זו היתה יממה חריגה גם במדינה מוכת טירוף כמו ישראל. בתוך שעות מונה ראש שב"כ, ואז התברר שמינויו כנראה יבוטל, וזאת בשעה שמקורבי רה"מ נעצרו בפרשת קטארגייט שגם הוא נדרש למסור בה עדות.

ראשיתו של הטרלול בהודעה שפרסמה לשכת נתניהו ב־06:43 בבוקר, ובה נמסר על מינויו של מפקד חיל הים לשעבר, אלוף (מיל') אלי שרביט, לראש שב"כ הבא. כל מי שמכיר את נתניהו יודע שאלה לא שעות הפעילות שלו, וממילא לא היה שום דבר בהול שהצריך לפרסם הודעה על מינוי בשעה כה מוקדמת ומבלי לעדכן איש (כולל שר הביטחון). הספקולציות היו שנתניהו ביקש להשתלט על סדר היום כדי לדחוק את הראיון של שורדי השבי ביבס, סיגל ושוהם בתוכנית "60 דקות".

עד לפרסום ההודעה איש לא ידע שנתניהו ראיין את שרביט. הוא הפליג בשבחי התהליך שביצע ("לאחר שראיין לעומק שבעה מועמדים ראויים") ובשבחי הממונה ("משוכנע ששרביט הוא האדם המתאים להובלת השב"כ לדרך שתמשיך את המסורת המפוארת של הארגון"), רק כדי לקבל מתקפה מביתו פנימה לאחר שהתברר ששרביט השתתף לפני שנתיים באחת ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית.

אחר כך מצא מי שמצא ששרביט גם פרסם מאמר שבו תקף את מדיניות האקלים של דונלד טראמפ. זאת היתה העילה המושלמת לביטול הצפוי של המינוי: פגיעה לכאורה בידידנו הטוב בעולם. בן־רגע נמוגו הטיעונים שישראל עושה רק מה שטוב לה, ושהיא לא תאפשר שום התערבות זרה בענייניה. כדי לוודא סיכול, טרח מישהו להדליף את הסיפור לסנאטור לינדזי גרהאם, שיעץ לישראל "לשנות מסלול ולבצע סינון טוב יותר".

שרביט הוא אדם מצוין ומפקד מצוין, שהוקרב (כמו רבים לפניו) בדרך הרקובה שבה נתניהו מתנהל ומנהל. ממילא ראוי לתהות אם מינויו לראשות השב"כ היה ראוי: גם בשל העובדה שבג"ץ טרם הכריע בסוגיית הדחתו של רונן בר, וגם משום ששרביט נעדר כל ניסיון ורקע מתאימים לתפקיד. הוא אינו ערביסט, אין לו רקע בהפעלת סוכנים ובחקירות, והכנסתו לתפקיד כה רגיש בזמן מלחמה וללא חפיפה היא הימור משמעותי – וגם סטירת לחי לכל צמרת השב"כ, שנתניהו מביע בה למעשה אי־אמון גורף.

שרביט הוא מפקד מצוין שהוקרב בדרך הרקובה שבה נתניהו מתנהל, וייתכן שמינויו נועד להכשיר את המינוי האמיתי שבו נתניהו מעוניין

ייתכן שנתניהו – שהרוויח ביושר את החשד במניעיו – מינה את שרביט כדי להכשיר את המינוי האמיתי שבו הוא מעוניין. זה ייוודע בוודאי בהקדם, משום הבהילות שניכרת בפעולותיו כפועל יוצא של פרשת קטארגייט שנחקרת כעת. ייתכן שלא החטופים היו העילה להודעה הבהולה אתמול על המינוי, אלא ידע מוקדם כי מקורביו יונתן אוריך ואלי פלדשטיין עתידים להיחקר (ולהיעצר) בפרשה, שהובילה גם אותו אמש למתן עדות.

מלכוד קטארי

הפרשה הזאת, בניגוד למה שטוענים בסביבת נתניהו ובליכוד, אינה ציד מכשפות או רדיפה פוליטית. היא חשדות חמורים להתערבות זרה של מדינה עוינת בלשכה הרגישה ביותר בישראל, מצד האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה, שגם הרוויחו על הדרך (על פי החשד) סכומים ניכרים.

באפשרותו של נתניהו לסיים את הפרשה הזאת באחת, אם יגיד לחוקריו שהוא אישר ואפשר את עבודתם של מקורביו למען קטאר – כולל במהלך המלחמה. ספק אם יעשה זאת, משום שאז הוא יודה כי פעל בחשאי כדי לקדם אינטרסים של קטאר, מממנת ומארחת חמאס – מדינה שהוא עצמו הגדיר כאויבת של ישראל.

נתניהו מקווה שראש שב"כ חדש יבלום את החקירה, וסביר שינסה להשלים את המינוי בהקדם. בינתיים ממקדים שלוחיו את המתקפה בשב"כ ובראשו, אף שמקורביו נחקרים במשטרה, שמנהלת את החקירה במשותף עם שב"כ. זאת טקטיקה שקופה, שנועדה לחבק את המשטרה בתקווה שתיטיב עימו ועם אנשיו. ספק אם זה יקרה: גורמים שונים מעידים שהחומרים שנאספו עד כה "חזקים ומטרידים", ונדמה שגם המשטרה במתכונתה הנוכחית המוחלשת לא תוכל להלבין אותם.

רצף האירועים אתמול גם אפשר הצצה לדרך הקלוקלת שבה מתקבלות ההחלטות הקריטיות ביותר בישראל, ולאופן הרעיל שבו מתנהלים העניינים בלשכת ראש הממשלה. זה אמנם אינו דבר חדש, אולם כעת הגיעו העניינים לשיאים של שיגעון. ישאל את עצמו הקורא האם סביר בעיניו שכך נשלחים לוחמים לקרב, וכך מכריעים בסוגיית החטופים. וכדי להסיר ספק: כן, בדיוק כך זה קורה, בכל נושא. שילוב של אינטרסים ולחצים ופרנויות ושנאות שגוברים על השיקול האחד והיחיד שצריך להנחות את ראש הממשלה - טובת המדינה.