יום הכיפורים של שיטת נתניהו

כמה סימבולי שבעוד הכל מתמוטט לו בכנסת, מצא בנימין נתניהו לנכון ללוות את אשתו היקרה, בשיירה ממלכתית לתוככי שדה התעופה בלוד, לקראת מסע הקודש שלה לבירת בריטניה. המסע שכל תכליתו להביט לארנון מילצ'ן בלבן של העיניים בעת עדותו, כדי להרתיע אותו מלחזור על מה שאמר במשטרה. כך קיבלנו הצצה לסדרי העדיפויות של ראש הממשלה, שנובעת משיטת נתניהו, זו שקרסה ביום רביעי בפיאסקו חסר תקדים. המסע לשדה התעופה מלמד עד כמה ביבי מודאג מהעדות באותו תיק, שעל פי שופרותיו - אין בו כלום. כך, בעוד ראש הממשלה מחזיק בידה של הגברת בטרמינל, התרחש בכנסת יום הכיפורים של שיטת נתניהו, זה שאולי מסמן את תום העידן שלו.

כדאי קודם להיזכר בעובדה שגם כוכבת אירועי הפיאסקו, טלי גוטליב, היא תוצר של שיטת נתניהו. כוכבותה בשורות הליכוד צמחה על מצע הדומן שהרכיב מנהיג הליכוד, כדי להתגונן נגד ההאשמות הפליליות נגדו. עורכת הדין גוטליב גדלה פוליטית בשורות שידורי המהפכה של חיילי נתניהו, בהתקפות החד־ממדיות והמוחצות שלה על המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט. אותה אישיות שנדרשה לביבי כדי לשרוף את יריביו, גם נבחרה בפריימריז בדחיפתו. רק שגוטליב היא להביור בעל מצב אחד בלבד - פול גז. ולכן כאשר נתניהו, כדרכו וכשיטתו, ניסה השבוע לכבות אותה ולתעל אותה לצרכיו, שהתהפכו פתאום, הוא עצמו נחרך קשות.

אגב, העצמאות האידיאולוגית של חברת הכנסת גוטליב צריכה להיזקף לזכותה כגילוי נדיר של עמוד שדרה יציב, ביקום שטיפח נתניהו, שבו רק בעלי עמוד שדרה מפלסטלינה יכולים לשרוד ולשגשג.

סימני המרידה בשיטת נתניהו ניכרו גם בתוצאות ההצבעה - אותם חברי קואליציה שהצביעו בעד מועמדת האופוזיציה, ואלו שלמרות הוראות המנהיג הכל־יכול הצביעו בחשאי בעד גוטליב. בממלכת הכזבים של נתניהו לא ברור אפילו אם ראש הליכוד לא נמנה בעצמו עם המופלאים שהצביעו בעד קארין אלהרר כדי למנוע גל של הפגנות בקפלן. מה שכן ברור הוא שהכל התפוצץ לו בפרצוף. כך, השיטות ההיסטוריות של מתן הבטחות סותרות לכולם, דחיית ההכרעה לשנייה האחרונה כדי להעמיד עובדות מוגמרות, לא עבדו, מותירות את נתניהו מוכה ופגוע תדמיתית, במפלגה ובמחנה.

הקלקול בשיטה לא מתבטא רק בתוצאות הטכניות של יום רביעי, אלא במגמות עמוקות בהרבה. מצד אחד, ברור שלנתניהו אין רוב בקואליציה להעביר את הרפורמה כפי שגובשה מלכתחילה; מצד שני, ניכר שחלק מחברי הקואליציה והמפלגה לא מוכנים לזגזג עוד, בהתאם לאינטרסים האישיים של המנהיג. בניגוד לאופן שבו נתניהו שיחק באנשיו מאז ומעולם, הם דורשים שינוי אידיאולוגי אמיתי.

הלחצים האלו כבר ניכרו בהפגנה שתוכננה ביום חמישי מול ביתו של נתניהו בקיסריה, והם נלחשים מכיוונם של לוין, סמוטריץ', בן גביר ואחרים. כך סוגרים על נתניהו משני כיוונים מנוגדים: האחד, תומכי הליכוד וקואליציה שחשים גועל מאופן ההתנהלות של חבורת נתניהו; השני, אנשי ימין שלא מוכנים להמשיך לקפל דגלים אידיאולוגיים.

געגועים לשיטת שקד

כדאי להזכיר שעד כה קואליציית הימין המלא לא הצליחה לדגדג את מה שעשתה שרת משפטים אחת, בקואליציה משותפת עם יאיר לפיד. פתאום קולטים בימין מה גודל ההישגים של איילת שקד, זו שהושמצה כל כך. מי שפעלה בגדר כללי המשחק של הוועדה הנוכחית לבחירת שופטים, בלי להוציא מפגין אחד לקפלן ובידידות עם נשיאת העליון והיועץ המשפטי.

שקד דווקא הצליחה להכניס שני נציגים של הקואליציה לוועדה לבחירת שופטים, והכי חשוב - לשנות את פני בית המשפט העליון - למנות ארבעה שופטים "שמרנים", לצד שורה של רפורמות נוספות חשובות ביותר.

כמה קיתונות של בוז ורעל הפנו שלוחי נתניהו כלפי שיטת שקד. רק שלו היו צועדים בדרכה, אפשר היה לשנות בשנה הקרובה את פרופיל בית המשפט העליון ואת מערכת המשפט כליל. בתבונה, בתכנון ומתוך גישה ממלכתית, ניתן היה לאזן את העיוות שהשתרר מאז עידן אהרן ברק. איזון שלמרות התיקון החלקי של שקד, עדיין חסר. ונא לא לשכוח שאחד מחברי הוועדה מטעם העליון יהיה השופט נעם סולברג, מי שנחשב לשמרן בעצמו וסביר שיפעל באופן ענייני ופורה.

רק שבמקום הישגי שקד אנחנו עומדים, אחרי קרוב לחצי שנת שלטון, עם אפס הישגים ותחושת שיתוק ואומללות. עם קואליציה שלא הצליחה אפילו לבחור מועמד לוועדה לבחירת שופטים.

ולא להתבלבל: חשוב וניתן להגיע להישגים גם במתכונת הנוכחית של הוועדה. לא למנוע את בחירת השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון, אבל כן לטפל בשיטה של קביעת ההרכבים בבג"ץ, שהיא החשובה באמת. כן - לצמצם את עילת הסבירות בעניינים ערכיים ופוליטיים, והכי חשוב: להחזיר את היועצים המשפטיים לתפקידם כיועצים, במקום פוסקי העל. את זה אפשר ורצוי להשיג רק בשיטת שקד, בנחישות ובתחכום, מבלי לשרוף את המדינה.

השפלה אמריקנית

כדי להבין את עומק הכישלון של שיטת נתניהו, כדאי לעיין במאזן הכולל של ממשלתו. כי בעוד האנרגיות מופנות להתבזות בכנסת, שכחנו, למשל, שממשלת הימין החזק מפקירה גם השבוע את צפון השומרון. השבוע ניצל בנס מנחם אורדמן מאש שפתחה עליו חוליית מחבלים ליד מבוא דותן, פגעה בו ובעוד ארבעה חיילים. רק שראש הממשלה עדיין נמנע מלהורות לצה"ל ולשב"כ לעשות את המובן וההכרחי - לחסל את מדינת הטרור שקמה שם. תחת לחץ אמריקני ומחויבות לקונספציית אוסלו, נתניהו פועל בדיוק כמו גנץ ולפיד, ברוח רבין ופרס.

בעוד האנרגיות מופנות להתבזות במליאת הכנסת, שכחנו שהממשלה מפקירה גם את צפון השומרון, עצרה את קידום ההתיישבות בין מעלה אדומים לירושלים בלחץ אמריקני, ואפילו נכשלה מול איראן

עוד הישג ימני מהשבוע הוא ההוראה שנתן נתניהו לעצור את ישיבת הוועדה התכנונית, שנועדה לקדם את הקמת השכונה החשובה באזור E1, בין ירושלים למעלה אדומים. אחרי חאן אל־אחמר, עכשיו E1, בואכה למסמוס הקמת השכונה בעטרות. שיתוק נתניהו במלוא הדרו, ועדיין לא אמרנו דבר על יוקר המחיה.

והנה, למרות הכניעה לתכתיבים אמריקניים בתחום הטרור וההתיישבות, החרם של וושינגטון על נתניהו נמשך. ולהדגשת ההשפלה, הנשיא הרצוג מוזמן לחדר הסגלגל וביבי נותר בעונש. וכאילו לא די בכך, עכשיו כבר ברור עד כמה נכשל פרויקט הדגל של ראש הממשלה - עצירת איראן מהגעה לגרעין. השבוע הודה נתניהו עצמו שלישראל אין כל השפעה על ריצת האמוק האמריקנית לחיק האיראנים. ולמרות זאת, לשכתו מדליפה שלמען הסכם עם סעודיה, הסכם שהוא אינטרס קריטי עבור הממשל הדמוקרטי העוין של ביידן, נתניהו יסכים לעשות הכל, כולל הקפאת ההתיישבות.

אכן, ביצועים מרהיבים של הימין המלא, שאולי סוף־סוף יביאו קץ לקסם האפל שהטיל נתניהו על כמעט חצי מהעם. קץ הקסם והשיטה, שיאפשר לימין ולמדינה כולה לצאת לחופשי.