פרוגרסיבי, וטוב לי: האליטה מסתגרת מול הרוצים להיכנס אליה כשותפים

"תפסיקו עם השיח הפרוגרסיבי הזה", אמרה לי אשת רוח בולטת בשמאל הישראלי. היא אושיית מחשבה והגות משמעותית, כותבת פורייה וקולחת, והיא גם חברה בולטת ומסורה בתנועת המחאה. "די עם זה", הפצירה, "אין כאן פריבילגים שמצופפים שורות מול חלשים ומודרים שבסך הכל רוצים לקבל פרוסה מהעוגה", היא מסבירה. אז מה כן? "יש כאן מלחמה אמיתית מול גל פופוליסטי שמאיים על הערכים הליברליים ועל המבנה הדמוקרטי של ישראל. זה הכל".

היתה לנו שיחה נעימה, שהסתיימה ללא תוצאות. הבטחתי לחזור אליה בנוגע למשהו אחר, ולא עשיתי זאת בזמן. אני אבקש ממנה סליחה בעוד עשרה ימים. על כך שלא חזרתי, וגם על כך שאני משתמש בדברים שלה כהמחשה לתופעה הסוריאליסטית שעשתה לי את השנה.

הכל כמו בתמונה סוריאליסטית

כמה משונה עוד יכול להיות השסע הפוליטי בישראל? ימין ושמאל אצלנו קשורים בתפיסות מדיניות ואסטרטגיות, ולא בסוגיות כלכליות, כמקובל בשאר העולם. שמאל סוציאליסטי, ימין קפיטליסטי. עכשיו כבר הגענו לדרגת אבסורד כזו, שהשמאל ממש כועס כשמישהו זורק מילה על אי־שווויון. ימני ננזף על ידי שמאלנית על שהעז להצביע על היררכיה חברתית. "די עם זה". מה שקופץ לאוזן זה כינוי הגנאי "פרוגרסיבי". מה פתאום שנדבר על "פריבילגים" מול "מוחלשים"? תכניסו את הטרמינולוגיה הזו למגירה, אל תייבאו לי רעיונות מאמריקה.

מתי זה לא פרוגרסיבי לבקר בחריפות את יחסי הכוח בישראל? כשאפשר להאשים את הימנים, כלומר את הממשלה הפשסיטית ואת בנימין נתניהו. למשל ב"עליונות יהודית" מול ערבים, או ב"גזענות" כלפי מסתננים, או ב"הומופוביה" אבי־מעוזית.

אה, וגם בניצול פוליטי של המזרחים: כי מה עושה הליכוד המניפולטיבי הזה? מלבה רגשות קיפוח כדי לגרוף הון פוליטי. נשבע לכם שאת הדברים הבאים, שצחנת גזענות נפלטת מהם, פרסם ממש לאחרונה עיתונאי נכבד בעיתון נחשב: "הוא (נתניהו) והימין עבדו על טיפוח הטיפשות במשך יותר מ־30 שנות שלטון. הם בנו בייס יציב של בוחרים בורים ותלותיים, המציאו להם אויבים, שיקרו להם וגרמו להם להאמין שלא הממשלה אשמה במצבם, אלא ה'אליטות', ה'אשכנזים' וה'תקשורת'". אחר כך הם יגידו שמכאיב להם השסע ולמה הפילוג.

העניין הוא לא רק הגזענות הפוליטית והחברתית כלפי ה"דרבוקות" וה"שבתאים" שלעולם לא יוכרו כאזרחים בעלי תודעה והשקפה, אלא תמיד כעדר שהולך בעיניים עצומות. העניין הוא הזעף הפטרנליסטי הזה על כך שמישהו העז לומר מילה על יחסי הכוח בישראל בלי לקבל את רשות בעלי הבית. בישראל של היום, הפריבילגיה של מתיחת ביקורת על האליטות שמורה רק לאליטות. תודו שזה פשוט נפלא. ברוכים היוצאים מנשף המרקיזים של תשפ"ג - הוא יימשך להנאתכם גם בתשפ"ד.

גם בשנה הבאה, אנשים שנורא־נורא מודאגים מפגיעה בזכויות אדם ואזרח יריעו בכיכרות לבכירי מוסד ושב"כ לשעבר, שעשו קריירה מהקפדה יתרה על זכויות אדם במרתפים ובחדרי החקירות. גם בשנה הבאה, אנשים שחפצים בחברה אזרחית תוססת וחופשית יצעדו בהפגנות עם חולצות תואמות אחרי גנרלים וטייסים.

גם בשנה הבאה, אנשים עם שלטי צדק חברתי יישאו על כתפי המחאה שלהם טייקונים, כוכבי אקזיט, מנכ"לי בנקים ושלל מושכי החוטים של הקפיטליזם, שפעם קראו לו "חזירי". וגם בשנה הבאה, אנשים בעלי מצפון חברתי מפותח ימשיכו להגן בלהט שטרם נראה על מוקדי עוצמה כמו ביהמ"ש העליון או צמרת האקדמיה הישראלית, שאיכשהו, רק במקרה, תמצאו בהם חומר אנושי הומוגני ופלורסנטי להדהים. זוהי אשמתם של אסתר חיות ושל אהרן ברק, ההרכב האנושי הזה? לא, זו היד הנעלמה.

אבל מה קשורים עכשיו יחסי כוח, אל תהיה לי פרוגרסיבי. אז יוצא, במקרה, עוד פעם במקרה, שהאליטה הכלכלית מושכת בחוטי המחאה. אז יוצא שהאליטה הביטחונית מתייצבת שם. אז יוצא שהאליטה התרבותית, הספרותית, האקדמית, התקשורתית, המשפטית - כולן על בריקדות. בשביל זה להגיד שאלה "אליטות" ו"תקשורת" שיצאו נגד הבחירה הפוליטית של השכבות העממיות? האם אתה רוצה לומר שיש כאן אינטרס מעמדי? הבלים. יש כאן רק דאגה לדמוקרטיה ולערכים הליברליים.

שתהא שנת פשרה ודמוקרטיה

האליטה הישראלית ותומכיה בשכבות המבוססות - מרמת אביב ורעננה ועד לקיבוצי העמק - נמצאת בשנים האחרונות תחת זכוכית מגדלת ביקורתית. אחד קורא לזה "נייחים וניידים", השני קורא לזה "ישראל הראשונה והשנייה", וכל היתר מצביעים על היעדר גיוון אתני בבתי המשפט ובפקולטות, על ייצוג סטריאוטיפי בתרבות, על סימביוזה ביחסי הון־ביטחון, ועל פערי יוקרה וסטטוס חברתי. 

והשנה החולפת הביאה את תנועת המטוטלת המרהיבה הזו לשיא, דווקא כי הכל היה פתאום כל כך חשוף. כבר שנים האליטות הישראליות ותומכיהן עוסקים בהכחשה נמרצת של העדיפות היחסית שלהן בשדה היחסים החברתיים, ומגיבים בכעס כשמישהו מצביע על היתרון המובנה בגישה למשאבים חומריים ותרבותיים, בגישה לדעת הקהל ולמוקדי קבלת ההחלטות. אבוי למי שאומר "פריבילגים" או "אליטה". אבוי למי שמצביע על חפיפה בין יתרון מעמדי ותרבותי לבין מוצא אתני. אוי ואבוי למי שיעז "להרים את ידו" ולנסות לתקן. לשנות. להשוות.

האם לפנינו מחאה חברתית מלמטה, נגד ממשלה דכאנית? האם לפנינו שסע מדמם בין שני חלקי עם שלא נותר ביניהם מכנה משותף? אני מאמין שאלה מסכי עשן, ולכן אני אופטימי. אני מאמין שלפנינו מקרה פשוט, בנאלי, של אליטה שנאבקת על שימור יתרונה המעמדי במבצריה האחרונים. והיא לא נאבקת מול הרוצים להחריבה, אלא היא מסתגרת מול הרוצים להיכנס להיכליה כשותפים. הלוואי שאנשיה ישובו להיות פרוגרסיבים. שתהא תשפ"ד לכולנו, באמת לכולנו, שנת פשרה ודמוקרטיה.