"האולטימטום" של נתניהו הסיט את הדיון מהדבר העיקרי - ההחלטה עצמה

"אירוע הווטו" שהתפרץ לישראל בפנים אמש מסביר יותר מהכל את עוצמתה של ארה״ב בתוך מועצת הביטחון - המעוז הכי חשוב בקהילה הבינלאומית.

בנבחרת חמשת המדינות עם זכות הווטו היוקרתית ישנן שתי קבוצות שמנהלות באופן תדיר מאבק אחת בשנייה, ומחליפות מהלומות הדדיות בשפה דיפלומטית שמגיעה עד למזרח התיכון הבוער. מצד אחד, סין ורוסיה, שבולמות את מרבית היוזמות המערביות, ובפעולותיהן מגנות על מחוללת הטרור העולמית - איראן. ומנגד, ארה״ב, בריטניה וצרפת שלרוב מתאמות מהלכים וזוכות לתמיכה מצד חברות המועצה הלא קבועות והמתונות.

באמצעות "הגב הדיפלומטי" שהעניקה ארה״ב לישראל מאז פתיחת המלחמה הצעות רבות שעלו במועצה נבלמו. רובן הושלכו למליאת העצרת הכללית חסרת השיניים, שם הן אומצו בשל העדר זכות הווטו והימצאות "הרוב האוטומטי" נגד ישראל. 

המהומה שהחלה עם פרסום "האוליטימטום" ונמשכה לאחר הימנעותה של ארה״ב בהצבעה, הסיטה את הדיון ממוקד הוויכוח - ההחלטה עצמה. בניגוד להחלטות אחרות שמאמצת המועצה, זוהי הייתה החלטה לא מחייבת שלא כרוכה בסנקציות או בפעילות אופרטיבית נגד ישראל. ההחלטה מתייחסת להפסקת אש לצד שחרור מיידי של החטופים, בדומה להצעות קודמות שהועלו על ידי ארה״ב וגם קיבלו את תמיכתה של ישראל.

עם זאת, ההתעלמות מחמאס הייתה צריכה להיות מוקד העימות ולעמוד במרכז המאבק מצד בנות בריתנו במועצה, גם במחיר של ווטו רוסי-סיני שהיה מפיל את ההחלטה ומחזיר את כולנו לימים בהם אף אחת מהמעצמות לא מצליחה להעביר החלטה, וחוזר חלילה. 

חמאס - המרוויח העיקרי מהמצב

בתוך כך, המרוויח העיקרי מ"אירוע הווטו" הוא חמאס שמיהר להצטרף למחיאות הכפיים שנשמעו במליאת המועצה, ולאחר זמן קצר גם הודיע על סירובו לקבל את תנאי העסקה המחודשת. חמאס השיג את אחד ממטרותיו במלחמה - בידוד ישראל במערכה הבינלאומית תוך כדי לחימה.

שינוי הכיוון שנשב מוושינגטון עד למטה האו״ם בניו יורק עלול לבסוף להפוך למשקולות כבדות שיוטלו על כתפיה של ישראל. ההחלטה שעברה אמנם לא כללה סנקציות אך עלולה להוביל לגל של עתירות משפטיות או קריאות נגד ישראל בגין הפרת ההחלטה. אופציה שתנוצל על ידי חמאס ותומכיו ברחבי העולם, ותצטרף לסל הכלים שמחמש את הפגנות הענק בבירות העולם ובקמפוסים רבים. אין ספק כי חמאס, שצופה בהנאה מקטאר וממנהרותיו בעזה בנעשה באו״ם, עוד יקשיח את עמדותיו במשא ומתן עד שירושלים עוד תתגעגע ל"דרישותיו ההזויות" כפי שנהג לומר נתניהו.

זהו לא היה הזמן למשחקי האגו וכיפופי הידיים מול הטובה והחזקה שבבנות בריתנו. במסדרונות הארגון העולמי בו ישראל לרוב מבודדת, מופלת לרעה ומפסידה בשל "הרוב האוטומטי" שפועל נגדה, לא נכון לצאת לעימות פומבי עם ארה״ב - היחידה שיכולה לנטרל עבורנו את המוקשים שמוצבים נגדנו מדי יום. התנהלות יצרית, "מן המותן", וילדותית מול ארה״ב תניב רווח פוליטי לאלו שחפצים בכך, אבל שורת ההפסד תהיה כה גדולה שמדינה שלמה תצטרך לשלם עליה.