ממשלת ישראל מציגה: פריימריז במקום ציונות

אחרי מאה שנה של הצלחה יוצאת דופן, הציונות עוברת עכשיו תהליך מסוכן. בלהט הוויכוח הפוליטי ברחובות, ממשלת ישראל הנוכחית, בשיתוף האופוזיציה (כן, "ימין" ושמאל), הפכו יחד את התנועה הלאומית המפוארת למוטציה שמתרחקת מהמקור.

הוויכוח על החלטת הממשלה כי "ערכי הציונות יהיו ערכים מנחים בעיצוב המדיניות" הוא שיא שלילי, שנדמה שלא הובן היטב. נתחיל בזה שההצעה המקורית צודקת לחלוטין. אי אפשר לחשוד בי שאני רוחש חיבה יתרה למפלגתו של בן גביר, וכך גם להצעות שלהם בטוויטר ובטיקטוק. ובכל זאת, ישראל הוקמה בגלל החזון הציוני, וערכי הציונות אמורים להיות מנחים בכל החלטה. נקודה. לא אולי ולא ליד.

מטרת הציונות היתה להקים בית לאומי לעם היהודי. לכן רכשו אדמות ליהודים, עודדו עבודה עברית, היצמדות לקרקע גם כשקשה, עלייה לארץ והגנה על המולדת. כל ממשלה בישראל צריכה לראות את הדברים בדיוק כך. משמאל ומימין. זו הסיבה שבעיניי הביקורת על ההחלטה הזאת, מהאופוזיציה, כולל חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, היא ליקוי מאורות. חוסר הבנה מוחלט של תהליכים ארוכי טווח.

אלא שכאן מסתיימת הבעיה של האופוזיציה. הבעיה המהותית נמצאת דווקא אצל מקבלי החלטות או אולי במציאות. הציונות אינה רק ערכים תיאורטיים אלא תנועה אמיתית, שאמורה לספק תוצאות. חוזה המדינה יש אחד, אחרי זה צריך אנשים שיממשו את החזון, לא רק ייתנו הערות של מנהלים.

והנה האבסורד: במעשים הממשלה הזאת פועלת בדיוק הפוך מההחלטה על קדימות הציונות. אין שום דבר אמיתי בהחלטת ממשלה כאשר כל האנרגיה הפוליטית מופנית לכיוון ההפוך. כאשר מעודדים השתמטות מהצבא, כי אסור להתעסק עם המפלגות החרדיות, זה הפוך להכרזה. אם מצמידים להצעה תגמול נוסף לאברכים, זו גם לא ציונות, אלא פגיעה במי שמשרת ואינו יהודי. כך מייצרים מרמור בעדה הדרוזית.

כאשר במקום עבודה עברית, מעודדים יהודים להימנע מהשכלה ומהשתלבות בשוק העבודה; כאשר במקום לעסוק במשילות, כבר חמישה חודשים ממשלה שלמה מתעסקת בשיטת הסניורטי - רפורמה משפטית שמתה כבר מזמן; כאשר הנגב והגליל הופכים לאזורים נשכחים, נטולי משילות ועם אוכלוסייה יהודית מתמעטת - כל זה הפוך להכרזות על ציונות.

הביזיון של הליכוד

לא רק שהציונות אינה הערך שמנחה את הממשלה, אלא שהיא מתפוגגת מסדר העדיפויות. יש לי כבוד להתיישבות ביהודה ושומרון. אני בעדה. זה האזור שמשפחתי גרה בו. ועדיין, מדובר רק בחמישית מהמדינה. כמה פעמים פגשו שרי הממשלה הנוכחית את ראש מועצה אזורית שומרון וכמה פעמים הם פגשו את ראשי המועצות האזוריות מהגליל ומהנגב? זו לא אשמת יוסי דגן, פוקד גדול בליכוד שדואג למועצה שלו, ולא של האחרים, שמזדהים עם האופוזיציה. זה הביזיון של הליכוד, כמפלגת שלטון, שמוותרת על הציונות לטובת פריימריז.

אני גאה מאוד שכשר בשתי ממשלות דאגתי לפרוס תשתיות תקשורת בכל מקום בארץ: בנגב, בבנימין, בגליל ובבקעה. בכל פעם שהגעתי, שמעתי הכרת תודה על היחס. כאילו זה לא ברור מאליו ששר אמור לממש את החזון הציוני, שזה יהיה הערך המנחה שלו.

בדקתי את זה בעבר. יש ראשי מועצות שלא זכו לפגישה אחת במשך שנים אצל שרים בליכוד, למרות אינספור בקשות. זה מה שקורה גם עכשיו.

בכל פעם שאני מעלה את הטענה הזאת, עונים לי, "אבל תראה מה עם הצד השני. מה עם מרב מיכאלי כשהיתה שרה והכבישים ביהודה ושומרון". הם צודקים, אבל מה זה משנה? כך כוחות של שמאלנים וימנים משתלבים במסע להשמדת המושג ציונות. לכן הכרזה היא אליה וקוץ בה. בדיוק כמו ההכרזות של חולשה יהודית, הציונות הפכה לשלט להפגנה, לא לפעולה. "מוות למחבלים" בצעקות של נערי שוליים מלהב"ה, במקום להתגייס לגולני ולחסל מחבלים.

מיעוט בלבד משרת את המדינה, מיעוט מקבל חינוך ממלכתי על ערכי הציונות. מיעוט יודע היום מי היו טבנקין, א"ד גורדון ומה היה במסע המושבות של הרב קוק. זה לא דור שהולך ופוחת. זו לא אשמת הילדים. זו אשמת ההנהגה שבוחרת במעשיה לשים את הציונות מאחור. ממשלה שבה יש שר לחינוך חרדי במשרד החינוך, במקום שכולם ילמדו גם יהדות וגם ציונות, היא ממשלה שפועלת הפוך לציונות.

ההקבלה הכי דומה שאני יכול לחשוב עליה היא התהליך שעברה היהדות בת אלפי השנים על ידי התנועה החרדית במאות ה־18 וה־19. הציונות מנעה למעשה את אובדן היהדות. אלמלא התנועה הלאומית הזאת והרצל הכופר, העם היהודי היה כנראה הולך לאיבוד או נראה אחרת לגמרי. עם התבוללות המונית ויהודים שאינם מגדירים עצמם יהודים, מול יהדות חרדית שנראית כמו פולנים במאה ה־18. לו רבי עקיבא ורבי יוחנן הסנדלר היו נוחתים היום ברחובות על שמם בבני ברק, הם לא היו מזהים את הלבוש, המצוות והמנהגים. זו יהדות אחרת לחלוטין. את התהליך הזה אסור שנאפשר לציונות לעבור. בטח לא בגלל הפוליטיקה הישראלית, שנמצאת במערבולת כבר חמש שנים בשל מחדל מנהיגותי.

פינה טובה

מנהיגות לא שווה דבר אם אין בה היכולת לשנות ולהוביל. האדמו"ר מבעלז, חסידות חשובה בישראל, החליט השבוע להכיר לראשונה ביוצאים בשאלה מהקהילה שלו.

ארגון "אהבת קדומים", שנועד ליוצאים בשאלה, הוקם בהנחייתו ונותן סיוע לעשרות צעירים. לפני כמה שבועות הזכרתי כאן את ארגון "יוצאים לשינוי". הבעיות, הסברתי, הן הנתק של אותם צעירים ממשפחותיהם, הבדידות והיעדר הכישורים בעולם החדש.

המפלגות החרדיות והמדינה כולה התעלמו מהם, כאילו עצימת עיניים תעלים אותם. כך רבבות צעירים נותרו חסרי כל. ההחלטה האמיצה של האדמו"ר באה לאחר התאבדות של צעיר שחזר בשאלה. הוא לא היחיד, ולמרות זאת, הנציגים החרדים לא ראו צורך להציל נפש בישראל. פריצת הדרך הזו תביא כנראה את יתר מנהיגי הקהילות להכיר בבעיה. מי יודע? אולי המדינה תפסיק להתעלם.