לחזק דווקא את שלטון נתניהו. היא דוחפת רבים שמאסו בביבי חזרה לחיק הפוליטי שלו.
קודם חשוב לקלוט את מידת החומרה שבעצם מסגור המחאה הזו. ונא לא להיתמם - זו לא סתם הפגנה של אזרחים הקוראים להיכנע לאויב תוך כדי מלחמה, אלא מהלך מהונדס בקפידה להצבת איום: אנשי צבא בתפקידי מפתח יוקרתיים לכאורה, קודם כל טייסים, מאשימים את הממשלה במשלוח חיילים וחטופים למוות ללא סיבה והיגיון, פרט לשרידות הפוליטית של ראש הממשלה. זו מנגינה שכופרת בלגיטימציה של השלטון לנהל מלחמה בחמאס ומאיימת להסתער על הבסטיליה.
מדובר בסיבוב נוסף נוסח הסרבנות ההרסנית של ערב המלחמה, שכובסה תחת כותרת כוזבת של "אי־התנדבות". בכל מקרה, השורה התחתונה ברורה - אם לא תעשו כדברינו, אנחנו, האליטות הלוחמות, נשים קץ למשחק שלכם.
את המהלך דוחפים אמצעי התקשורת המרכזיים בכוונת מכוון, כפי שעשו בסיבוב "אי־ההתנדבות", כפי שהם עושים בכל יום ושעה בעניין החטופים. שוטפים את מוח הציבור במטרה לאלץ את הממשלה להיכנע לדרישות חמאס, בכל מחיר.
כפי שהם מעוותים את המשמעות האמיתית של המהלך שהם מטיפים לו, כך הם מנפחים את העצומות וחותמיהן, את המספרים והמשמעויות. במקביל, הם מסתירים את העובדה שרבים יותר חושבים ההפך. השבוע התארגנה עצומה נגדית ובה התחייבות להמשיך לשרת, בחשבון הטלגרם של אבו עלי. היא חצתה בתוך יום 12 אלף חותמים ותפחה הרבה מעבר לאלו של המאיימים. אבל זו הוסתרה בכוונה, כמו משמעות מהלכי הכניעה המוצעים.
כנראה האנשים הטובים שחתמו על העצומות לא קולטים את חומרת המהלך שלהם. במיוחד לא את האיום על הממשלה וצמרת הצבא: איום בפירוק כל מה שנבנה כאן. והרי אין בעיה לחתום על עצומות דעה כאזרחים, בלי לנפנף בתפקידים צבאיים ובדרגות, בלי להציב איום משתמע לרסק את כולנו מבפנים.
כניעה לחמאס - סוף המדינה
לא פחות חשוב להאיר את הטעות שלהם לעצם העניין. למרות הניסיונות לטשטש ולהסתיר, חמאס נותר עקבי ובהיר - דורש כבסיס לכל להחזיר אותו למלוא כוחו, לרבות לנקודות הזינוק לעבר העוטף, וכמובן לשגרת הסחיטה הלאומית שלנו בנשק תלול מסלול. הוא גם דורש ערבויות אמריקניות שלא נחזור להכות בו, זה המינימום שלו.
המשמעות - מעבר לשחרור אלפי רוצחים נוספים, חוץ ממתן אור ירוק להסתערות הבאה על העוטף וחזרה לירי הרקטות המסיבי - היא שדר ברור כלפי העולם שסביבנו: תראו כמה שהציונים חלשים, לא מסוגלים לעמוד בלחץ של כמה חטופים. לכן אין יותר משמעות למטוסים, לטנקים, לנשק המתוחכם שלהם. חטפנו כמה אזרחים וחיילים והורדנו אותם על הגחון, היכונו למכה המכרעת.
פאתטיות במיוחד הן ההבטחות שנקבל את כל החטופים ונוכל לחזור מייד להילחם, כאילו חמאס לא הוכיח כמה הוא מתוחכם וערמומי, ולא ייתן דבר בלי ערבויות שישתקו אותנו, כמו לפני 7 באוקטובר. אז מרגיעים אותנו שיהיה מי שינטרל בשבילנו את חמאס - קואליציה בינלאומית, הרשות הפלשתינית - פשוט מגוחך. בייחוד עצוב להקשיב להבטחות ולניתוחים של אלופים במילואים, לצד לשעברים מהמוסד והשב"כ.
מדאיג שהאנשים הללו עמדו בראש המערכת - נאיבים, עיוורים, מטומטמים. חמאס הרי לא ייתן לאיש לסרס אותו, ואף גורם לא יוכל לעשות את זה חוץ מאיתנו. בלי ערובות מטראמפ, א־סיסי ומקרון, שיאפשרו לו לבנות מחדש את המבצר התפלצתי שהקים, הוא גם לא יניח לעיקר החטופים שלנו. ולגבי גייסות המחבל אבו מאזן שזרקו אותם מהגגות ב־2007 - נו, באמת.
הנרטיב של אדריכלי 7 באוקטובר
חשוב לא פחות להפנים שהדרישות הנוכחיות לכניעה, תחת סיפור מסגרת חדש של הונאה עצמית המספק לכך הצדקה, מגלמות בדיוק את הלך הרוח שהוביל אותנו ל־7 באוקטובר. זהו הלך רוח שהשתלט ב־40 השנים האחרונות ומקנן בתמצית המחשבה של אוסלו, ההתנתקות והלאה - כל מה שהוביל לשבת שמחת תורה השחורה.
אדריכלי התודעה ההרסנית ההיא בנו סיפור מעשה חדש ונפתל בשנה וחצי האחרונות, שלפיו לא היתה כל בעיה באוסלו, בהתנתקות, בעסקת שליט, במדיניות הסבבים ובקונספציות ההגנה וההתקפדות. הכל נעוץ כביכול במעשה בגידה של בנימין נתניהו, שהמציא את קונספט מזוודות הכסף של קטאר, וכן בטירוף המתנחלים שניפחו את יחיא סינוואר וכנופייתו, כדי שלא לעשות שלום עם החברים החביבים מרמאללה.
עכשיו, לשיטתם, לא באמת צריך לרסק את חמאס, אפשר פשוט לשרוד. וכל מי שטוען אחרת - רתום לשחיתות של ביבי, לאינטרסים של החרדים ולטירוף של סמוטריץ' ובן גביר. אז נא לרשום לעצמכם - אכן בנימין נתניהו ביצע ומבצע טעויות איומות כמעט מאז יומו הראשון בשלטון, כולל 7 באוקטובר. אבל הוא בסך הכל מוציא לפועל את תפיסות השמאל. מזוודות הכסף, הכלת חמאס, התמגנות במקום התקפה, צבא קטן וחכם, הסבבים, עסקת שליט, הסכם חברון, נאום בר־אילן ותוכנית טראמפ, הקפאת ההתיישבות - הכל אסכולת השמאל.
זו דרכם של פרס, ביילין ודומיהם, שהוצאה לפועל גם בידי נתניהו, מתוך חולשה ואינטרסים זרים. זו לא דרכם של בן־גוריון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין ואפילו יגאל אלון, אבל כן של בני גנץ, יאיר לפיד ובטח יאיר גולן - נתיב המורך וההונאה העצמית. ביבי היה ממשיך לצעוד בנתיב הזה, אלמלא היה תלוי עכשיו פוליטית בבעלי עמוד שדרה אידיאולוגי שגורמים לו להסס.
הפרדוקס העצוב הוא שההתקפות על נתניהו כיום, בייחוד הדרישות להיכנע בכל מחיר, בצירוף הפגנות של פיתות בפסח וקריאות למרד, דווקא מחזקות את נתניהו אצל רבים שמאסו בו. אלו יודעים שהוא אחראי ל־7 באוקטובר יחד עם ראשי מערכת הביטחון, אבל כשהם מבחינים באלטרנטיבה, הם חוזרים לתמוך בו מחוסר ברירה. אמור מעתה - העצומות, אהוד ברק, דן חלוץ וחבר מרעיהם, מי שלוקחים ציבור גדול וטוב ומטעים אותו, הם גם המחזקים הגדולים של בנימין נתניהו. ואם ימשיכו כך, הם גם ינציחו את שלטונו - לצערנו כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו