על האכזבה בימין: זה כבר הפך למביך - עדיף להתקפל מלהזדחל

זה כבר הפך להיות מביך, ולא מעט חברי ליכוד חושבים כך. הם אומרים את זה בחדרי־חדרים, בשיחות "אוף רקורד". זה לגמרי באוויר, והגיע הזמן לומר את זה בקול - עדיף להתקפל מאשר להמשיך להזדחל.

הגיע הזמן שראש הממשלה יכנס מסיבת עיתונאים ויודיע רשמית שזהו, זה נגמר. הרפורמה המשפטית יורדת מהפרק. ניסינו, לא הצלחנו. הפסדנו. הלאה.

לנתניהו יכולים להיות תירוצים טובים. הוא יכול לומר שהסכם היסטורי עם ערב הסעודית - כזה שלטענתו יכול להביא לסיום הסכסוך הערבי־ישראלי, לשדרוג הכלכלה ולסייע לחיזוק הביטחון - חשוב יותר משינוי הוועדה למינוי שופטים. הוא יכול לומר שהיחסים עם ארה"ב חשובים יותר משיטת הסניוריטי.

והוא גם יכול לומר את מה שידוע לכולם, כולל לראש המל"ל צחי הנגבי - המחאה ניצחה. אמנם בדרכים לא לגיטימיות, בשריפת אסמים, בחרמות, בהכשרת סרבנות, בפריצת כל גדר וגבול, אבל התוצאה היא אחת - המחאה ניצחה.

המרדף של נתניהו אחרי הסכמה ופשרה הופך לפאתטי, והוא גם מרגיז לא מעט אנשי ימין. הם חשים בהתרפסות. זה מחזק בקרבם את תחושת אי־השוויון, את היותם חסרי קול – סוג ב', ישראל השנייה.

פשרה יכולה לגרום נזק

מהפרטים שמתפרסמים הפשרה נראית יותר כמו תבוסה לימין, הכי רחוק מהתנהלות ראויה למי שניצח בבחירות ומחזיק בשלטון. ועוד דבר, בימים אלה פשרה והסכמות הם חסרי משמעות ציבורית. מה שהיה נכון לינואר או מארס - כבר לא נכון להיום. לא באמת משנה מה יושג בפשרה - הימין יתאכזב. את תחושת הכניעה קשה יהיה לטשטש.

ולא באמת משנה מה יושג בפשרה - השמאל ימשיך בשלו. הכעס שלו הוא לא על הסניוריטי או הוועדה לבחירת שופטים. זו מזמן מחאה נגד הממשלה וחבריה: רופא מתפרץ לעבר השרה אורית סטרוק וטוען שהיא גזענית, בן גביר חוטף על הפשיעה, וסמוטריץ' סופג בשל המצב הביטחוני. כל זה לפני שהתחלנו לדבר על חוק הגיוס המשמש ובא.

הסכמות ופשרות בסוגיות המשפטיות לא ירצו אף אחד ולא יפסיקו את המחאות. דף המסרים של המחאה כבר באוויר: "לא מאמינים לנתניהו", "זה ספין", ויש גם את זכויות הנשים, הגיוס, ועוד. תשאלו את נשיא המדינה - שגם כשהגיש הצעות מרחיקות לכת ספג ביקורת מהמחאה והואשם בשיתוף פעולה עם הממשלה.

פשרה יכולה אפילו לגרום נזק. אף אחד לא ייצא מרוצה והאווירה העכורה תימשך. רה"מ צריך להחליט - רוצה רפורמה? לך איתה עד הסוף. לא רוצה רפורמה? רד ממנה סופית. פשרה, ודיונים על פשרה, מחזיקים את האירוע באוויר, ובמצב הביניים הזה בעיקר מתחזקת האווירה שבה שני הצדדים מפסידים ומתוסכלים.