המצב הנוכחי הוא אובדן שליטה. אנחנו דוהרים ללא מעצורים, בתוך דינמיקה שאיש כבר לא שולט בה. הסכנה היא פירוק צבא העם ופירוק העם. נציגי ליכוד נגד קיבוצניקים, סרטונים שבן גביר, כמו בוט איראני, מפיץ על "טייסים נגד חיילי חי"ר", איש וידו ומילותיו באחיו.
החברה הישראלית מתפרקת לנו מול העיניים, וניצחון של אחד הצדדים הוא הפסד. זו היתה טעות לפרוש מהשיחות בבית הנשיא, וזו טעות אדירה להמשיך בחקיקה חד־צדדית עכשיו. הממשלה הזאת תיפול בסופו של דבר כי היא גרועה, כך הפוליטיקה עובדת, אסור שהמדינה תיפול איתה. המשבר הזה חייב להיפתר בפשרה.
הדברים האלה נכתבים ערב תשעה באב, שנת ה־75 להקמת מדינת היהודים השלישית. השבוע יצומו חלק מהעם היהודי וגם אני איתם, אבלות על בית המקדש שנחרב לפני אלפיים שנה בגלל שנאת חינם. זו המסורת שלנו. הגרסה ההיסטורית, לעומת זאת, טוענת שהוא נחרב בגלל פוליטיקה. מריבה בין הנסיכים הורקנוס מול ארסיטובולוס, שהביאה לאובדן ריבונות, ומאוחר יותר הסכסוך בין יוחנן מגוש חלב לשמעון בר גיורא. שורפי האסמים, שצדקו כל הדרך לחורבן.
בחזרה להווה. כל כך הרבה אנשים צודקים, ואף אחד לא מבין שעם הצדק הזה אין מדינה. נניח שתומכי הממשלה צודקים שאין צעד יותר משמעותי לישראל מביטול עילת הסבירות. ששנים חלמו על "ותחזינה עינינו בשובך לביטול פסקת התגברות". נניח שמערכת המשפט היא גוף עצמאי ששונא דתיים, הטייסים אוכלי חינם, והמפגינים כולם שמאלנים שלא יודעים להפסיד בבחירות. נניח שכל זה נכון. מה עושים עם הצדק הזה? הרי אף אחד שתבונה בראשו לא הוזה כמו טלי גוטליב שאפשר להחליף את הטייסים והרופאים? ומה לגבי הצלחת הקריאות להפסיק להגיע למילואים? הערבוב המסוכן שבין צבא לפוליטיקה. מה יקרה אם מרוב צדק זה יצליח, ובמלחמה הבאה לא יהיו מספיק מילואימניקים?
צריך למקד את קווי השבר שלנו - הרפורמה המשפטית היא רק הסיפור, לא הבעיה. ישראל התפצלה לאיטה סביב שני נושאים: חלוקת הנטל (הביטחוני והכלכלי) והזהות השבטית, שמתבטאת בשימוש בשד העדתי והדתי כדי להשיג הון פוליטי. הסכמה על תפיסה ציונית היתה אמורה להעלים זאת, אלא שההסכמה הזאת התפוגגה.
באופן אבסורדי, הטענה המרכזית של אנשי הממשלה הנוכחית נגד הממשלה הקודמת (שהייתי חלק ממנה) היתה שהיא אינה ציונית מספיק, כי מנסור עבאס בקואליציה. ציונות היא תנועה מעשית שעולה בהר, מיישבת, מביאה עלייה ונלחמת להגן על המולדת. בעיני המבקרים דאז, הציונות היא תנועה הצהרתית. כך גם בחלקים של השמאל הפכו את פירוש המילה ציונות מבית לאומי לעם היהודי לבית דמוקרטי בלבד.
באחד מרגעי השפל לפני שנה וחצי, עמד שלמה קרעי על דוכן הכנסת ובירך "שהחיינו" כשעידית סילמן פרשה מהקואליציה. זה הרגע הכי גדול שהיה למדינת ישראל מאז הקמתה, הוא טען. לא שחרור הכותל, מבצע אנטבה או מלחמת השחרור, אלא שחרור סילמן וחתימתה על דיל פוליטי. כך גם עכשיו. מבחינת חלק גדול מהממשלה, לא צריך שכולם יתגייסו לצבא, מספיק להגיד שאחרים ילכו; לא צריך לפעול לייהוד הנגב והגליל, מספיק לצעוק על ערבים בכנסת; לא צריך לשלוט במדינה, מספיק לשלוט בפיטורים ובמינויים לחברות ממשלתיות. כשיש בעיות - מוצאים אשמים. אז הנה, במשבר הזה אין ברירה. זה כבר לא יעבוד. או שעוצרים הכל, מדברים, מתפשרים ומנצלים את ההזדמנות (הדברים נכונים גם לאופוזיציה) או שמתרסקים מרוב צדק.
***
באיציק זרקא נתקלתי בעבר. הוא רפה־שכל שקיבל תשומת לב עד שלא ידע להתמודד איתה. נאמנותו לליכוד מתפרשת אצלו בצורך לקלל. אני לא חושב שהוא מבין מה הוא אומר, ועדיין מילות השנאה שלו מצטרפות לאלה של פעילי ליכוד כמו רמי בן יהודה, משה מירון ועוד רבים ורעים. כמו בתוכנית ריאליטי, הם שוחטים ואז שורפים כל פרה קדושה. מקללים משפחות שכולות, לועגים למוגבלויות, לזיקנה, למבטא של עולים. משפריצים שנאה, כי זו דרכם להיכנס לתקשורת. העובדה שאני כותב עליהם היא חלק מהתהליך.
הבעיה שלי היא חוסר הבושה של חברי כנסת לחבור אליהם. אין הפתעות: את בן יהודה קורא לבני בגין "בוגד עלוב וזקן" שמעתי במו אוזניי. התביישתי באותו רגע. את זרקא שומעים בכל פינה וכך גם את מירון, שקורא לחברים ששירתו איתי בצבא ולחצי מהעם "שמאלנים בוגדים". כשניסים ואטורי מזמין אותו לכנסת, הוא מאמץ את שנאת ישראל כרעיון, כך כל מי שמעלים עין בליכוד. וכן, יש מטורפים ושונאים גם בשמאל. שונאי ישראל. אני חוטף מהם קללות נוראיות בשנים האחרונות. אני פשוט לא זוכר את שמם. והם לא תירוץ למי שבשלטון.
ולסיום, כמה מילים על נתניהו. לכאורה הוא הסמן המתון בממשלתו. השקול והשקט. לעומת אמסלם, שעומד על דוכן הכנסת ומפיץ שנאה נגד אשכנזים, טייסים, משפטנים, שוטרים ועוד; דיסטל וקרעי, שמקדמים תפיסה פוסט־ציונית; בן גביר, שמתגאה שההישג שלו בשבעה חודשים זה להביא להתפטרות ניצב במשטרה; סמוטריץ', שמכחיש מציאות כלכלית שכל אזרח מרגיש.
הבעיה היא שהוא ראש הממשלה. האחראי. מדינה לא יכולה להתנהל מעצמה. קואליציה לא יכולה לקרקר מבלי שזה ישפיע. המשבר הגדול זה הוא. הוא שם בממשלה ב־20 השנים האחרונות על הטוב וגם על הכאוס הנוכחי. יש לו אחריות גם אם דיסטל והמדפסת ייצרו אלף ציוצים שמאשימים את כל העולם ואחותו. לא אכפת לי המשפט שלו, הכעסים שלו, התובנות שלו. הוא זה שצריך עכשיו לתקן. לעצור ולשבת לדבר. כדי להרגיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו