בהנחה שלא יצוצו הפתעות של הרגע האחרון, ביום ראשון הקרוב, או לכל היותר ביום שני, יתנקז המאבק סביב הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות אל המקום שבו אמורות להתקבל הכרעות במשטר דמוקרטי - הפרלמנט.
אמנם מדובר בהתרחשות דרמטית, ללא ספק, אבל אירועים והליכי חקיקה אזוטריים כאלה מסתיימים בדרך כלל ב־120 אנשים במליאת הכנסת שמרימים את ידם בעד או נגד. זוהי דרכה של מדינה שבה העם הוא הריבון וגורלה נקבע במנגנון המכני, השגרתי והאפרורי של הצבעה בעולם החופשי. כך היה מאז הימים שבהם שוק הדעות התנהל על דפי העיתונים בלבד, ולא ברשתות החברתיות. אך הפעם נדמה שהפרלמנט הוא גורם משני, שההצבעה בכנסת אינה יותר מקישוט ומאנקדוטה שמלווים מאבק רחב יותר, כזה שחורג מעבר לקירות המליאה ולמכונות ההצבעה של בית הנבחרים הישראלי, אל הרעש המתחולל בחוץ.
עילת הסבירות היא רק תירוץ. בקבוק שממנו התפרצו שדים מודחקים ונסתרים, שעומדים על קו השבר של החברה הישראלית ושחוצים אותה לאורכה ולרוחבה. שדים מעמדיים, שדים של מאבק על שליטה, שדים של מוקדי כוח, של זהות ושל אופי. והשאלה הגדולה ביותר שעומדת על הפרק היא: האם מדינת ישראל ואזרחיה בעלי זכות הבחירה יתכופפו מול איומי הפרוטקשן? הטייסים ויתר מאיימי הסרבנות - כבודם במקומם מונח על תרומתם לביטחון המדינה. אלא שהם עומדים עם היד על השיבר ומאיימים לסגור אותו אם דרישותיהם לא יתקבלו.
לצידם ניצבת תקשורת מגויסת, המאדירה את פעולותיהם ואת הצעדים של גורמים סחטניים נוספים שנמצאים מחוץ לקוקפיט. אלה הרופאים המאיימים להפר את שבועתם ולחדול מטיפול בחולים, אנשי העסקים המעוניינים לפגוע בכלכלה הישראלית, האקדמאים וכל מי שמציבים משוואה ברורה: שלמו לנו דמי חסות מופקעים של שימור המונופול על ניהול המדינה הזאת. ומה אם לא? חבל שתגלו, יש לכם פרצוף יפה ואנחנו יודעים איפה אתם וילדיכם גרים, איפה הם חלילה מאושפזים, איפה הם לומדים ואיפה הם מתפרנסים.
שיכרון הכוח
כל ילד בשכונה יודע שכניעה אחת לבריון שמציע לו הגנה מפני אסונות שיתרחשו אם יעז להמרות את פיו, תזמין בריונים אחרים שלמדו שהסחיטה משתלמת. כי כשהכוח הוא הריבון, פתקי ההצבעה בקלפי כבר אינם חשובים כמו היד המונחת על השאלטר.
כיצד היתה המדינה מגיבה לעובדים מחברת החשמל המצהירים כי יכבו את האור אם לא יתקבלו דרישותיהם הפוליטיות, ובאבחת יד מסוגלים לנתק מהזרם בתי חולים, בתי ספר וסתם בתים פרטיים? מה היה המענה למכתב שבו מבהירים עובדי "מקורות" כי החלטה אקראית לא מקובלת עליהם, וכי מבחינתם אזרחי ישראל לא יקבלו אספקת מים עד שאותו הצעד יבוטל?
הפרוטקשן ושיכרון הכוח הם מחלה מידבקת, שמתפרצת כשרופאים נוטשים את המחלקות בשל מחלוקת פוליטית. התרופה היחידה היא לא להיכנע לה.
הפרוטקשן הזה אינו יתום, והוא לא נולד בחלל ריק. הוא ניזון, מגובה ובמקרה הנוכחי גם מתוכנן לפרטי פרטים. אבותיו הרוחניים המוכרים של הפרוטקשן הישראלי גרסת קיץ 2023 הם הרמטכ"לים לשעבר אהוד ברק, דן חלוץ ובוגי יעלון, ונשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרן ברק.
עם זאת, יש גורמים אחרים שיכולים לנכס לעצמם את הרצון לגבות מהציבור הישראלי דמי חסות מכיוון שהרמטכ"לים לשעבר, שמכהנים כיום כחברי כנסת, לא טמנו ידיהם בצלחת. בני גנץ וחבר מפלגתו גדי איזנקוט נהנו לרכוב על גל הפרוטקשן. לעיתים הם גם תמכו בו בעקיפין. גנץ יכול לטעון לזכות ראשונים על הכנסת המושג "מלחמת אחים" ללקסיקון הפוליטי. למעשה, כבר בזמן קמפיין הבחירות הוא דיבר על מזימות מתוכננות, ועל סופה של מדינת ישראל אם תוקם ממשלה עם אנשים בעלי דעות שונות משלו.
עם הקמת הממשלה הכריז איזנקוט כי יעמוד בראשם של מיליון אזרחים שייצאו לרחובות. המילים שלהם הן לכאורה מתונות, אך שני הגנרלים בדימוס נמנעו מגינוי נחוש של הקריאות לסרבנות ומקריאה מפורשת לחדול משיבושים, מהשבתות, מאנרכיה ברחובות. הם בוודאי לא נמצאים בחזית מול גביית דמי החסות.
קצה הקרחון של הפטרונות
שד נוסף חדש־ישן שקם מרבצו ושראוי לדבר עליו הוא השד העדתי. מופעים רבים סיפק השד לאחרונה. שניים מהבולטים שבהם היו אמירתו של איש הייטק מתנגד רפורמה בכנסת, שנזף ב"מרוקאים הבכיינים" ותלה את אי־הצלחתם ב"בכיינותם". גם דן ביילסקי, עורך חדשות בתאגיד השידור, ניפק דברי בלע שכוונו בעיקר נגד חברי כנסת ממוצא מזרחי, מילים שלא ראוי להעלות על הדף.
זהו רק קצה הקרחון של הפטרונות וההתנשאות, בשמות קוד שבאים לכסות על הגזענות המאפיינת חלקים ממנהלי המאבק הנוכחי: "ביביסטים", "משיחיים", "קיצונים" ועוד מרעין בישין. כינויי גנאי שמולבשים כמסיכה מעל לפנים גזעניות ומכוערות. בשדה הגזעני נרשמו גם תמיהות כיצד העז שוטר מזרחי לעצור פרופסור שהפר את החוק, והתבטאויותיו של אהרן ברק בדבר כישוריהם הדלים כביכול של מרוקאים ו"אי־יכולתם" להיות שופטים בבית הלורדים, לכל היותר כוח עזר ואנשי סיעוד.
את סופו של מחול השדים הזה קשה לנבא. הוא עלול לטמון בחובו אסון גדול, אך עשוי גם להביא בכנפיו בשורה של תיקון לחברה הישראלית. של שותפות במוקדי הכוח, של דמוקרטיה פתוחה ואמיתית, שלא נתונה לאיומים ולסחטנות. ההכרעה העומדת לפתחה של מדינת ישראל מתחילה בעמידה איתנה מול הבריונות והגזענות. הבירור עמוק וכואב, וכולל בתוכו אפשרות לצמיחה מהמשבר וליציאה מצידו האחר מחוזקים יותר, או חלילה קרועים ומשוסעים בדרך שייקח שנים לאחות.
אך מה שהיה אינו מה שיהיה, עם סבירות בעלת עודף משקל או מצומצמת. היד על השיבר לא תוכל להישאר בצבע ובגוון אחידים, וכך גם החללים שבהם מתקבלות ההחלטות. ההכרעות לא יוכלו להיות מחולקות למעמדות, למחשבה אחידה ולכאלה ששווים יותר וכאלה ששווים פחות. לשום צד לא נתונה הפריבילגיה ללבוש את החליפה של האיומים כי הפסיד בבחירות. תם עידן גביית דמי החסות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו