מינוי שרביט לראש השב"כ הוא ראוי - אך משהו בכל זאת חסר

מלכוד שרביט?אחרי שרק ארבעה מועמדים היו נדמים בדרך לקו הסיום של תפקיד ראש השב"כ, הבוקר (שני)יצר נתניהו את הסערה המושלמת בדמות מועמד חדש: אלי שרביט. מי שמצד אחד הצטלם במחאת קפלן נגד הרפורמה המשפטית, ומצד שני נתפס כחשוד מידי מאחר שכמפקד חיל הים סרב להתיישר לפי דוברי פרשת הצוללות ואמר כי "לא דוחפים לצה"ל שום דבר" שהוא לא רוצה. קרי לא צוללות ולא כלים מסוגים שונים.

הצגת שרביט כמועמד נתניהו הובילה לתגובות מעורבות באופוזיציה. מצד אחד ברכות על מועמד ראוי ומאידך מחאה על עצם המינוי בזמן שבג"ץ עוד לא התכנס לדון בחוקיות פיטורי רונן בר. הערבוב שנוצר בין האישיות של המועמד לזהות הממנה יצר את המצע לדיון שנתניהו רוצה שיתקיים כאן: האם נידרש ראש שב"כ חדש שירפא את הארגון מחולאי 7 באוקטובר.

שרביט, כמו שהזכיר הבוקר אבי בניהו, הוא בעצם שכפול התיקון כפי שעשה זאת פרס אחרי רצח רבין. אז נשלח עמי איילון, מפקד חיל הים גם כן, כדי לרפא את הארגון אחרי הרצח הנורא שלא נמנע. גם הפעם שרביט כמפקד חיל הים הוא האיש מבחוץ, מפקד מוערך, שלא גדל בתוך הקונספציה ההיא שנידרש ממנה תקומה ועל כן יכול להיות זה שמזניק את הארגון חזרה למעמדו כשומר העל במדינת ישראל. הוא עונה לצורך של מינוי מבחוץ, הוא לא נגוע באירועי השבעה באוקטובר כמו מ', ולא גדל בארגון כמו ר' או איל ציר.

מה בכל זאת חסר במינוי הזה? אם לא מדובר בספין, ושרביט אדם מוערך לכל הדעות ואף בקרב שורות האופוזיציה, חסר ניסיון או היכרות משמעותית עם התרבות הערבית והעולם הערבי. מי שיידרש ללחום מולו כמוביל הארגון. אותו ניסיון חסר הוא זה שהיה בעוכרי נדב ארגמן ורונן בר, כך לדברי מי שמנתחים את הבעיות הארגוניות בימי השניים. עם זאת, בכיר לשעבר בשירות אמר לנו כבר לפני שבועיים שנתניהו צפוי ונדרש למנות מישהו מבחוץ. לא לוחם דגול או ערביסט מצטיין כי אם מנהל חזק. גם שמו של עמי איילון כדוגמה הוזכר שם. אם רק היינו הולכים לפי הסימנים ששם בפנינו, אולי היינו מגיעים לאלי שרביט.