ירושלים הנה אני בא: פתאום קם המון אדם ומחליט לעלות לכנסת

דקה לפני שמעמעמים את האורות על המדינה שלנו ועוברים לנוהל קהלת, חשוב להגיד בפה מלא: יש פה עם - והוא הכי יפה ופוטוגני שיש.אנשים טובים באמצע הדרך לירושלים,שהבינו את גודל השעה והחליטו להילחם עם הרבה דאגה ותסכול בעיניים אבל גם עם ים של תקווה ונחישות.

מהגשם השוטף של ינואר ועד לשמש הלוהטת של יולי - ההתנגדות למהפכה המשפטית מלווה אותנו כבר שבעה חודשים, אבל מסתבר שבסופ"ש הנוכחי נרשם עוד פיק בדברי הימים של המחאה ההיסטורית, שנלחמת בשיניים בשביל לבלום כל ניסיון להפוך את ישראל לדיקטטורה.

מה שהחל ביום שלישי בלילה, בקומץ מפגינים שיצאו באופן ספונטני מכיכר הדמוקרטיה בקפלן, הפך תוך פחות מיומיים, לאחד מאירועי המחאה הגדולים שהיו בישראל. פתאום קם המון אדם בלתי נגמר, והחליט לעלות לרגל לכנסת.

בחום אימים של יום שישי בצהריים, בזמן שרוב בני ישראל שקועים בשנ"צ עמוק, התקבצו להם 40 אלף עקשנים עם דגלים ויצרו שיירה אינסופית של צועדים, שצבעה בכחול-לבן את שולי כביש 1. מאנדרטת מח"ל לכיוון שורש, חבר'ה צעירים, משפחות עם ילדים קטנים, סבים וסבתות עם מקלות הליכה, ותיקי כל המלחמות וכן, גם אנשים על פרוטזות, כולם כאחד התעקשו לגמוע 9 קילומטרים ולתפקד בתור שומרי הסף של הדמוקרטיה.

צועדים וזועקים בקול צרוד 'ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה' ואת מילות ההמנון: "להיות עם חופשי בארצנו". במשך שלוש שעות, הזרם האנושי לכיוון יער שורש לא נפסק לרגע, כשברקע מאות אנשים עם לב זהב בכל פינה מוצלת חילקו בקבוקי מים, פירות ואלפי קרטיבים, בקצב ותדירות שלא היה מבייש נקודות עצירה במרתון ניו-יורק.

עם ישראל היפה התגלה בצורת מאות מתנדבים, שהגיעו מכל הארץ והתעקשו לפנק את הצועדים במאסות של סוכר. ככל הנראה, הצועדים לא בדיוק הצליחו לשרוף קלוריות, אבל נרשמו לא מעט חיבורים מפתיעים כאשר מתנדבת בכיסוי ראש ועם חולצת "דמוקרטיה" עליה התעקשה לחלק חלה ויין למי שרק הסכים לטעום. "אני ממעלה אדומים, אבל גם לנו מעבר לקן הירוק - יש קווים אדומים", הסבירה. מסתבר שעד שלא נתקלים בעניין בצורה מוחשית, אי אפשר להבין ולקלוט את גודל השעה.

אהבת חינם

אחרי צעדה של שלוש שעות ומבלי שנרשמו יותר מדי אירועי התייבשות (ביבי, יש לך ממי ללמוד..), עשרות האלפים התאספו ביער שורש, שם המתין להם פסטיבל קולינרי, מעין יריד אוכל בלתי נגמר. מי שהצליח להתחמק מפקקי הענק בכניסה ליער, היה שותף לקבלת שבת עוצמתית, כל זאת 24 שעות לפני הפלישה לעיר הקודש ולפני ההתנחלות ליד הכנסת.

מספר סנטימטרים מלפניי, היה קשה להתחמק מזוג צעיר עם עיניים בוהקות, שתמצת את השעה הקריטית. "אף אחד לא יצליח להבין את אהבת החינם שיש פה. חייבים לנצור את הרגעים עמוק בלב", אמר הבעל הקשוח. "זה מרגיש לי כמו בהכרזת המדינה, תמיד נדע שנלחמנו עד השנייה האחרונה", סיכמה החצי השני שלו ולקחה שני צעדים לאחור רק כדי לנגב את הדמעות.