הסכם עם סעודיה? חבל הצלה מסוכן לביידן

ברוב כישרון הצליח הבית הלבן לגרום לבנימין נתניהו להזיע, כדי לקבל סוף־סוף פגישה במלון בניו יורק ולא בוושינגטון. השנמוך בתפאורת הפגישה היה המשך למסע הזובור שהנשיא ביידן מעביר את ראש הליכוד זה חודשים. מסע שהצליח לחלץ מראש ממשלת הימין מדיניות שמאל־על־מלא, בסגנון אוסלו.

רק שהפרק המסוכן מכולם עוד לפנינו, והוא ההסכם מול ערב הסעודית, שאותו דווקא תיאר הנשיא האמריקני בצבעים מנצנצים. מנסים לשכנע אותנו שמדובר בשאיפה יהודית בת שנות אלפיים, לחתום על נייר מול ריאד, רק שהאמת הפוכה: מי שזקוק להסכם הזה נואשות הוא ג'ו ביידן והמפלגה שלו. ומבחינת ישראל, לא רק שההסכם לא ישנה דבר מהותי, הוא עלול להיות מסוכן עד הרסני - החל מההסכמה לגרעין סעודי וכלה בקידום מדינה פלשתינית.

על רקע המחאה והעוינות לממשלה מבליטים אצלנו דווקא את המצוקות של נתניהו ומעמעמים את מצוקות הנשיא והממשל האמריקני. ביידן, שכידוע מתכוון לרוץ בעוד כשנה לקלפי למרות גילו ותפקודו הבעייתי, עומד בפני ציבור אמריקני שמפקפק ביכולתו להיות נשיא.

סקרים שנעשו לאחרונה ממחישים את עומק הקטסטרופה האלקטורלית של הנשיא המכהן. לא רק שקיים חוסר אמון בעצם יכולת התפקוד שלו - המדיניות שלו זוכה לביקורת קטלנית, ואפילו ההישגים היחסיים של הכלכלה האמריקנית לא נזקפים לזכותו.

למרות העוינות הרבה כלפי דונלד טראמפ, גם אצל חלק מהרפובליקנים, ובוודאי במרכז האמריקני, אפילו הוא נמצא בשוויון בסקרים מול ביידן. בד בבד, רבים במרכז, מי שלא יעלו על דעתם לבחור בטראמפ, יבחרו בשקיקה בכל מועמד רפובליקני אחר. במיוחד כשמול המחנה הדמוקרטי חסר ההנהגה, שחלקו לוקה בקיצוניות עד טירוף, יש דווקא לרפובליקנים מועמדים מצוינים, כולל ניקי היילי, רון דה־סנטיס ומייק פנס.

על כל אלו תוסיפו את הליך ההדחה שבו פתח הקונגרס בשבוע שעבר נגד ביידן, בחשד שהוא הרוויח מהעסקים המפוקפקים של הבן שלו, האנטר. המהלך הזה לא יגרום כנראה להדחה מעשית של הנשיא הקשיש, אבל בהחלט יכול להבאיש את ריחו ואת ריח המפלגה שלו לקראת המרוץ.

המדיניות של ביידן זוכה לביקורת קשה בחוגים נרחבים. ראו, למשל, את הפתיחה המוחלטת של הגבול הדרומי למהגרים, שבתבונה רבה נשלחים ע"י המושלים של טקסס ופלורידה היישר לתפוח הדמוקרטי הגדול והרקוב - ניו יורק. ניו יורק קורסת, ואיתה הקונספציה של הממשל והמפלגה.

קונספציה שמתחילה בהפקרות בעניין הפליטים ונמשכת במיסוי גבוה, בסירוס המשטרה, בפשע, בחינוך פרובלמטי, בהיעדר חוק וסדר. הציבור האמריקני לא יכול שלא להבחין כיצד מדינות שדוגלות בתפיסה של המפלגה הדמוקרטית שוקעות ומתפרקות, בעוד מדינות רפובליקניות משגשגות ופורחות. הבוחרים רואים כיצד מסים מקומיים מוגדלים וסלחנות כלפי הפשע והוונדליזם גורמים למרכזי ערים כמו סן פרנסיסקו להינטש. כיצד האמריקנים בורחים מקליפורניה ודומותיה מוכות ההומלסים, הפשע, המסים ומרכזי הקניות הנסגרים, אל המחוזות שבהם התפיסה הרפובליקנית משמרת שגשוג, חירות וסדר.

סקרים שנעשו לאחרונה ממחישים את הקטסטרופה האלקטורלית של נשיא ארה"ב. המדיניות שלו זוכה לביקורת קטלנית, ולמרות העוינות הרבה כלפי טראמפ, אפילו הוא נמצא בשוויון בסקרים מולו

על הרקע הזה מחפשים ביידן והדמוקרטים הישג בינלאומי באופן נואש, מעין שלום אזורי במזרח התיכון המשוגע, שיסמן סוף־סוף הצלחה לבית הלבן - מעין שליטה ודומיננטיות של הדוד סם בגלובוס. לשם כך הם חייבים את ישראל, שתוותר על אינטרסים קריטיים שלה ותשכנע את הרפובליקנים בקונגרס להסכים לכך.

ישראל, לעומתם, ממש לא זקוקה להסכם הזה, שלא ישנה דבר מהותי. ההפך, הוא עלול להיות הרה אסון: להקנות יכולות גרעיניות לסעודים וכוח נוסף לישות הטרור של אבו מאזן. הבעיה היא, כרגיל, האינטרסים האישיים של בנימין נתניהו, שכמו ג'ו ביידן מנסה להיחלץ ממצוקה אישית באמצעות הסכם בינלאומי גרנדיוזי. לכן חשוב שראש הליכוד יידע שקידום ההסכם על חשבוננו יפגע בו אישית, שכל חיזוק נוסף של הרשות וכן ויתורים בעניין הגרעין יקרבו את קץ שלטונו והרעלת מורשתו.

דיור בר השגה - השיטה הרפובליקנית

במסגרת קווי הדמיון בין המתחולל בארה"ב ובישראל מככב גם משבר יוקר הדיור. אמנם רוב האמריקנים לא מתקרבים לחוויית הצפיפות והיוקר שבמדינת הננס שלנו, זו שגוזרת על עצמה שלא לבנות כמעט במרכז הארץ, ביו"ש, אבל במרכזי ערים בארה"ב ניכרת בהחלט בעיה. לצד עליית הריבית על המשכנתאות, מחירי השכירות מאמירים והם מונעים מאנשים עובדים, מהמעמד הבינוני הנמוך, למצוא דירות ובתים שהם יוכלו להרשות לעצמם. גם כאן, בעוד הפתרונות הדמוקרטיים רק מחריפים את הבעיה, במדינות הרפובליקניות מסתמן מוצא מבטיח.

במדינות דמוקרטיות כמו ניו יורק ננקטים אמצעים הרסניים כדי להתמודד עם הבעיה, שרק מחריפים אותה. בין היתר, מגבילים את גובה השכירות והופכים את אפשרות הפינוי של דיירים סוררים לכמעט בלתי אפשרית. התוצאה - בריחת יזמים מתחום הנדל"ן והחרפת מצוקת הדיור.

רק שבעיית היוקר התעוררה גם במדינות הרפובליקניות כמו טקסס ופלורידה, במיוחד לנוכח ההגירה מהמדינות הדמוקרטיות אליהן. כי השגשוג והביקוש מעלים גם את המחירים. לכן, כדי להתמודד עם האתגר, אימצו לאחרונה בפלורידה גישה הפוכה לחלוטין לכפייה הפרוגרסיבית: במקום דיקטטורת מחירים תמריצים ליזמים. בכל רחבי פלורידה הושקו תוכניות של המדינה, המחוזות והערים ברוח הזו: מעודדים יזמים לבנות ולהשכיר חלק מהדירות במחירים מופחתים, בתמורה למתן זכויות בנייה נרחבות יותר. יזם שמוכן לבנות מיזם להשכרה ל־30 שנה ומייחד בו 40%-15% של דירות במחיר מפוקח, מקבל זכויות בנייה מפליגות.

בעיר משגשגת במערב פלורידה אפשרו ליזמים להכפיל כמעט את זכויות הבנייה שלהם, אם יקצו 15% לדיור בר השגה. הגישה הזו יכולה להביא להורדת מחירי הדיור גם אצלנו. נא לתפוס טיסה וללמוד

הדיור בר ההשגה ("אפורדבל" או "אטיינבל") לא מיועד להומלסים או לעניים - לאלו יש תמיכות רבות אחרות. הוא מיועד למורים, לשוטרים ולבעלי מקצועות חופשיים. אלו חשובים מאוד לקהילה, אבל היכולת הכלכלית שלהם לקחת משכנתא או לשכור דירות במרכזי הערים נותרה מאחור. מי שעומד בקריטריונים יקבל הנחה של 15%-10% מתחת למחיר השוק, לא משהו שיגרום הפסדים ליזמים לנוכח שיעורי הבנייה המוגדלים שקיבלו, אבל יקל על השוכרים ועל הקהילה.

כך, בעיר משגשגת במערב פלורידה הסתיים לאחרונה תהליך ארוך שבמסגרתו הוחלט לאפשר ליזמים להכפיל כמעט את זכויות הבנייה שלהם בדאון טאון, אם יקצו אפילו 15% במיזם לדירות בנות השגה שכאלו. התוכנית שינתה את השוק המקומי, כשכל היזמים שתכננו להמשיך לבנות ולמכור דירות יקרות להחריד שינו דיסקט ומתכננים דירות להשכרה. רובן יהיו יקרות ממחיר השוק, אבל חלק קטן מהן יושכרו במחיר מוכתב על ידי הרשויות, עבור התושבים הטובים והיצרניים שמרוויחים פחות.

הגישה הזו טומנת בשורה גדולה גם עבורנו. היא דורשת ויתורים של הממשלה במסים, במחיר הקרקע, בריסוק הביורוקרטיה, אבל מאפשרת להוריד דרמטית את היוקר הבלתי סביר של מחירי הדירות. נא לתפוס בדחיפות מטוס לפלורידה וללמוד.