הסולר יוזרם לעזה, יהיו הפסקות לחימה לטובת הסכם כזה או אחר. הבעיה אינה זאת, אלא הדרך שבה מתייחסים ראש הממשלה בנימין נתניהו ורוב שרי ממשלתו לציבור הישראלי. במקום להבין שהאמת גם היא אופציה, "מורחים" אותנו בחצאי אמיתות שגרועות משקרים, ובחלק מהמקרים פשוט משקרים.
במקום לומר שידידתנו הגדולה ביותר, ארה"ב, ביקשה/דרשה שנעביר סולר לרצועת עזה, מתחילים בהטלת האשמה על הצבא והשב"כ. ואז בני גנץ מוציא הודעה שמעבירה את הכדור לגורמים בינלאומיים שביקשו, ומוסיף שזה "משרת את המשך הלחימה של צה"ל". זה מסתיים בהודעת ראש המל"ל צחי הנגבי, שסוף־סוף אומר את האמת: "קבינט ניהול המלחמה נענה לבקשה מיוחדת של ארה"ב לספק שתי מכליות ביממה לטובת מתקני טיהור השופכין ברצועת עזה, שעומדים בפני קריסה".
למה לא לומר את האמת מההתחלה? ולמה לא לומר את האמת הנוספת, שלא צריך שידידתנו הגדולה תבקש מאיתנו - אנחנו לבד צריכים לומר שללא אספקת סולר מישראל, מתקני טיהור השפכים בעזה יפסיקו לפעול, ומי שייפגע מכך יהיו תושבי וחופי אשקלון ואשדוד. תגידו, נבין ונקבל.
ועוד על אמירת אמת - די משעשע לשמוע את נתניהו ושריו אומרים שביחד ננצח. שחייבים לשמור על האחדות בעם. באמת? גם אם יהיו כאלו שיאמרו שזה לא הזמן להזכיר את מה שקרה כאן בתשעת החודשים שקדמו למחדל, חובה להזכיר מי אלו שפילגו וסכסכו והסיתו. במקרה הזה שום מחיקון אינו חזק דיו כדי למחוק את האשמה.
ועוד אמת שחובה לומר, כולם עושים פוליטיקה. מראש הממשלה, שאומר שהוא לא עושה פוליטיקה בזמן המלחמה, ועד כולם. הם עושים סקרים, נוהגים על פי הסקרים, ומדברים לפרוטוקול. הפוליטיקה נוכחת בכל מקום, גם בתוך הליכוד. אלו לא רק דבריה של ח"כ גלית דיסטל אטבריאן, גם בראיון לעיתון זה בסופ"ש, שיש לה בטן מלאה על נתניהו והסובבים אותו. זה בא לידי ביטוי גם בדברי יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, שהפך את עמדתו והשבוע אמר שיהיה מוכן להצטרף לממשלה בראשות הליכוד, ובתנאי שנתניהו יוחלף בכנסת הנוכחית. מה שקרוי – אי אמון קונסטרוקטיבי.
דבריה של גלית דיסטל בוועדת הבריאות של הכנסת הופרעו // צילום: ערוץ הכנסת
ציינתי בעבר שאיני רואה לכך היתכנות גדולה, אבל עצם הצעתו ייתכן שיש בכוחה להתחיל מהלך, שאם יבשיל, יהיה טוב ל...לפיד. הוא יישאר עם 24 מנדטים, לעומת איבוד מנדטים רבים אם ילכו לבחירות, והמחנה הממלכתי יישאר עם 12 מנדטים ולא עם השלל הרב שהם מקבלים כעת בסקרים. בשיחות עם מקורבים אומר לפיד שנתניהו לא יכול לעשות פוליטיקה בעת מלחמה, כמו הזרמת כספים קואליציוניים, אי־סגירת משרדים מיותרים ותדרוך נגד כולם בזמן שהמפונים והיישובים לא קיבלו מענה, ולצפות שהוא יישב בשקט, בעוד אפילו המערכות איבדו בו אמון.
גם גדעון סער עושה פוליטיקה. נפגש עם מי שהיה שנוא נפשו עד כדי פרישה מן הליכוד, וכל זאת על מנת לפתוח לעצמו אופציה למפלגת ימין ליברלי. בדרך זה גם מחליש קצת את המחנה הממלכתי, וכאן מצטלבים האינטרסים שלו ושל נתניהו, ומכאן הפגישות התכופות ביניהם. הכל פוליטי. רק השתדלו לומר לנו אמת. זו האופציה המועדפת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו