"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

המחאה נגד הרפורמה זולגת לתחום הממלכתי מכולם

בשם המחאה נרמלו פה בחודשים האחרונים שיח אלים • מי שהבטיחו להרעיד את הרחובות - מקבלים עכשיו רחובות רועדים • שיקבלו קצת אחריות למה שצמח בערוגה שלהם - והיא לגמרי שלהם

,עודכן
0השמעה
מעריב לנוער שלום, צילום: קוקו

כמו הפתעה צפויה מאין כמותה, המחאה זולגת לתחום הממלכתי מכולם. למרחב המקודש. פעילים שיבשו אתנאומו של ח"כ בועז ביסמוטבבית כנסת בתל אביב, ופוצצו את אירוע הזיכרון שנערך בו. הנוכחים יצאו מהמקום מזועזעים. דמויות כמו ח"כ בני גנץ אמנם גינו, אבל, כהרגלם, תוך גילוי הבנה ל"מועקה שחשים רבים בעם". שלי יחימוביץ' העמידה אותו במקומו: "אין לו זכות לחנך את המוחים ולהגיד להם מה להגיד, איפה ומתי".

זה צפוי להחריף. בתקשורת מתנהל דיון בשאלת הזמנתם של פוליטיקאים – בעיקר מהקואליציה– לטקסי הזיכרון בשבוע הבא. וכרגיל, אצלנו, תרחיש קיצון שנידון בתחילת השבוע, הופך לממשי בהמשכו. לפי דיווח של אתר וואלה!, התנועה הקיבוצית כבר ביטלה, בלחץ משפחות, את הזמנתו של שר הביטחון (!) יואב גלנט לטקס שהיא עורכת.

גלנט,צילום: אורן בן חקון

ברור שיחימוביץ' צודקת. לאף אחד אין זכות להגיד למוחים מה להגיד, מתי ואיפה. אבל לא כי קדושתה של זכות המחאה עומדת מעל קדושתם של שכול, זיכרון והנצחה. היא צודקת, כי אחרי שבמשך חודשים מפגיזים את התודעה בהפחדות – אי אפשר לצפות לרגיעה. אי אפשר להכריז על "שיחת סיכום המדינה" כשנתניהו נבחר – ואז להורות לאנשים לרדת מהבריקדות ברגעים המכריעים של הצלת המולדת.

המחאה נגד הרפורמה המשפטית בתל אביב,צילום: אור אדר

אי אפשר להשוות את המאבק בממשלה למלחמת תש"ח, ואז לדרוש מאנשים לעצור את קרבות הבלימה. אי אפשר לזעוק שזה "מצב חירום לאומי" ממש כמו ערב מלחמת יום כיפור – ואז לפקוד על כולם לנטוש את העמדות. אי אפשר לצעוק "דיקטטורה! דיקטטורה! דיקטטורה!", ואז לצפות שאנשים לא יעשו כל מה שהם יכולים, אבל כל מה שהם יכולים, כדי לבלום את האסון.

דפי העיתונים מלאים בהשוואות מבחילות, רדודות להדהים ושטחיות עד אימה, בין ממשלת נתניהו לגרמניה הנאצית. מנכ"ל מוזיאון לוחמי הגטאות (!) מתח קו ישיר בין מרד גטו ורשה למחאה הנוכחית. את השרה גלית דיסטל אטבריאן מכנים זה מכבר "שרת התעמולה". גבלס.

בשם המחאה נרמלו פה בחודשים האחרונים לא רק שיח אלים, אלא גם תופעות כמו סרבנות צבאית מאורגנת והתנכלויות אגרסיביות כלפי חברי כנסת. חפשו את הסרטון המזעזע מהמצור על ביתה של ח"כ טלי גוטליב. חסימות צירי תנועה, איומי התקוממות והרמזים המחרידים למהפכות מדממות – הם חלק משגרת חיינו.

פעם מזמן, לפני שנה, כשדובר בדמויות אחרות לגמרי, נהגו לומר ש"מכונת הרעל" מופעלת מלמעלה. "רוח המפקד", קראו לזה. מי שהבטיחו להרעיד את הרחובות – מקבלים עכשיו רחובות רועדים. שיקבלו קצת אחריות למה שצמח בערוגה שלהם. והיא לגמרי שלהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר