מתנת הימין החזק: שדה גז לטרור

השבוע חוסלו 13 מחבלים ביו"ש, מי יודע כמה נפצעו, כמה נעצרו. בנסיבות רגילות, האינפלציה הזו אמורה היתה לגרום כאב ראש רציני ליושב הראש אבו מאזן, שמשלם למשפחות של כל "שאהיד", כל פצוע וכל אסיר תשלומים נאים.

כולם הרי בניו, כולל מחבלי חמאס, הג'יהאד וכמובן - פת"ח. כולם מקבלים משכורת לפי תעריף רשמי, בסך הכל יותר ממיליארד שקלים בשנה. רק שהחל מהשבוע, באדיבותה של ממשלת הימין החזק, דומה שאתגרי מימון הטרור של הרשות הפלשתינית הסתיימו. אותו הדבר מבחינת חמאס, שצפוי לקבל כסף גדול כדי לקנות ולייצר עוד טילים ונשק.

לפחות 8 מיליארד דולר שווה שדה הגז שהרשות הפלשתינית וחמאס קיבלו מישראל ביום ראשון השבוע. בהודעה לקונית של הממשלה נכתב שישראל מאשרת לפלשתינים לפתח את שדה הגז מרין, אישור שאפילו ממשלת השמאל הקיצוני של נפתלי בנט סירבה לתת. תעשו חשבון כמה משפחות של מחבלים יוכלו להתפרנס מהשדה הזה, כמה רוצחים ומפגעים שבכלא יסדרו לעצמם את הפנסיה. וחמאס הרי כבר הודיע כי יסכים להסדר המתחכם, שמערב את מצרים בתמונה, רק אם הוא יקבל חלק מההכנסות. לאן ילך הכסף - תנחשו.

בשנת 2000, כראש ממשלה, אהוד ברק הבטיח לפלשתינים את השדה ללא סמכות, בלי החלטת קבינט וממשלה. מאז הנושא עלה שוב ושוב - אבל נתקע, כי לא ניתן להבטיח שההכנסות מהגז לא יגיעו לטרור. השבוע הרימה ממשלת נתניהו ידיים, תחת לחץ אמריקני כבד, ותרמה תרומה חשובה לעידוד הטרור. אבל היא חוללה נזק חמור בהרבה ממימון האויב, כי ההתחייבות הישראלית מכירה למעשה ברשות הפלשתינית כמדינה.

התגמולים מהגז הרי נובעים ממיקום השדה במים טריטוריאליים של מדינה כלשהי, כי רק למדינות יש מים טריטוריאליים. ברוכים הבאים למדינת פלשתין, שיוסדה השבוע רשמית בידי ממשלת נתניהו־סמוטריץ' וחבורת הימין החזק. 

להפסיק את שטיפת המוח

עדרים של פרשנים וקצינים בכירים בדימוס הופיעו גם השבוע באולפנים, ממשיכים כדרכם להסביר לנו עד כמה הפתרון לאוקיינוס הטרור טמון בחיזוק הרשות הפלשתינית. האמת, זה כבר מייאש להתמודד עם מסע ההונאה העצמית הזה, שלא פוסק מאז 1993. אך המציאות, בדרכה המעצבנת, הוכיחה גם השבוע עד כמה משקרים לנו.

למשל, השבוע הגיע מוחמד אשתייה, ראש ממשלת הרשות, לביקור אצל משפחתו של המחבל אסלאם פרוק, שהניח מטענים בירושלים לפני כמה חודשים ורצח את טדסה טשומה ואת אריה שצ'ופק. לרגל הריסת בית משפחת המחבל הבטיח ראש הממשלה של אבו מאזן לבנות מחדש את הבית, הביע הזדהות וקינח בחיבוק. פרוק הוא בכלל מחבל אסלאמי, ולמרות זאת הרשות משלמת ומחזיקה אותו, כמו את כל האחרים.

אך הנגע מצוי הרבה מעבר לתשלום, כי תרבות התמיכה ברוצחים מהווה רכיב יסוד בדרך החינוך וההובלה של שלטונות רמאללה - נתיב המלחמה נגדנו. האלופים בדימוס שמלהגים באולפנים יכולים להמציא תיאוריות כאוות הדמיון האוסלואי האובדני שלהם, אבל זה לא ישנה את המציאות. כל מהותה ואמצעיה של הרשות הפלשתינית היו רתומים, גם השבוע, לשבח את הרוצחים והמחבלים שחוסלו בג'נין, בעלי, בחוסאן ובג'למה. גם את אלו שמשתייכים לחמאס ולג'יהאד. הטלוויזיה הפלשתינית ערכה שידורים חיים מההלוויות, ראיינה את המשפחות, חיבקה והיללה. ממשיכה, כדרכה, לחנך ולהוביל בדרכם של הרוצחים.

גם השבוע תמכו ברש"פ בכל הכוח במחבלים, כשהם מחבקים ומשבחים אותם. באולפנים יכולים לפטפט על תיאוריות מדומיינות עם פרטנרים שצריך לחזק, אבל המציאות בשטח תמשיך להוכיח את ההפך

ועוד פרט שמנסים להשכיח מאיתנו - רבים מהמחבלים עצמם הם אנשי פת"ח או נמנים עם מנגנוני הרשות, עובדה שנחשפת רק כשמי מהם נהרג. כך, הרשות לא יושבת על הגדר ובוודאי לא מהווה פתרון - היא לוקחת חלק מרכזי במלחמה נגדנו, ועצם הקיום שלה הוא עיקר הבעיה.

בהקשר של המלחמה באויב, נחשפנו השבוע למדיניות המוזרה של מערכת הביטחון והממשלה. קיבלנו המחשות לאופן שבו צה"ל קושר לעצמו את הידיים ואת הרגליים, נמנע בכוונה מלהכריע את צבא הטרור, ואגב כך מסכן חיילים ואזרחים. למשל - לא משתמש באמצעים הבסיסיים שיש ברשותו, כמו רחפנים ומסוקים, כדי לחסל כל מחבל שיורה לעבר הכוחות שלנו או שנצפה בדרך לפיגוע. כך הבליטו בדיווחים את העובדה שהירי מהמסוק במהלך החילוץ בג'נין נעשה ליד החוליה שצלפה על כוח החילוץ, ולא כמתבקש - בול במצח של האויב. כך גם הגילוי המרעיש שלפיו רק ביום רביעי, אחרי הרבה שנים, בוצע ירי מהאוויר לעבר חוליה שהיתה בדרכה לפיגוע. העיוות הזה מתחבר לתמונות שאנחנו רואים במסכים, כיצד חמושים יורים לעבר הכוחות שלנו ולא חוטפים אש קטלנית בחזרה מכל כלי נשק אפשרי שיש בידי מדינת ישראל.

מדובר בחלק מתסמונת אוסלו, שמבלבלת בין אויב לפרטנר, בין אוכלוסייה מוגנת לרשות טרוריסטית. זוהי גם הסיבה לכך שנוצרה מדינת הטרור של צפון השומרון. כמה מוזר שגם הממשלה הנוכחית, שמתיימרת להיות ימין מלא על מלא, נכנסה באופן מלא לנעלי יריביה הפוליטיים - מהכרה דה־פקטו במדינה פלשתינית ומימון הטרור מתמלוגי הגז, ועד למורך ולאומללות במלחמה בטרור.

צד אחד של המפה

השבוע הפכה לשכת עורכי הדין לגוף פוליטי, שמזוהה באופן מוחלט עם צד אחד של המפה. זה אמנם לגיטימי ודמוקרטי, אבל זה מחייב הסקת מסקנות. מעל לכל - אני, כעורך דין שלא אוחז בהשקפות של ראש הלשכה החדש בכר ובוחריו, חייב לקבל את הזכות לא להיות חבר בלשכה הזו.

הבעיה הקטנה היא שהמחוקק הישראלי, שלא העלה בדעתו שהלשכה תהפוך לשחקן מפתח פוליטי, הפקיד בידיה סמכויות רגולטוריות שלא נמסרו לאף גוף פרטי אחר, כולל הבחינה, הרישוי והפיקוח על עורכי הדין. שלא לדבר על משלוח שני נציגים לוועדה לבחירת שופטים. כל זה חייב להיפסק עכשיו, כמו גם דמי החבר השערורייתיים שגובה הגוף הזה. מעתה יתכבד מועדון תומכי עמית בכר ויממן את עצמו, ללא סמכות רגולטורית מדינתית, שמעכשיו תופקד במשרד המשפטים, כפי שמקובל לגבי כל סקטור אחר.

בחירתו של בכר ליו"ר לשכת עורכי הדין נובעת מהטעויות של ממשלת נתניהו־לוין. אבל הפיכת הלשכה לאופוזיציה לוחמת מחייבת להוציא מידיה את הסמכויות הרגולטוריות ולהחזירן למשרד המשפטים

רק שכדי להחזיר את השליטה בבחינה וברישוי של עורכי הדין ובבחירת השופטים, רוב חברי הכנסת יצטרכו לתקן את חוק לשכת עורכי הדין. נראה אותם עושים זאת בנסיבות שנוצרו מול איומי המרד של אהוד ברק וחבורתו לנוכח כישלונם שלהם, שהביא לתוצאה המוזרה בלשכה.

אכן, תוצאת הבחירות בלשכה נובעת במידה מכרעת מהטעויות הקיצוניות של ממשלת נתניהו־לוין. זו שהצליחה להפוך גוף מנומנם, שראשיו עסוקים בעיקר בפרשיות אהבים ובסכסוכים פנימיים, לנמר הטורף את ערכי הקואליציה הנוכחית. הרפורמה הלא מאוזנת, המלווה בשורה של חקיקות שחיתות ובהעדפת חרדים, היא שהריצה כמויות בלתי סבירות של עורכי דין להצביע נגדה ביום רביעי. רק שעכשיו צריך לפנות את ההריסות ולתקן גם את חוק לשכת עורכי הדין מהיסוד.