רשימת הטעויות שנעשו בדרך שבה בחרה הקואליציה לקדם את הרפורמה המשפטית כוללת בין היתר את צירוף החוקים אחד לשני, ה"עיזים" שהוכנסו לחוקים עצמם בתחילת הדרך, כך שהעצימו את גודל האיום על מי שחרדים לדמותה של המדינה. גם הטון, שהיה מעין הכרזת מלחמה רגע לאחר הקמת הממשלה - בעיני חלקים בציבור הישראלי היתה לא לגיטימית לכתחילה.
אלא שגם אם מצרפים את כל הטעויות גם יחד, קשה להתחרות בקבוצת הגרעין הקשה של המחאה נגד הרפורמה. הם התאהבו במדי המחאה, בסלוגנים ובהמצאת הסיסמאות השחוקות, לצד רדיפת השרים וחברי הכנסת באשר הם. בעוד הקואליציה הבינה את מגבלות הכוח בתוך מושב אחד, בקרב אותו גרעין קשה יש כאלה שבטוחים שבכוחם להוריד את המדינה ביגון שאולה אם לא ייענו כל דרישותיהם, ובכללם הפלת הממשלה.
דמוקרטיה שבה אפשר להשמיע רק את הדעות ה"נכונות", היא לא דמוקרטיה. אבל נדמה שאותה כת משיחית ואדוקה שהתאהבה בדת הדמקורטיה פשוט לא מוכנה לשמוע, שמא תתייתר סיבת קיומה.
העובדה כי כל יוזמה של הממשלה נתקלת בחומה בצורה של התנגדויות, הובילה חלק נכבד משרי הממשלה - וככל הנראה גם את העומד בראשה - לחשב מסלול מחדש. במקום להיות לווייתן שעולה עם הרפורמה המשפטית אל החוף, משיג את ייעודו וגווע - עדיף לקדם הישגים רוחביים. אותם שרים ותיקים מבקשים לדבר על ליבו של לוין ולהסביר לו שעתיד הממשלה ויכולת הביצוע שלה תלויים ביכולת שלו להתנהל בחוכמה במצב החדש שנוצר. במקום לדחוף שוב את חוק הוועדה למינוי שופטים, כדאי לקדם מהלכים שייצבו את מצבה הכלכלי של ישראל, לאפשר משילות וגם לנסות ולהחזיר את השקט לרחוב הערבי.
שר המשפטים לוין: "לא ניתן לקבל את הרכב הוועדה לבחירת שופטים הנוכחי"// ערוץ הכנסת
בדרך הזו, כך סוברים שרים בקואליציה, הממשלה תוכל לשגשג ולהביא תוצאות לכלל אזרחי המדינה, ומטבע הדברים - תאבד סיבת קיומה של המחאה. כת האדוקים תידרש גם היא במצב הזה לאמץ לה תחביבים חדשים, והשקט ישוב למחוזותינו. הם לא דורשים מלוין לוותר על הכל, אלא לקדם חוקים בהסכמה רחבה; לפעול עקב בצד אגודל, לא להכריז הכרזות גדולות. בגדול, הם מבקשים מלוין לחזור ולהיות המבוגר האחראי של הימין, כמו שהיה לפני חודש דצמבר האחרון.
יש מי שאף קוראים לנתניהו להוריד מוקשים נוספים מהדרך בהסכמה שקטה, והכוונה היא לחוק הגיוס. לדברי שרים, גם בגזרה החרדית גפני ודרעי יאפשרו את העברת חוק הגיוס בנוסח שהציע שר הביטחון הקודם בני גנץ, תוך מחאות נמרצות אך לא סופניות. בדרך הזו גם רצון המפגינים להעלות את החרדים על המוקד יתייתר מאליו.
בזמן הפנוי ממחאות תוכל הממשלה פשוט לעבוד. לא מדובר בהפסד הרפורמה, מדובר בפרגמטיות ובהסתכלות קדימה: הצלת האפשר מהחוקים לתיקון מערכת המשפט וניהול סדר יום ממשלתי שואף חיים. זה אמנם נראה כמו הפסד, אומרים השרים, אבל זה ניצחון אסטרטגי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו