על שלוש רגליים עומד עולם המשפט הישראלי

מבחינת פרופ' אהרן ברק ההתכנסות בבית המשפט העליון לדיון בעתירות לביטול צמצום עילת הסבירות היתה מיותרת לחלוטין. שעות לפני כן, בטור אישי ל"הארץ", הוא כתב כי "עמדת רוב השופטים היא שבג"ץ מוסמך לפסול חוק יסוד. זו גם דעתי". נשיא בית המשפט העליון לשעבר לא ניחש, לא שיער, לא מסר הערכה מנומקת או פרשנות משפטית לאירועים שעתידים לבוא. הוא ידע את התוצאה.

היה זה המשך למסרים שהעביר לאחרונה, שלפיהם פסילת התיקון הכרחית לאור מעמדה של מגילת העצמאות. תפקיד הנימוקים המשפטיים היה לשמש כפיגומים למסקנה הסופית של האורקל המשפטי. נדמה שהדיון בבג"ץ היה רק תהליך הנפקת הטופס והגשת הפסיקה הידועה מראש לציבור באופן רשמי. השופטים לא הכזיבו והדהדו את טיעוניו של ברק.

מפתה להצביע על משוא הפנים של ברק ושל חבר השופטים. כך גם ניגוד העניינים של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות זועק לשמיים, בעצם הצבתה בראש ההרכב אחרי שגילתה את דעתה בנושא בפומבי. אך חשוב מכך - לשפוך אור על המוטיבציה הפוליטית שעומדת מאחוריהם.

הכוונה לפסול חוק יסוד היא רק המשך המדיניות הבג"צית שהנחיל ברק, ושאותה הוא ממשיך לתחזק מחוץ למערכת. המטרה: לעקוף את בחירותיו ורצונותיו של העם בכל מחיר ולהצעיד את ישראל בנתיבים הרצויים לפי תפיסת השופטים בסוגיות הרגישות ביותר.

בקודש הקודשים

כך, למשל, בסוגיה הפלשתינית. אין צורך לנתח את רצונו של העם ביחס אליה. מאז ימי הסכם אוסלו והתרסקותו אל קרקע המציאות העם מביע את עמדתו בקלפי. המפלגות התומכות בהסכמים ניגפות שוב ושוב. מפלגת העבודה כמעט התאדתה לחלוטין' ושותפתה מרצ נכחדה. המונח אוסלו הפך לכמעט מוקצה בקרב מועמדים ומפלגות המבקשות לזכות בשלטון.

למרות זאת, בבג"ץ אוסרים על הריסת בתי מחבלים, או מתירים אותם באופן מצומצם ולא אפקטיבי. השופטים מקשים גם על כל התיישבות יהודית ביהודה ושומרון ועל המדיניות הממשלתית באזור. לפני כמה שנים שופטים סירבו להגיע לטקס ממלכתי ביו"ש והביעו בכך את דעתם.

סוגיה אחרת היא זהות המדינה. ברוח ברק ביקש בג"ץ לכרסם באופי היהודי של ישראל ולהכין את התשתית לקראת הפיכתה למדינת כל אזרחיה, באופן שיעקוף את הכרעת העם בקלפי. כך השופטים הכריעו בדבר חוקי ההגירה למדינה, טרפדו כל ניסיון לחוקק חוקים שירחיקו מסתנני עבודה מישראל, והיו כפסע מביטול האיסור לאיחוד משפחות פלשתיניות בתחומי הקו הירוק, דבר שהיה עלול לסכן את הרוב היהודי.

שדה נוסף נוגע לקודש הקודשים של כל דמוקרטיה: ההכרעה מי יעמוד בראשות הממשלה ומה יהיה הרכבה. הכרעת העם בקלפי היתה ברורה, אך שופטי בג"ץ כנראה מבינים, ראויים ומוכשרים יותר להכריע בסוגיה. בקרוב ידון בג"ץ בחוק הנבצרות, חוק יסוד נוסף שעבר באופן חוקי ודמוקרטי בכנסת. בחודשים שלאחר מכן המוסד המשפטי ידון גם בעתירה המבקשת להוציא לנבצרות את ראש הממשלה נתניהו.

דיונים אלו מצטרפים למאמץ של המערכת המשפטית לסלק את נתניהו מהפוליטיקה ולבטל את בחירת העם. בגיבוי בג"ץ ובחיפוי מצד הנשיא לשעבר ברק, הפרה מערכת אכיפת החוק כל כלל בסיסי דמוקרטי במסעה להרשיע את נתניהו ו"להשיב את הסדר על כנו" ללא צורך בהליך הבחירות.

על שלוש רגליים עומד העולם המשפטי הישראלי: הנדוס משפטי של היחסים עם הפלשתינים, כמיהה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, ושאיפה להכריע את זהות נבחרי הציבור המנהיגים את המדינה.

הכרעת העם אינה נספרת, הבחירות אינן חשובות, ושיטת המשטר היא המלצה בלבד ללובשי הגלימות השחורות. זהו הקרב המתחולל כרגע. הגנרל ברק ניצב בראש הצבא המשפטי, משחרר פקודות, מארגן גייסות ומשפיע על הגיוסים כדי להיערך ליום הפקודה. על פניו, הוא יכול להיות מרוצה. למעט תוצאות הבחירות, הדברים מתנהלים כמצופה. עד כה נחל בית המשפט הצלחה חלקית בעיצוב המדינה, אך כעת, כשהגיעה שעתו של הקרב המכריע, ברור שבג"ץ יגבר על "ההמון הנבער".

ההשתוללות השיפוטית הזו מבטיחה לנו ימים קשים, אך עשויה להביא לתוצאה מהסוג שבני האלים לא משערים לעצמם. בסופו של דבר תנקע רוחו של העם והוא יעמוד על כך שלא ישללו ממנו את תפקיד הריבון. הניסיון לשנות את כללי המשחק יביא לתגובת נגד.

כי בטווח הארוך המגלומניה תוביל למציאות אחרת לגמרי. האזרחים מזהים את הסדקים במגדל השיפוטי של ברק, מואסים בידיעתו את תוצאות ההליכים עוד בטרם החלו ומעוניינים לשמור על ריבונותם. בקצה הדרך יגבר רצון העם על רצון השופטים ונקבל חברה פתוחה, דמוקרטית ומאוזנת יותר. מדינה יהודית בדיוק כפי שראו אותה המייסדים, בפעולותיהם, במדיניות שהנחילו וגם במגילת העצמאות שעליה חתמו.